מתייעץ..
לפני כשעה בערך, חבר טוב שלח לי SMS אשר לו היתה מצורפת תמונה.
היא היתה מטושטשת לגמרי, ולמרות הכל - הצלחתי לפענח מה בדיוק היה רשום והופיע בה.
זו היתה שיחה עם בחורה אחת שהוא הכיר לפני כמה זמן. שיצא להם לבלות ביחד מס' פעמים. מפה לשם, יצא לנו לשוחח והוא ניסה לשווק לי אותה - סיפר לי על איזה אדם אופטימי ושמח היא ועד כמה נתאים בתור זוג. אני, לעומת זאת, הבהרתי לו שכרגע אני לא מעוניין להתמקד באהבה ומערכות יחסים.. מעדיף להתרחק מכל החיפוש הזה קצת, או עד שארגיש שאני באמת מעוניין שוב.
הוא קיבל את זה, כמובן בתוספת המשפט שלפעמים צריך לעבור הרבה בחורות לא מתאימות, עד שמוצאים את האחת. הסכמתי איתו ובכל זאת דבקתי בעמדה שלי - שאני מעוניין לקבל קצת חופש מכל הסיפור.
באותה שיחה הוא רשם שיש בחור שמעוניין להכיר אותה (וזה שקר, אם כבר תרשום שאתה מעוניין להכיר לה מישהו שלדעתה תתאימו כמו כפפה ליד). היא ענתה לו שאם אני כל כך מעוניין להכיר אותה, למה לא יצרתי איתה קשר בעצמי ושלחתי אותו כדי ליחצ"ן אותי? (ואני לגמרי מסכים, הרי זו הסיבה שלא לקחתי צעד בעניין), והשיחה התקדמה עד לשלב שבו היא אמרה שאצור קשר.
אני לא ידעתי מה להשיב - כי יותר מהכל, הרגשתי זעם. זעם על זה שהוא לא התייעץ איתי לפני שהוא עשה את הצעד הזה, מניעים טובים ככל שיהיו. זעם על כך שהוא יצר אצלה ציפייה למשהו שכרגע, מבחינתי, לגמרי לא אפשרי. זעם על הדרך בה הוא צייר אותי - כי אם הייתי מעוניין ליזום, גם הייתי יוזם.
רשמתי לו SMS שכלל את מגוון התחושות האלו, אבל החלטתי שלא לשלוח אותו עד שארגע (מי יודע? אולי הזעם מעוור אותי). ועכשיו, אחרי שעבר כבר זמן לא קצר - אני מרגיש עדיין כאילו זה מה שאני צריך לעשות. לשלוח לו הודעה שתבהיר לו שכל העניין לגמרי לא לטעמי ושהוא ידאג להבהיר לאותה בחורה, שכרגע אני לא מעוניין וזו היתה טעות מצידו.
השאלה היא אם אני פועל נכון? מה אתם הייתם עושים אילו הייתם במקומי? ואיך הייתם בוחרים להתנהג?
אני יודע שהדברים שלי יתקבלו בברכה ולא יובילו לריב בינינו. אנחנו באמת חברים מאוד קרובים, ואני לגמרי מבין שהפעולות שלו נעשו כתוצאה מדאגה אליי.
אני פשוט הייתי שמח אם דברים היו נעשים קצת אחרת, זה הכל.
לפני כשעה בערך, חבר טוב שלח לי SMS אשר לו היתה מצורפת תמונה.
היא היתה מטושטשת לגמרי, ולמרות הכל - הצלחתי לפענח מה בדיוק היה רשום והופיע בה.
זו היתה שיחה עם בחורה אחת שהוא הכיר לפני כמה זמן. שיצא להם לבלות ביחד מס' פעמים. מפה לשם, יצא לנו לשוחח והוא ניסה לשווק לי אותה - סיפר לי על איזה אדם אופטימי ושמח היא ועד כמה נתאים בתור זוג. אני, לעומת זאת, הבהרתי לו שכרגע אני לא מעוניין להתמקד באהבה ומערכות יחסים.. מעדיף להתרחק מכל החיפוש הזה קצת, או עד שארגיש שאני באמת מעוניין שוב.
הוא קיבל את זה, כמובן בתוספת המשפט שלפעמים צריך לעבור הרבה בחורות לא מתאימות, עד שמוצאים את האחת. הסכמתי איתו ובכל זאת דבקתי בעמדה שלי - שאני מעוניין לקבל קצת חופש מכל הסיפור.
באותה שיחה הוא רשם שיש בחור שמעוניין להכיר אותה (וזה שקר, אם כבר תרשום שאתה מעוניין להכיר לה מישהו שלדעתה תתאימו כמו כפפה ליד). היא ענתה לו שאם אני כל כך מעוניין להכיר אותה, למה לא יצרתי איתה קשר בעצמי ושלחתי אותו כדי ליחצ"ן אותי? (ואני לגמרי מסכים, הרי זו הסיבה שלא לקחתי צעד בעניין), והשיחה התקדמה עד לשלב שבו היא אמרה שאצור קשר.
אני לא ידעתי מה להשיב - כי יותר מהכל, הרגשתי זעם. זעם על זה שהוא לא התייעץ איתי לפני שהוא עשה את הצעד הזה, מניעים טובים ככל שיהיו. זעם על כך שהוא יצר אצלה ציפייה למשהו שכרגע, מבחינתי, לגמרי לא אפשרי. זעם על הדרך בה הוא צייר אותי - כי אם הייתי מעוניין ליזום, גם הייתי יוזם.
רשמתי לו SMS שכלל את מגוון התחושות האלו, אבל החלטתי שלא לשלוח אותו עד שארגע (מי יודע? אולי הזעם מעוור אותי). ועכשיו, אחרי שעבר כבר זמן לא קצר - אני מרגיש עדיין כאילו זה מה שאני צריך לעשות. לשלוח לו הודעה שתבהיר לו שכל העניין לגמרי לא לטעמי ושהוא ידאג להבהיר לאותה בחורה, שכרגע אני לא מעוניין וזו היתה טעות מצידו.
השאלה היא אם אני פועל נכון? מה אתם הייתם עושים אילו הייתם במקומי? ואיך הייתם בוחרים להתנהג?
אני יודע שהדברים שלי יתקבלו בברכה ולא יובילו לריב בינינו. אנחנו באמת חברים מאוד קרובים, ואני לגמרי מבין שהפעולות שלו נעשו כתוצאה מדאגה אליי.
אני פשוט הייתי שמח אם דברים היו נעשים קצת אחרת, זה הכל.
