מתוסכלת

[123talia]

מתוסכלת

שלום, שמי טליה. רציתי לדעת איפה ומתי יש מפגשים במרכז. הגמגום אצלי זה הנושא היחיד שאני לא יכולה לשתף בו אף אחד והוא בעצם מעסיק אותי כל חיי. קשה לי שמנתקים לי את הטלפון, שלא סבלנים כלפי, שאני לא מצליחה לומר את מה שאני רוצה, שכל מצב חדש גורם לי ללחץ. אני חושבת שהגמגום שלי הוא לא מחלה אבל הביישנות כן. התחלתי טיפול בתיכון והפסקתי אחרי חצי שנה כי לא רציתי להתמודד. עדיין קשה לי להתמודד (עובדה שאני לא מדברת על זה בכלל ובצדק, אנשים פשוט לא מבינים) אבל אני רוצה שוב לנסות. מה שהכי מוזר זה שאני לא מקבלת מגמגמים אחרים ורואה את הגמגום כתופעה חריגה ומסתכלת על מגמגם כשונה. אני רוצה לקבל ולהבין, ולמרות שאני יודעת שזה בלתי אפשרי אני רוצה להפסיק לגמגם.

 

[offer12345]

ילדה הזמן מרפא הכל

גם גמגוםת גם לחצים כתוצאה מהגמגום וגם השלמה עם המצב. אני מניח שאת ילדה קטנה בגיל תיכון או צבא. כשתגדלי זה יהיה אחרת. תודי שלא פגשת הרבה מבוגרים מגמגמים...לפחות לא ברמה בינונית ומעלה. זוהי הפרעה שמשתפרת עם הזמן וזה הוכח מספר פעמים רב. לצערי לא נערכו מחקרים רבים בנושא כי אין לאיש אינטרס לממן מחקרים מסוג זה אבל זה בדוק.

 

[a9981]

אז מה אתה אומר...

שהגמגום הוא הפרעה שבאה לידי ביטוי רק אצל "ילדים" ? (צבא זה לא ילד..אבל שיהיה). פגשתי מספיק מבוגרים שמגמגמים גם ברמה בינונית ומעלה. (לעומת זאת לא פגשתי יותר מדי צעירים מגמגמים, אבל זה רק נובע מזה שלא יצא, זה לא אומר שהם לא קיימים). מה שאמור להשתפר עם הגיל הם נושאים כמו ביטחון עצמי וקבלה עצמית, אבל אין ערובה שהגמגום יעלם כי "אין כזה דבר מבוגר שמגמגם". לעומת זאת שמעתי שמגיל 60 והלאה באמת יש שיפור, אבל למי יש כוח לחכות...

 

[light blue]

עופר

מאז שנכנסת לפורום הבאת פה קביעות מהסרטים. בן כמה אתה?

 

[offer12345]

בן 30

כך שראיתי מספיק בחיים. אני נשוי פלוס אחד ועובד במחשבים.

 

[stkachov]

ובכל זאת...

אתה טועה ב 90% מהטיעונים שלך...

 

[light blue]

נעים מאוד

אני בטוח שאתה עושה חיל בעבודתך ועם משפחתך. נכון ששטף הדיבור של חלק מהמגמגמים משתפר עם השנים, בגלל סיבות מסיבות שונות, אבל זה ממש לא נכון באופן גורף, וחוץ מזה מה אם השיפור קורה בגיל 70 - אז מה, שטליה תחכה עד אז? גם יתר הקביעות שלך קצת נמהרות. אין שיטה יחידה ואין מטפל יחיד שעוזרים לגמגום, לצערנו, לפחות עוד אין "הוכחה" כזאת. אני שמח שהדיקור היטיב את מצבך אבל אותו הדיקור אצל אותו המטפל יכול לא להשפיע כלל מגמגם אחר. דרך אגב, גם אקמול, שהיא תרופה הכי סטנדרטית שיש לטיפול בכאבי ראש וסימפטומים אחרים, ושנבדקה באלפי מחקרים לא משפיעה אותו הדבר על כל אחד. אז דווקא הדיקור הסיני כן??? ולגבי ברברה דם, אני לא הייתי בטיפול שלה, אבל לשלול לה את הרישיון? על מה? על זה שהיא מנסה לטפל בגמגום? גם להדסה ולאלף קלינאי תקשורת אחרים אין אחוזי הצלחה גבוהים בטיפול בגמגום. אז למה שלא נשלול לכולם את הרישיון ונתבע אותם על רשלנות רפואית וגם נזרוק אותם לכמה שנים בכלא באותה הזדמנות. בכלל יש בפורום הזה נטייה לרדת על ברברה דם דווקא מכל הקלינאי תקשורת בארץ ולא ברור לי למה. כאילו שלאחרים יש הצלחות הרבה יותר גדולות? כאילו שאחרים יודעים את הדרך הנכונה לטיפול ורק היא לא? לדעתי מצאתם לכם שעיר לעזאעזל כי זה נח שיש מי להטיח בו את הכעס והתסכול מהגמגום.

