לצערי עלי להסכים עם שלי
שירות מילואים לפני כמה שנים, ואני בשמירה עם חבר בדיכאון: בשבועים הבאים יש לו שלוש חתונות, הוא מובטל, יש לו ילדה קטנה, והוא חייב ללכת לשלוש החתונות ולתת כמה מאות שקלים בכל אחת. התפלאתי: למה "חייב" ללכת? אל תלך! אלא מאי- הם היו בחתונה שלו ולכן עליו לבוא לחתונה שלהם ולתת להם כפי שהם נתנו לו + הצמדה לדולר (ברצינות ולא בצחוק). בפועל מדובר כאן במלכודת קשה: "מוכרחים להיות שמח" כי "מתחתנים רק פעם בחיים", חייבים לעמוד בנורומות של אוכל ותזמורת וצלם ואולם חתונות, להזמין את "כולם" כי לא נעים, ולהיכנס למלכודת הנ"ל בה החבר נמצא. לו היה מדובר "במשחק סכום אפס"- ניחא: היום ראובן נותן לשמעון 200 ש"ח, מחר שמעון נותן לראובן 200 ש"ח + הצמדה, אלא שכיום ראובן נותן 200 ש"ח לשמעון שמתוכם 150 ש"ח הולכים להוצאות ומחר להיפך. כולם מפסידים, והדבר בולט בעיקר בשכבות החלשות שם כנראה הנורמות הרבה יותר מחייבות ויש הרבה יותר חתונות למשפחה בשל ריבוי ילדים. אני אישית נותן בזאת פטור לכל מי שהייתי אצלו בחתונה ונתתי לו צ'ק: איש אינו חייב לי דבר, כיום משעמדתי על דעתי- אני נמנע מלהגיע לאירועים כאלה (גם בגלל מלכודת ביזבוז הכסף וגם בגלל שאני משתדל לא להציג את כף רגלי בטקסים דתיים), ואשתדל לא ליזום ארועי כסף + פולחן דתי בעצמי.