מתחת לאף... ../images/Emo121.gif
יש חיים אחרים. אנשים שנולדו חילונים, חופשיים. שאים להם בעיה להתלבש איך שהם רוצים, להסתובב עם מי שבא להם, לאכול מה שחשקה נפשם. שלא עסוקים בפתרון השאלה הסבוכה "האם יש אלוהים?", כי הם מאמינים בו בדרכם שלהם. והם מקיימים פה ושם מצוות שהם רואים לנכון: יו"כ , פסח, פורים ,ולא רואים בזה פשרנות אלא דרך חיים. אנשים ממוצעים: אוהבים לראות טלוויזיה, לשבת בבית, ולדבר אחד עם השני, מזמינים הרבה טיק אווי ומקטרים על המצב-אבל לא עושים שום דבר כדי לשנות אותו. תמיד הייתי ירוקה למראה המשפחה החמודה הזו, שגרה קומה מתחתיי. אנשים חביבים באמת, לא מתוסבכים, טובי לב (ותמיד ארחו אותי כששכחתי את המפתח הביתה...) בתחילת השבוע (כמה מפתיע...), שכחתי שוב את המפתח... וכמו תמיד, נגשתי (בשמחה, יש לציין) למועדון החברתי שלי לשעות הפנאי. הם היו בבית, כמו תמיד. לכמה שעות שכחתי מי אני ומה אני- והתרגעתי. וגיליתי שמה שנראה מבחוץ, הוא לא מה שקורה בפנים. בתוך המשפחה הזו (האמידה מאד) לא עושים שום דבר בלי רשות ההורים (וזה כולל לישון מחוץ לבית, לבלות עם אנשים לא מוכרים ועוד ועוד). יש להם הכל: לכל אחד חדר פרטי, טלויזיה עם כבלים+וידאו, קומפקט דיסק משוכלל, ארון מפוצץ בבגדים יוקרתיים, קו פרטי ועוד תפנוקים מתפנוקים שונים. ובעצם, הם חיים בכלוב מזהב. כי אמנם יש להם הכל, אבל את הדבר הכי חשוב-חופש, אין להם. וכששאלתי את שכנתי למה היא לא מתמרדת, היא השיבה שהיא לא רוצה להסתבך ולסכן את ההקצבה הנכבדת שהיא מקבלת מהוריה מידי שבוע... ופתאום, החדר הקטנצ'יק שלי נראה כמו ארמון. אמנם המשפחה שלי היא לא רוטשילד ואני לא מקבלת כל מה שאני רוצה (את האוטו אני לוקחת אחרי מסכת שכנועים והפצרות של כמה ימים טובים), אבל החיים שלי חופשיים! כבר מזמן אני לא חייבת להורים שלי הסברים: לאן אני הולכת ומה אני עושה. ולי אים בעיה לחיות אפילו בחוסר כל, רק כדי לחיות את חיי כפי שאני מאמינה בהם. איזה חיים נפלאים יש לי! וזה כ"כ אירוני שדווקא המשפחה הדתית והשמרנית שלי היא מופת לליברליות, בהשוואה לשכניי החילונים... <ועדיין לא ספרתי כלום על אחיה החתיך של השכנה> <<שבנעורי היתה לי פנטזיה מלוכלכת עליו: לדבר איתו פנים מול פנים...>> <<< יש לציין שכבר הגשמתי את החלום הצנוע הנ"ל מזמן...>>>
יש חיים אחרים. אנשים שנולדו חילונים, חופשיים. שאים להם בעיה להתלבש איך שהם רוצים, להסתובב עם מי שבא להם, לאכול מה שחשקה נפשם. שלא עסוקים בפתרון השאלה הסבוכה "האם יש אלוהים?", כי הם מאמינים בו בדרכם שלהם. והם מקיימים פה ושם מצוות שהם רואים לנכון: יו"כ , פסח, פורים ,ולא רואים בזה פשרנות אלא דרך חיים. אנשים ממוצעים: אוהבים לראות טלוויזיה, לשבת בבית, ולדבר אחד עם השני, מזמינים הרבה טיק אווי ומקטרים על המצב-אבל לא עושים שום דבר כדי לשנות אותו. תמיד הייתי ירוקה למראה המשפחה החמודה הזו, שגרה קומה מתחתיי. אנשים חביבים באמת, לא מתוסבכים, טובי לב (ותמיד ארחו אותי כששכחתי את המפתח הביתה...) בתחילת השבוע (כמה מפתיע...), שכחתי שוב את המפתח... וכמו תמיד, נגשתי (בשמחה, יש לציין) למועדון החברתי שלי לשעות הפנאי. הם היו בבית, כמו תמיד. לכמה שעות שכחתי מי אני ומה אני- והתרגעתי. וגיליתי שמה שנראה מבחוץ, הוא לא מה שקורה בפנים. בתוך המשפחה הזו (האמידה מאד) לא עושים שום דבר בלי רשות ההורים (וזה כולל לישון מחוץ לבית, לבלות עם אנשים לא מוכרים ועוד ועוד). יש להם הכל: לכל אחד חדר פרטי, טלויזיה עם כבלים+וידאו, קומפקט דיסק משוכלל, ארון מפוצץ בבגדים יוקרתיים, קו פרטי ועוד תפנוקים מתפנוקים שונים. ובעצם, הם חיים בכלוב מזהב. כי אמנם יש להם הכל, אבל את הדבר הכי חשוב-חופש, אין להם. וכששאלתי את שכנתי למה היא לא מתמרדת, היא השיבה שהיא לא רוצה להסתבך ולסכן את ההקצבה הנכבדת שהיא מקבלת מהוריה מידי שבוע... ופתאום, החדר הקטנצ'יק שלי נראה כמו ארמון. אמנם המשפחה שלי היא לא רוטשילד ואני לא מקבלת כל מה שאני רוצה (את האוטו אני לוקחת אחרי מסכת שכנועים והפצרות של כמה ימים טובים), אבל החיים שלי חופשיים! כבר מזמן אני לא חייבת להורים שלי הסברים: לאן אני הולכת ומה אני עושה. ולי אים בעיה לחיות אפילו בחוסר כל, רק כדי לחיות את חיי כפי שאני מאמינה בהם. איזה חיים נפלאים יש לי! וזה כ"כ אירוני שדווקא המשפחה הדתית והשמרנית שלי היא מופת לליברליות, בהשוואה לשכניי החילונים... <ועדיין לא ספרתי כלום על אחיה החתיך של השכנה> <<שבנעורי היתה לי פנטזיה מלוכלכת עליו: לדבר איתו פנים מול פנים...>> <<< יש לציין שכבר הגשמתי את החלום הצנוע הנ"ל מזמן...>>>