 

[shuky63]

זה לא בלתי אפשרי להפסיק לגמגם

זה רק צריך להיות חשוב לך מספיק. הכרתי מספר אנשים שהשטף היה חשוב להם עד כדי כך שהפכו אותו למרכז חייהם. הם הפסיקו לגמגם(95-100% שטף) לרוב האנשים זה לא עד כדי כך חשוב. יש פגישות במרכז את צריכה לעקוב באתר אמ"בי

 

[מקס הזועם1]

שוקי למה אתה מתכוון ?

אם הם הפסיקו לגמגם אז הגמגום כבר לא מרכז חייהם לא?

 

[shuky63]

אי אפשר להפסיק לגמגם,אפשר רק

ללמוד לשלוט בגמגום ולהפיק דיבור שוטף וזה מצריך(אם רוצים להגיע לשטף מאד גבוה)שהשטף יהיה במרכז החיים,להיות בשליטה כל הזמן. לדוגמה לאחד מפגישות אמבי הגיע בחור שסיים קורס עצוב שטף דיבור בהדסה.הוא דיבר שוטף.במהלך הפגישה הוא יצא ל10 דקות ואחר כך סיפר לי שהוא הרגיש שיש איזו ירידה בשטף שלו(אני לא הרגשתי) ויצא לתרגל בחוץ ואז חזר והמשיך לדבר בשטף. לזה אני קורא לשים את השטף במרכז החיים.

 

[geashono]

אני חייב להעיר

שזה רק בשנים הראשונות שלאחר הקורס ולדעתי זה שווה את המאמץ אחרי זה אפשר להגיע למצב שזה נעשה באופן חצי טבעי

 

[מקס הזועם1]

גם לי נראה כדאי

מה אכפת לי שהשטף יהיה במרכז החיים שלי עכשו הגמגום במרכז החיים שלי ואני לא מוציא מילה מהפה שלי בלי להתבאס אני מפחד שאני לא יצליח להתמיד בתרגול אני מפחד מיזה יותר מאשר אם זה יהיה במרכז החיים שלי

 

[מקס הזועם1]

ומה רע?

הלואי עלי שטף כזה הלואי על כולנו אחי ראית אתמול בבי.בי סי. פריים את הסרט על ההוא שאיבד את היכולת שלו לשלוט בגוף שלו ואיך הוא הצליח ללמוד עודפעם ללכת ולשבת והכל? תגיד ההוא שיצא באמצע עשה את הטיפול של הדסה?

 

[shuky63]

הבעיה היא שאתה לא יכול לבחור אם

אתה רוצה להיות כל הזמן בשליטה או לא. זה באופי שלך.אתה או כזה או לא. זה מה שאנשים שעושים את התוכניות לעיצוב שטף דיבור לא מבינים.הם רואים כמה אנשים שהצליחו להגיע ל95-100% שטף וחושבים שאם יתרגלו מספיק יוכלו להיות כמוהם.אבל אם אין להם את האופי הזה של הצורך הרצון והיכולת להיות בשליטה כל הזמן,הם לא יגיעו לזה.הם יגיעו לשטף בינוני ,בינוני+ וזהו. וזה בסדר ,זה לא רע,אבל כיון שהם לא יודעים שזה לא תלוי במידת התירגול שלהם הם מאשימים את עצמם ומרגישים מתוסכלים וזה רע.

 

[מקס הזועם1]

מאיפה המסקנה הזו?

איך זה שהאנשים בעיצוב הדיבור לא מבינים ואתה כן מבין? אתה מבין מה אתה אומר שלא חשוב כמה יתרגלו או לא יתרגלו אם האופי שלהם כזה הם לא יצליחו? עשית מחקרים? בדקת באינטרנט? תביא קישור או מחקר כי סתם ככה לבוא עם יציאה כזו זה ממש מדפרס. ואי אחי עשית לי נאחס. ממך זה נשמע כאילו זה רע אבל בעצם זה ממש בסדר להיות מסוגל לשלוט בגמגום. הלוואי עלי לשלוט בגמגום.

