מתחתנים - נמאסתם!

[גרי רשף]

יש לי קו מנחה בחיים

1. לשמוח מכל הלב ולא בגלל ה-DJ, או המזנון, או השמלה של הכלה, או האולם המפואר. 2. להימנע מכל מגע עם הממסד הדתי, בעיקר כשהוא נכפה עלי על ידי החוק. 3. לא להסכים עם שלי. במקרה דנן הצלחתי לעמוד בשני העקרונות הראשונים, אך נכשלתי בשלישי, ויש להצטער על כך.

 

[השכנה שלך]

הבנתי.

תסלח לי, זה נשמע ילדותי, אבל אולי אני לא באמת מבינה את מהות הקשר בינכם. אם פגעתי, אני מתנצלת, לא זו היתה כוונתי.

 

[גרי רשף]

חלילה- אל תקחי אותנו ברצינות יתרה..

 

[shellyland]

זה בסדר גמור

גם אנחנו לא ממש מבינים.

 

[טללי בוקר]

שלום דודה

ביום שגרי ושלי יתחילו להסכים זה עם זו (ולהיפך)... אני מעדיף לא לחשוב על זה. פחד.

 

[ST]

מממ... ../images/Emo29.gif

יש גם אופציה קצת אחרת, במיוחד ל"צעירים" (כמו שההיא כתבה שם) - אני לא יודעת עד כמה זה נפוץ, אבל שמעתי על זה לא פעם - מנות "משמחים" - אלו המנות לחברים של החתנכלה, אלו שבאים כדי לרקוד, ולא כדי לאכול.. הם הרי לא יושבים ואוכלים את כל המנות ואת כל הקינוחים - מנה שעולה כ-40 $ (אני מעריכה, כבר מזמן לא התעדכנתי במחירים..), אז יש מנות זולות יותר, לא פחות טובות, שמספיקות למי שבא כדי לשמוח ולשמח... וחוץ מהפתרון הזה, אפשר באמת לעשות 'הפקה' (אני משתמשת במילה הזאת כי זה מה שזה הפך להיות..) קצת פחות גרנדיוזית ויקרה, אבל הרבה יותר שמחה. ואז לא צריך לצאת עם חור בכיס מכל חתונה. היו לי 2 אירועים השבוע, אז אני מודעת לבעיה. בתור "בת שירות תפרנית" - כמו שהחברות שלי לדירה מגדירות את זה - זה לא פשוט להוציא כ"כ הרבה כסף בבת אחת, וב"ה יש הרבה שמחות ואירועים... מה שאני עשיתי זה נתתי מתנה (עבודת יד), ולא כסף. נראה לי יותר נעים לתת מתנה לחברה, מאשר צ'ק. גם יותר מקורי ושימושי (מקווה), וגם לא הכנסתי את עצמי למצב לא נעים של כמה כסף בדיוק נתתי. השקעתי סכום סביר במתנה (וחוץ מזה התארגנו כמה חבר'ה ואנחנו קונים מתנה גדולה משותפת), אז נראה לי שזה פתרון הגיוני.

 

[גרי רשף]

לשמחה מה זו עושה?../images/Emo13.gif

אין לי אלא להיזכר בחוויות דומות שעברתי לפני כעשרים וחמש שנה עת אני הייתי עני ובטרם זרקה שיבה בשערי, וצ'ק צנוע לחתונה היה שווה לתקציב החודשי שלי. אני משועשע מהמחשבה על אופן ההתמקחות בין הורי החחתנכלה ובעל האולם: בעל אולם: היו 150 איש לפי 40$ שזה 6000$ בלי מע"מ ובלי קבלות. הורים: אבל רק 120 אכלו, ועוד 30 היו "משמחים".. בעל אולם: "משמחים"? מה יש כאן לשמוח? זו חתונה, לא? לחתונה באים כדי לאכול! מצער לגלות ש"השמחה" נמדדת לפי מחיר המנות וסכומי הצ'קים, ומעטים באים באמת כדי לשמוח. לא שאני הולך להטיף לסגפנות: לארוחה טובה לעולם לא אתנגד, אבל כל זה אינו קשור לשמחה.

