הפעם אני נאלץ לחלוק על שלי
יש כאן הרבה דברים שדורשים התייחסות. ראשית - לי כאדם דתי לאומ אין אלא להצטער על הנתק שבין חילוניים רבים לבין הממסד הרבני בישראל. יש היום רבנים אורתודוקסיים מודרנים שמנהלים למיטב ידיעתי את הטקס בצורה קצת שונה מהמסורתית. וכדאי להתעניין באופציה... ואגב, קריאת הכתובה בארמית אינה הכרחית בכלל. היא נועדה אך ורק להפריד בין שני החלקים שבטקס - האירוסין והנישואין. אפשר גם אחרת. אגב, גם לעניין נוכחות רב בחתונה - אפשר, תיאורטית גם אחרת, שהרי קידושין תקפים בשני עדים (ללפי ההלכה) גם ללא רב, ואדרבה - דווקא מפאת ריבוי הדעות לגבי צורתו של טקס הנישואין יש צורך בנוכחות רב, כדי לוודא שהחלק המהותי של הטקס - נשמר. בעניין המקווה - זה עניין הלכתי מובהק, אם כי אני בהחלט מבין מדוע הוא מציק. יש לאחרונה ספרים רבים שעוסקים בנושא הזה ובחשיבות דיני הטהרה בכלל במסגרת הנישואין. אם מישהו יבקש (- אני אשמח להפנות. לעניין ה"משמחים" - לא נכון לבוז לתופעה. מדובר בחברי החתן בדרך כלל שהם בני ישיבה חסרי אמצעים לרוב שאין באפשרותם להביא מתנות גדולות. מצד שני הם באמת עושים שמח, ומצד שלישי, הם לא חושבים שבשביל לשמח צריך ערב של 5 שעות...לכן מכינים עבורם מנות מצומצמות יותר ואף צד לא רואה בזה משהו פגום וזה גם חוסך כסף... נעם.