חביתת הקהל
New member
מתחת לחצאית...../images/Emo3.gif
הכמיהה שלה לאהבה היא כמעט חסרת גבולות, אף על פי שמעולם לא ידעה אהבת אשה מהי. אחרי מספר שיחות לתוך הלילה היא מתוודה כי עיניה נחות על גופן של נשים מפעם לפעם, אבל חוזרת וממהרת להדגיש בפניי שבאופן עקרוני היא לא מחשיבה את עצמה ל... נו, את יודעת. המילה שקשה לה להגיד והיא לא אמרה אף פעם. כשאני מדברת איתה אני מתפעלת מהעוצמה הטמונה במין הנשי, ומה שהיא יכולה לגרום אפילו לאנשים כמוה, שבאו ממסגרת שמרנית ודתית. בשעה אחת בלילה היא כבר כמעט מתמסרת כולה, אומרת לי בהססנות ובביישנות שהקול שלי עושה לה נעים, וכשאני מתעקשת שתסביר את עצמה יותר לעומק, היא עומדת בסירובה בטענה שזה "לא צנוע". אני מחייכת בסיפוק. בגמגומים היא מספרת איך שלא היתה מסוגלת ללכת עד הסוף עם החבר שהיה לה, וברחה בצעדים מהירים מביתו כשניסה לעשות משהו. אחרי הסיפור הזה אני כבר בטוחה שהיא... נו, אתם יודעים. קולה מתפנק דרך הטלפון, והיא מציינת כמה שהיתה רוצה שאעסה לה את הגב, בחסות התירוץ שעבר עליה יום מפרך. אני מביעה את הסכמתי למסאג', ובתנאי שהיא תעשה מאמצים להגיע כמה שיותר מהר. ככל שהשיחה נכנסת עמוק יותר לתוך הלילה, כך היא דורשת ממני עוד, חיבוקים, ונשיקה. היא לא שוכחת לציין שהגוף שלה בוער מחום, ואני לא שוכחת להגיד לה כמה שזה כיף להרגיש חום גוף של אשה. הפעם אני אהיה הותיקה בקשר, זאת שכבר עברה דבר או שניים, הפעם היא זאת שניחוח הבתולין נודף ממנה, (על אף שכבר עברה את השלב של הפחד, כי היא בכל זאת גדולה ממני בארבע שנים טובות). הפעם האחריות כיצד לנהוג בה תהיה על כתפיי, השינוי שאביא לעולמה, ובעיקר הפחד מתוצאותיו. עכשיו אני מתחילה להרהר בסיטואציה הזו, מגיעה למסקנה שהיותי "חדשה בעסק" בקשר הקודם שלי היתה מכשול גדול, 200 האחוזים שרציתי לתת בתוך הקשר היו לי לרועץ והרחיקו אותי ממנה, הדפו כל סיכוי לרגשות אמיתיים מצידה, אולי אפילו עוררו בה סלידה מהתלותיות שלי בה, מהקנאה המופרזת, שכנראה הובילה לבלתי נמנע. פתאום מתחוור לי חלקי הנכבד בהתפוררות הקשר שלנו, למרות העובדה שהיה הדבר היחידי שהיה חשוב לי בעולם. אז אותו כבר לא אוכל לתקן, אבל אוכל לפחות ללמוד ממנו להבא. "בשבוע הבא אני בירושלים", היא אומרת.
הכמיהה שלה לאהבה היא כמעט חסרת גבולות, אף על פי שמעולם לא ידעה אהבת אשה מהי. אחרי מספר שיחות לתוך הלילה היא מתוודה כי עיניה נחות על גופן של נשים מפעם לפעם, אבל חוזרת וממהרת להדגיש בפניי שבאופן עקרוני היא לא מחשיבה את עצמה ל... נו, את יודעת. המילה שקשה לה להגיד והיא לא אמרה אף פעם. כשאני מדברת איתה אני מתפעלת מהעוצמה הטמונה במין הנשי, ומה שהיא יכולה לגרום אפילו לאנשים כמוה, שבאו ממסגרת שמרנית ודתית. בשעה אחת בלילה היא כבר כמעט מתמסרת כולה, אומרת לי בהססנות ובביישנות שהקול שלי עושה לה נעים, וכשאני מתעקשת שתסביר את עצמה יותר לעומק, היא עומדת בסירובה בטענה שזה "לא צנוע". אני מחייכת בסיפוק. בגמגומים היא מספרת איך שלא היתה מסוגלת ללכת עד הסוף עם החבר שהיה לה, וברחה בצעדים מהירים מביתו כשניסה לעשות משהו. אחרי הסיפור הזה אני כבר בטוחה שהיא... נו, אתם יודעים. קולה מתפנק דרך הטלפון, והיא מציינת כמה שהיתה רוצה שאעסה לה את הגב, בחסות התירוץ שעבר עליה יום מפרך. אני מביעה את הסכמתי למסאג', ובתנאי שהיא תעשה מאמצים להגיע כמה שיותר מהר. ככל שהשיחה נכנסת עמוק יותר לתוך הלילה, כך היא דורשת ממני עוד, חיבוקים, ונשיקה. היא לא שוכחת לציין שהגוף שלה בוער מחום, ואני לא שוכחת להגיד לה כמה שזה כיף להרגיש חום גוף של אשה. הפעם אני אהיה הותיקה בקשר, זאת שכבר עברה דבר או שניים, הפעם היא זאת שניחוח הבתולין נודף ממנה, (על אף שכבר עברה את השלב של הפחד, כי היא בכל זאת גדולה ממני בארבע שנים טובות). הפעם האחריות כיצד לנהוג בה תהיה על כתפיי, השינוי שאביא לעולמה, ובעיקר הפחד מתוצאותיו. עכשיו אני מתחילה להרהר בסיטואציה הזו, מגיעה למסקנה שהיותי "חדשה בעסק" בקשר הקודם שלי היתה מכשול גדול, 200 האחוזים שרציתי לתת בתוך הקשר היו לי לרועץ והרחיקו אותי ממנה, הדפו כל סיכוי לרגשות אמיתיים מצידה, אולי אפילו עוררו בה סלידה מהתלותיות שלי בה, מהקנאה המופרזת, שכנראה הובילה לבלתי נמנע. פתאום מתחוור לי חלקי הנכבד בהתפוררות הקשר שלנו, למרות העובדה שהיה הדבר היחידי שהיה חשוב לי בעולם. אז אותו כבר לא אוכל לתקן, אבל אוכל לפחות ללמוד ממנו להבא. "בשבוע הבא אני בירושלים", היא אומרת.