 

[shellyland]

שמעתי על הסיפור הזה

(בעיקר הקהילה הדתית) אבל בואי נהיה רגע כנים - אותם "משמחים" אינם באמת אלה שבאים לעשות שמח כי אם אלה שאין להפם מספיק כסף לתת משתנה שתצדיק את המנה שלהם. יש המהדרין ומזמינים את ה"משמחים" לשעה יותר מאוחרת, לאחר שכבר הוגשו המנות העיקריות. אני לא יודעת אם יש כאן באמת מחשבה על טובת המוזמנים כמו על טובת החתן והכלה. הגדילה לעשות בנושא הזה בת דודתי, שלפני מספר שבועות ערכה ברית מילה מפוארת לבנה החדש רק בגלל שמצבם הכללי קשה והיא עשתה חשבון שההוצאה על ברית מילה (בה מחיר המנה יחסית נמוך וההפקה פחות גרנדיוזית) תהיה קטנה באופן משמעותי מההכנסה אותה הם עתידים לקבל מהמתנות שיתנו להם כל מיני קרובים-רחוקים או שכנים ומכרים (שככה סתם אל יתנו שום מתנה). אני חייבת להתוודות שכששמעתי את החישוב הזה למחרת האירוע, חשתי תחושה צורבת של עלבון וניצול והתחרטתי על כי השתתפתי באירוע - קרובה אלי ככל שתהיה. יתרה מזאת - לפדיון הבן כבר לא הגעתי. הנחתי שהפעם יסתדרו בלי המתנות שלי ושאין לי סיבה לפרנס אותם.

 

[shellyland]

ועוד משהו

אחותי התחתנה מה שקוראים "חתונה צנועה": הם שכרו אולם צנוע יחסית (בית שמואל לפני השיפוץ) ובחרו מזנון לא גרנדיזוי (חלבי) והזמינו "רק" 180 חברים ובני משפחה. לממה אני אומרת "רק"? כי עבורם עדיין זה היה יותר מדי ועבור הורי זו היתה טרגדיה מאין כמוה! משך כמה שנים אחרי היתה אמא שלי צריכה להסביר לנעלבים למינהם למה הם לא היו בחותנה של הבת שלה ואילו אני סיפרתי בשמחה איל היא ישבה עם הרשימה הענקים שהורי הכינו ובלי בושה מחקה ממנה את כל מי שהיא לא מכירה. היתה חתונה שמחה להפליא, כי כשיש רק אנשים קרובים באמת ולא כל מיני כאלה שבאים "כי צריך" ואין להם שום עניין לשמוח. ואני? אני מקווה להתחתן בעיקר בין חברים ולא בין בני משפחה מדרגה חמש. ומצידי שלא יביאו מתנות אבל ש"ישמחו" מהלב. ובקשר לשאלה של עידן - אם זה יהיה תלוי בי אעדיף לא להתחתן ברבנות, אבל השאלה היא כמה חשוב זה יהיה לחתן המיועד. מכיוון שאצלי הנושאי אינו עד כדי כך עקרוני, אם עבורו זה יהיה עקרוני אז אבין ואקבל. אבל אשתדל לבחור רב שאינו דורש מיקווה, כי זה קונספט שמאוד קשה לי איתו וזה כבר כן עניין עקרוני.

 

[hillelg]

א' ו-ב

א. המשמחים הם בדרך כלל חברים מהישיבה/אולפנה/לא יודע מה, ובאמת באים לשמח ולא לאכול. ב. רב שאינו דורש מקווה, אינו רב אלא אופורטוניסט. טבילה במקווה היא מצוה מהתורה, וזה שיש היום מקוואות לא-ממש-סימפטיים, רק אומר שצריך לחפש את אלו שכן. ארגון רבני צֹהר, שעורך הרבה חתונות לחילוניים, דואג גם לנושאים האלה.

 

[שבולת ירוקת העין]

התכוונת לומר

שזה שיש מקוואות לא סימפטיים אומר שצריך לבנות כאלה שכן. ובעניין "הטבילה במקוה היא מצוה מהתורה" האם אתה חושב שבמילים הללו אפשר לשכנע את מי שלא מעוניין לקיים מצוות הכתובות בתורה, לבצע דווקא את זאת? ואין בשאלה הזאת כוונה לקנטר, אלא רק לשאול. דרך אגב, האם זה נדמה לי או שבאמת נעדרת מכאן לאחרונה? אם כן, ברוך השב למחוזותינו. מה הדירך מכאן?

