צועניה אדומה
New member
מתחננת.
את מכירה את התחושה הזאת של החוסר שובע? שעדיין לא הספיק לך לגמרי? אתה אומר לי.
העיניים שלך ממוקדות היטב בשלי, עד כמה שאני יכולה להזיז את ראשי לצד.
אני מהנהנת לך. קשה לי להוציא מילים כשהגאג חוסם את פי. קשרת את ידיי זו אל זו, וגם הרגליים קשורות האחת לשנייה. אני על ארבע.
זו תנוחה לא נוחה במיוחד כאשר אינני יכולה ממש לזוז ולשלוט בתנועות שלי.
אתה מוריד את הגומייה משיערי, מפזר אותו על גבי ומסביב לפניי. היד שלך מחליקה עליו, מלטפת אותו באטיות ואני נעשית בובה גרגרנית.
אני לא מספיקה למצמץ והישבן שלי חוטף ספאנק חזק. הצעקה שיוצאת מגרוני הופכת לנהמה חייתית.
הכלבה שלי אוהבת כשאני נותן לה ספאנקים, נכון?
אני מהנהנת שוב. עדיין בפוקוס. השלב הזה קשה לי במיוחד. הרצון הזה שעדיין מהבהב בתוכי, לשלוט בסיטואציה, לעומת הרצון להיכנע. לתת לו להוביל אותי לאן שירצה.
הוא יודע שאני מצפה לזה. לרגע הקטן, מאית השנייה שאתחיל להתעייף בה, להיעשות בובת התענוגות שלו.
ספאנק נוסף, כעת על הירך. ועוד אחד, בצד השני.
אני אוהב סימטריות, הוא אומר לי. את יודעת? נעים לך כשכואב לך סימטרי בשני הצדדים?
הוא מעביר את אצבעותיו על גבי והתחושה מצמררת אותי. בתחילה, האצבעות מרפרפות על העור, ובאטיות מרגיש שהן מנסות לחדור אליו. הן עוברות לשריטות קטנות, שאחר כך אביט עליהן במראה, ואזכר היטב.
יש לנו זמן, הוא אומר, ואני אקח אותו לאט. הנצח שלך יהיה שווה לחמש דקות. הוא יימשך ויימשך...
הוא חוזר לתת לי ספאנקים. הפעם הוא מרחם עליי, מלטף ומכאיב, אך כף היד שלו גדולה ולכן מכאיבה על אזור גדול. אני לא מצליחה לספור כמה ניתנו. העיניים שלי נעצמות, כאילו על ידי כך אוכל להפחית מן הכאב.
עכשיו אין ספק, הוא ממשיך בקולו, את רטובה מאוד.
האצבע שלו חודרת אותי, ואני מרגישה. אלוהים, כמה רטיבות.
את ילדה טובה. ילדה טובה שלי.
האצבע שלו מפמפמת אותי. החור מתרחב לו.
הוא מפסיק. מתקרב אל שדיי. פטמה אחת נצבטת בכוח ואני נוהמת. תשתקי, חיה כואבת שלי, אני שומעת רק במבט שלו.
גם הפטמה השנייה מקבלת את מנת הכאב שלה.
זה נעים, כל כך נעים לי, כל הכאב הזה.
אילו יכולתי, הייתי מתחננת שלא יפסיק.
את מכירה את התחושה הזאת של החוסר שובע? שעדיין לא הספיק לך לגמרי? אתה אומר לי.
העיניים שלך ממוקדות היטב בשלי, עד כמה שאני יכולה להזיז את ראשי לצד.
אני מהנהנת לך. קשה לי להוציא מילים כשהגאג חוסם את פי. קשרת את ידיי זו אל זו, וגם הרגליים קשורות האחת לשנייה. אני על ארבע.
זו תנוחה לא נוחה במיוחד כאשר אינני יכולה ממש לזוז ולשלוט בתנועות שלי.
אתה מוריד את הגומייה משיערי, מפזר אותו על גבי ומסביב לפניי. היד שלך מחליקה עליו, מלטפת אותו באטיות ואני נעשית בובה גרגרנית.
אני לא מספיקה למצמץ והישבן שלי חוטף ספאנק חזק. הצעקה שיוצאת מגרוני הופכת לנהמה חייתית.
הכלבה שלי אוהבת כשאני נותן לה ספאנקים, נכון?
אני מהנהנת שוב. עדיין בפוקוס. השלב הזה קשה לי במיוחד. הרצון הזה שעדיין מהבהב בתוכי, לשלוט בסיטואציה, לעומת הרצון להיכנע. לתת לו להוביל אותי לאן שירצה.
הוא יודע שאני מצפה לזה. לרגע הקטן, מאית השנייה שאתחיל להתעייף בה, להיעשות בובת התענוגות שלו.
ספאנק נוסף, כעת על הירך. ועוד אחד, בצד השני.
אני אוהב סימטריות, הוא אומר לי. את יודעת? נעים לך כשכואב לך סימטרי בשני הצדדים?
הוא מעביר את אצבעותיו על גבי והתחושה מצמררת אותי. בתחילה, האצבעות מרפרפות על העור, ובאטיות מרגיש שהן מנסות לחדור אליו. הן עוברות לשריטות קטנות, שאחר כך אביט עליהן במראה, ואזכר היטב.
יש לנו זמן, הוא אומר, ואני אקח אותו לאט. הנצח שלך יהיה שווה לחמש דקות. הוא יימשך ויימשך...
הוא חוזר לתת לי ספאנקים. הפעם הוא מרחם עליי, מלטף ומכאיב, אך כף היד שלו גדולה ולכן מכאיבה על אזור גדול. אני לא מצליחה לספור כמה ניתנו. העיניים שלי נעצמות, כאילו על ידי כך אוכל להפחית מן הכאב.
עכשיו אין ספק, הוא ממשיך בקולו, את רטובה מאוד.
האצבע שלו חודרת אותי, ואני מרגישה. אלוהים, כמה רטיבות.
את ילדה טובה. ילדה טובה שלי.
האצבע שלו מפמפמת אותי. החור מתרחב לו.
הוא מפסיק. מתקרב אל שדיי. פטמה אחת נצבטת בכוח ואני נוהמת. תשתקי, חיה כואבת שלי, אני שומעת רק במבט שלו.
גם הפטמה השנייה מקבלת את מנת הכאב שלה.
זה נעים, כל כך נעים לי, כל הכאב הזה.
אילו יכולתי, הייתי מתחננת שלא יפסיק.
