מתחרפנת
אני אספר בקצרה
אני בצבא כבר 4 חודשים וכרגע אני בקורס.
אבא שלי נפטר לפני 8 שנים ומאז אמא שלי לא שמחה, נכנסת לדכאונות ונסתה להתאבד לפני כשנתיים. היא לוקחת כדורים ומטופלת אצל פסיכולוגית אבל היא בוכה כמעט כל שבוע ואני לא יודעת איך להתמודד איתה.
זה נורא משפיע עליי בצבא. בקורס אני פשוט לא מסוגלת לשבת בכיתה וללמוד ולהקשיב אני רק בוכה ומוטרדת
אני אוכלת בכוח כי אי לא רוצה להתעלף אבל אני מרגישה שאני סוחבת על הגב המון לחץ המון דאגה לאמא שלי וזה פשוט חונק אותי. אני בסך הכל רוצה לעזור לה, לעבוד בשביל שהמצב הכלכלי יהיה יותר טוב ולהיות פה בשבילה
אני לא יוצאת הביתה כל יום ואני לא יודעת אם אני אצא אבל אני כן רוצה לעשות צבא
הקבן לא ממש עוזר.. הוא אמר לי "את צריכה ללכת לפסיכיאטר" אבל אני לא רוצה. אני הרי לא פסיכית או בעייתית, פשוט קשה לי עם כל הקטע של הבית והדאגות ואני מרגישה שזהו! מספיק! זה כבד מידי.
המפקדים כם לא עוזרים ולהפך, הם כועסים כשאני בוכה כי הם לא מבינים וכמה שאני אנסה להסביר הם פשוט אומרים לי "תתמודדי" ואני מסבירה להם שאני נורא נורא מנסה וכל הזמן זה חוזר על עצמו.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ללכת לפסיכיאטר? לדבר? באמת שאני לא יודעת מה לעשות עם כל הדאגה הזאת
וכמה שאני מדברת עם אמא שלי זה לא עוזר אני עדיין בלחץ עדין דואגת וכועסת שלא נותנים לי את האפשרות להיות שמה בשבילה כל יום
אני אספר בקצרה
אני בצבא כבר 4 חודשים וכרגע אני בקורס.
אבא שלי נפטר לפני 8 שנים ומאז אמא שלי לא שמחה, נכנסת לדכאונות ונסתה להתאבד לפני כשנתיים. היא לוקחת כדורים ומטופלת אצל פסיכולוגית אבל היא בוכה כמעט כל שבוע ואני לא יודעת איך להתמודד איתה.
זה נורא משפיע עליי בצבא. בקורס אני פשוט לא מסוגלת לשבת בכיתה וללמוד ולהקשיב אני רק בוכה ומוטרדת
אני אוכלת בכוח כי אי לא רוצה להתעלף אבל אני מרגישה שאני סוחבת על הגב המון לחץ המון דאגה לאמא שלי וזה פשוט חונק אותי. אני בסך הכל רוצה לעזור לה, לעבוד בשביל שהמצב הכלכלי יהיה יותר טוב ולהיות פה בשבילה
אני לא יוצאת הביתה כל יום ואני לא יודעת אם אני אצא אבל אני כן רוצה לעשות צבא
הקבן לא ממש עוזר.. הוא אמר לי "את צריכה ללכת לפסיכיאטר" אבל אני לא רוצה. אני הרי לא פסיכית או בעייתית, פשוט קשה לי עם כל הקטע של הבית והדאגות ואני מרגישה שזהו! מספיק! זה כבד מידי.
המפקדים כם לא עוזרים ולהפך, הם כועסים כשאני בוכה כי הם לא מבינים וכמה שאני אנסה להסביר הם פשוט אומרים לי "תתמודדי" ואני מסבירה להם שאני נורא נורא מנסה וכל הזמן זה חוזר על עצמו.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ללכת לפסיכיאטר? לדבר? באמת שאני לא יודעת מה לעשות עם כל הדאגה הזאת
וכמה שאני מדברת עם אמא שלי זה לא עוזר אני עדיין בלחץ עדין דואגת וכועסת שלא נותנים לי את האפשרות להיות שמה בשבילה כל יום