עקרת בית נואשת
New member
מתייעצת - חשוב
שלום לכולם, אני די קבועה פה בפורום, אבל הפעם נכנסתי בכינוי אחר, כדי למנוע זיהוי על ידי חבריי (מחוץ לפורום). לחברים שלנו יש ילד בן שנתיים וחצי. (הראשון שלהם). מזה זמן מה שאני מרגישה שמשהו לא תקין בהתפתחות שלו, ולא ממש יודעת על מה לשים את האצבע. מכיוון שעברו אי אילו שנים מאז הבן שלי היה בגיל הזה, אני לא יכולה להשוות. מה גם שמדובר בילד וורבלי למדיי, עם קשר עין תקין לחלוטין, ואין לו שום סימפטומים אופייניים כגון: נפנופים, סיבובים, התרוצצות, קולות וכו'. מה בכל זאת לא מוצא חן בעיניי? 1. הוא לא מתייחס לילדים בכלל. אתמול היו אצלנו 6 ילדים סה"כ והוא לא ראה אותם ממטר, גם כשניסו לשחק איתו - הוא התעלם מהם במופגן. (הידים היו גדולים ממנו, בני 5-10) 2. הוא יוצר תקשורת עם מבוגרים אם זה משרת את הצרכים שלו. למשל: הוא חזר אליי שוב ושוב כדי שאקפיץ אותו על הברכיים ואעשה לו גלגולים. 3. הוא חוזר כמו תוכי אחרי מלים ומשפטים קצרים. 4. הוא מדבר על עצמו בגוף שני ושלישי. 5. הוא מעסיק את עצמו שעות בחפץ מסוים - שלא מיועד למשחקים (אני לא רוצה לפרט כי אני חוששת שהאמא תקרא את דבריי ותזהה שמדובר בה). 6. היה לו איחור בדיבור והוא התחיל לדבר רק בסביבות גיל שנתיים. 7. הוא חולה המון ולמעשה הוצא מהגן אחרי כחודש בגלל מחלות חוזרות ונשנות. 8. הוא נורא נוח. נמצא המון עם עצמו, יושב לבד, משחק לבד. מצד שני - מגיב בהתאם להוראות ולאיסורים. בקיצור - התמונה לא חד משמעית, אבל תחושת הבטן שלי היא שיש שם משהו. חייבת לציין שבפעמים הקודמות בהן חשדתי בהפרעה תקשורתית אצל ילד - צדקתי תמיד. השאלה שלי מתחלקת לשניים: 1. האם יש ביניכם מי שמזהה התנהגות כמו זו שתיארתי ומכיר אותה מילדו? 2. מה עושים עם החשדות שלי? האם יוזמים שיחה עם ההורים? ואם כן, כיצד? הם אמנם חברחים שלנו שנים רבות, אבל יוצא לנו להיפגש פעם בכמה חודשים. אולי אני טועה? אולי אין לי זכות "לאבחן" ילד במצב כזה? חוץ מזה, הם מתעתדים לעבור בקרוב למדינה אחרת לצורך עבודה, ולא נראה אותם שנתיים. אז אולי פשוט לשתוק ולתת לזמן לעשות את שלו? מצד אחד, אני לא רוצה להיות "האיש הרע" בסיפור, ופוחדת מהתגובה של "להרוג את השליח", ומצד שני - ברור לי שאבחון מוקדם עשוי להועיל, גם אם בסוף יסתבר שהכל בסדר - לפחות אעלה להם את המודעות. אשמח לכל התייחסות. תודה
שלום לכולם, אני די קבועה פה בפורום, אבל הפעם נכנסתי בכינוי אחר, כדי למנוע זיהוי על ידי חבריי (מחוץ לפורום). לחברים שלנו יש ילד בן שנתיים וחצי. (הראשון שלהם). מזה זמן מה שאני מרגישה שמשהו לא תקין בהתפתחות שלו, ולא ממש יודעת על מה לשים את האצבע. מכיוון שעברו אי אילו שנים מאז הבן שלי היה בגיל הזה, אני לא יכולה להשוות. מה גם שמדובר בילד וורבלי למדיי, עם קשר עין תקין לחלוטין, ואין לו שום סימפטומים אופייניים כגון: נפנופים, סיבובים, התרוצצות, קולות וכו'. מה בכל זאת לא מוצא חן בעיניי? 1. הוא לא מתייחס לילדים בכלל. אתמול היו אצלנו 6 ילדים סה"כ והוא לא ראה אותם ממטר, גם כשניסו לשחק איתו - הוא התעלם מהם במופגן. (הידים היו גדולים ממנו, בני 5-10) 2. הוא יוצר תקשורת עם מבוגרים אם זה משרת את הצרכים שלו. למשל: הוא חזר אליי שוב ושוב כדי שאקפיץ אותו על הברכיים ואעשה לו גלגולים. 3. הוא חוזר כמו תוכי אחרי מלים ומשפטים קצרים. 4. הוא מדבר על עצמו בגוף שני ושלישי. 5. הוא מעסיק את עצמו שעות בחפץ מסוים - שלא מיועד למשחקים (אני לא רוצה לפרט כי אני חוששת שהאמא תקרא את דבריי ותזהה שמדובר בה). 6. היה לו איחור בדיבור והוא התחיל לדבר רק בסביבות גיל שנתיים. 7. הוא חולה המון ולמעשה הוצא מהגן אחרי כחודש בגלל מחלות חוזרות ונשנות. 8. הוא נורא נוח. נמצא המון עם עצמו, יושב לבד, משחק לבד. מצד שני - מגיב בהתאם להוראות ולאיסורים. בקיצור - התמונה לא חד משמעית, אבל תחושת הבטן שלי היא שיש שם משהו. חייבת לציין שבפעמים הקודמות בהן חשדתי בהפרעה תקשורתית אצל ילד - צדקתי תמיד. השאלה שלי מתחלקת לשניים: 1. האם יש ביניכם מי שמזהה התנהגות כמו זו שתיארתי ומכיר אותה מילדו? 2. מה עושים עם החשדות שלי? האם יוזמים שיחה עם ההורים? ואם כן, כיצד? הם אמנם חברחים שלנו שנים רבות, אבל יוצא לנו להיפגש פעם בכמה חודשים. אולי אני טועה? אולי אין לי זכות "לאבחן" ילד במצב כזה? חוץ מזה, הם מתעתדים לעבור בקרוב למדינה אחרת לצורך עבודה, ולא נראה אותם שנתיים. אז אולי פשוט לשתוק ולתת לזמן לעשות את שלו? מצד אחד, אני לא רוצה להיות "האיש הרע" בסיפור, ופוחדת מהתגובה של "להרוג את השליח", ומצד שני - ברור לי שאבחון מוקדם עשוי להועיל, גם אם בסוף יסתבר שהכל בסדר - לפחות אעלה להם את המודעות. אשמח לכל התייחסות. תודה