 

[shuky63]

לא אמרתי שזה רע.אמרתי רק

שזה שמגמגמים שלא מסוגלים להגיע לשטף מושלם מאשימים את עצמם ומרגישים מתוסכלים זה רע. אני אומר את זה כי כל האנשים שפגשתי שהצליחו להגיע לשטף גבוה מאד לאורך זמן בעקבות תוכנית לעיצוב שטף דיבור,היו אנשים שאתה רואה עליהם שהם חיבים להיות בשליטה כל הזמן בלי קשר לדיבור.

 

[מקס הזועם1]

ואי איזה יציאות יש לך

החיים שלך זה רק מושלם אין אצלך משהו שלא מושלם? ואם לא מושלם אז זה בקנטים? לא יודע, לא פגשתי אנשים שעשו טיפול בעיצוב שטף דיבור אבל זה נראה לי כזה חלום רטוב שמתגשם. איך אתה רואה עליהם שהם חייבים שליטה כל הזמן? אחי סמוך עלי הלואי על כולנו שליטה בנאחס הזה. זה רק נותן לי מוטיבציה לעשות את הטיפול הזה, להשקיע בעצמי ולהצליחחחחח. אתה אומר שיש אשכרה אנשים שהצליחו בטיפולים! מעניין שאף אחד כזה לא כותב כאן בפורום חבל יש לי מלא שאלות ואין את מי לשאול.אתה יודע איפה אפשר לפגוש אחד כזה?

 

[light blue]

לקבל מגמגמים אחרים

גם לי היה קשה לקבל מגמגמים אחרים במשך הרבה שנים. בצבא היה איתי בחור מגמגם במחלקה, והדבר האחרון שרציתי היה שישוו בינינו, שיצחקו על שנינו כבעלי אותה מגבלה. פחות היה אכפת לי שצוחקים עלי, אבל כשצחקו על שנינו בתור מגמגמים זה ממש פגע בי. גם לא נראה לי שבזמנו הייתי מוכן לצאת עם מישהי מגמגמת. ממש מוזר שדווקא אנחנו המגמגמים נרתעים ממגמגמים אחרים. דרך אגב, יש פה עוד אנשים שהרגישו ככה? לגבי מפגשים בתל אביב - תסתכלי באתר אמב"י

 

[geashono]

גם לי היה קשה להיות בחברת

מגמגמים כי מאוד התביישתי בזה ולא רציתי לדבר על זה וכשיש עוד מגמגם או סרט עם מגמגם מייד הנושא עולה באוויר ואני הרי די חייתי בהכחשה היום אני חושב שזה חלק מהבעיה ולא מהפיתרון

 

[lor2]

טליה,

קיימת אפשרות לטפל בגמגום, אבל את זה את כבר יודעת... אבל לדעתי, וזו דעתי בלבד, הרגשתך ולמעשה חייך לא צריכים להיות תלויים בשטף דיבורך. לא נראה לי בריא ונבון להפוך בעיה כזאת למרכז החיים. אני בהחלט בעד לטפל בגמגום, ואין צל של ספק שאם הטיפול ישפר את דיבורך ולו במעט הרי זה נהדר ומועיל, אבל עוד לפני זה כדאי להיות מסוגל לחיות בשלום עם עצמך ולדעת שלא בזה טמון כוחך. אלה הסוברים שהטיפול הוא "הדרך אל האושר" הפסידו את כל היופי עד אז... אבל זו רק דעתי. בסופו של דבר, את מסוגלת להגיד מה שאת רוצה, גם אם ייקח לך קצת יותר זמן מלאחרים. לא היו סבלניים כלפייך, תכריחי אותם. ניתקו לך את הטלפון - אל תאכלי את עצמך, לא קרה כלום דרמטי, אפשר תמיד להתקשר שוב. טליה, זה בסך הכל גמגום, דיבור לא שוטף. את בהחלט יכולה להרשות לעצמך להזדקף, לעטות על פנייך ארשת פנים גאה וללכת לדרכך בידיעה שאינך נופלת מאחרים. בקשר לזה שאנשים לא מבינים... תראי, התווית "מגמגמת", מטבע היותה תווית ותו לא, מביאה ליחס מסוים שאינו דווקא תומך ומבין. אני שלעצמי נמנעת מלהזכיר את עניין הגמגום במשפטים הראשונים, מעדיפה שיכירו אותי יותר וישפטו אותי בצורה שטחית פחות (ועל אותו משקל נמנעת מקטלוג מיידי גם כן). בכל מקרה, מי שאכפת לו ממך ירצה להבין אותך, תני לו הזדמנות ותראי שהוא מסוגל, גם מבלי שחווה הכל על בשרו (אני מניחה שלזה התכוונת...?). וכאמור, קיימת אפשרות לטפל - יש פה מי שימליץ לך בכיף, אבל גם בברירת המחדל - המצב הנוכחי - חבל להרוס את עצמך... לחינם.