 

[hillelg]

לכל שאלה תשובה ../images/Emo8.gif

א. ב'מקוואות לא סימפטיים', התכוונתי בעיקר לבלניות שונות (לא שהיה לי הכבוד לפגוש אותן...). פשוט, יש מקוואות פחות סימפטיים, ויש יותר. ב. שלי דיברה על רב, ובתור שכזה, אמור להיות אכפת לו ממה שכתוב בתורה, לא? ורק על זאת דיברתי. ג. אכן, נעדרתי, מחמת קשיי התחברות. עייני למעלה. אגיד גם כאן, באמת הייתם חסרים לי.

 

[שבולת ירוקת העין]

או קיי

בעניין ב: אני מודה שכשקוראים את המשפט מן הכיוון הזה הוא נשמע שונה. טוב שהארת את עיניי

 

[shellyland]

יש מה שנקרא "רבנים של כבוד"

ובעברית - רבנים של חילונים שאומרים שצריך ללכת למקווה אבל "סומכים על המילה שלי" ולא מבקשים פתק.

 

[טללי בוקר]

תקן אותי אם אני טועה

אבל למיטב ידיעתי הטבילה במקווה היא מצוה ד'אויתא בהקשר הכללי ולאו דוקא כחלק מטקס הנישואין. באותה מישה שדורשים טבילה במקווה ניתן גם לדרוש כל מצוה אחרת: כיסוי ראש, תפילות וכיו"ב אם הטבילה במקוה היא אמנם לא חלק אינטגרלי מטקס הנישואין אזי ההכללה שלו היא דרישה שרירותית של הרבנים ותו לא.

 

[טללי בוקר]

ד'אויתא = ד'אוריתא

באותה מישה = באותה מידה ש

 

[עגנון]

זה לא בצרפתית

כותבים דאורייתא.

 

[shellyland]

הבעייה שלי אינה

עם המקומות הלא סימפטיים אלא עם עצם הרעיון שאני טמאה. ובטח אם אני הולכת להתחתן עם אחד שכבר ידע אותי כמה מאות פעמים לפני החתונה. לא רואה סיבה.

 

[טללי בוקר]

מסכים איתך, אבל

כולנו יודעים שלא זה שורש המחלוקת. העולם הדתי מקבל את הצורך של האישה לטבול במקוה כעניין של מצוה ולא של בחינה וחקירה, זו אחת מאושיות עולם האמונה. בעולם החילוני מתנים קיום פעולות בקבלת הסבר מספק. מכיון שאינך טמאה אני ממליץ בזאת על טבילה בג'קוזי עם המון בועות בתוספת בקבוק יין לבן משובח ומקורר היטב (ושתי כוסות), מנסיון זה מסיר את כל החטאים ומוסיף כמה חדשים.

 

[shellyland]

אני מקפידה לקיים מצווה זו אחת לשבוע

ל-פ-ח-ו-ת ואני גם משתדלת שלא לבזבז את זמני שם בביטול תורה ולוקחת איתי בד"כ כמה ספרים טובים (אחד שירה, אחד עיון ואחד פרוזה). ולעצם העניין: אני לא חושבת שנשים דתיות הולכות למקווה "כי זאת מצווה" אלא כי הן באמת ובתמים מטהרות שם. זה בכל אופן מה ששמעתי מחברותי שהולכות. אני בהחלט יכולה להבין את החוויה המטהרת, רק שאני לא בטוחה שאני רוצה לעבור אותה במקווה (כמו שאמרת - אמבטיית קצף מטהרת לא פחות) ואני מתקוממת נגד התפיסה שאומרת שאחת לחודש מתחולל התוכי תהליך שהופך אותי לטמאה. לא מקבלת. אולי זה הופך אותי לביצ'ית, אבל בינינו - מי שם שלב? בכל אופן, טמאה בטח שזה לא עושה אותי.