מתוסכלת

[shan12]

מתוסכלת

שלום, אני מרפאה בעיסוק צעירה. אני מעוניינת לעבוד עם אוכלוסיה של ילדים בעיקר התפתחות הילד. לצערי כל מקום שאני מגיעה אליו דורש ניסיון. אני נמצאת במלכוד! אין לי ניסיון ולכן אני לא מצליחה למצוא עבודה בתחום שמעניין אותי ונאלצת לעבוד בתחום של המבוגרים. בכל מקום שאני פונה אליו טוענים שיש הגבלות של קופות החולים הדורשות ניסיון ובמקומות אחרים תמיד יעדיפו את אלה עם הניסיון. איך אני אמרוה להתחיל לעבוד במה שמעניין אותי אם אף אחד לא נותן הזדמנות לצעירים להוכיח את עצמם?!

 

[sarale20]

שמעתי שב"מכבי"

יש אפשרות להתנדב, ז"א לעבוד בהתנדבות עם הדרכה של מרב"ע ואז לרכוש ניסיון

 

[יעל ניסן]

אם כל מקום

דורש ניסיון, עליך להתחיל לרכוש ניסיון כלשהו בעבודה גם אם לא מדובר בילדים, ללכת לקורסים, לקבל הדרכה, ללמוד לאבחן ולכתוב דוחות - בקיצור: להשתפשף במקצוע. אילו תנאי השוק... אין מה לעשות. כשכל טיפול מתוקצב ועל כל חצי שעה מסתכלים בזכוכית מגדלת, אין את הפריוילגיה להתחיל 'לתת לך' להתנסות. כשתנאי השוק אחרים (למשל כשאין מספיק מרפאים בעיסוק ביחס לדרישה) - יש סיכוי ליותר צעירות להיכנס כמתחילות בתחום הילדים. כרגע זה לא כך.

 

[Mנטה]

אני לא אוהבת את הטענה הזאת

השוק הוא לא ישות דמיונית שגדולה עלינו, השוק מורכב מאיתנו. והציפיה שאנשים יתנו שעות בהתנדבות רק גורעת מהמקצוע ולא מוסיפה לו. אבל כמובן אא"כ כולנו נתארגן באופן יעיל, אף אחד לא יסכים לעבוד בהתנדבות וגם אף אחד לא יעבוד בשביל סכומים מגוחכים, אז אולי אולי נצליח לעשות משהו. כל עוד אנחנו שבויים בקונספט של ה"שוק" זה לא יקרה.

 

[4שילה]

משרד החינוך

קודם כל אני חיבת להגיד משהו על סוגיית ההתנדבות. אני חושבת שזה באמת דבר נפלא להתנדב וכמובן שזו דרך נהדרת לרכוש ניסיון ועל אחת כמה וכמה אם את בזמן הלימודים. אבל אני בהחלט לא חושבת שצריך לרוץ ולעשות זאת רק בשביל לרכוש ניסיון אם את כבר אחרי הלימודים. במשרד החינוך מקבלים גם מרפאות בעיסוק עם פחות ניסיון, וזה מקום נהדר לרכוש בו ניסיון. זה נכון שהעבודה שם שונה מעבודה ביחידות ומרכזים להתפתחות הילד, אבל לפעמים יש מוסדות בהן העבודה היא עם ילדים מאוכלוסיה דומה ובכלל טוב להיות חלק ממתי"א מסויימת. אז שוב, אני חס וחלילה לא קוראת נגד התנדבות אבל שווה לעשות עבודה מקיפה ויסודית בחיפוש העבודה .... בהצלחה

 

[יעל ניסן]

אני אמרתי להתנדב?

אמרתי להתחיל לעבוד להשתלם וללמוד כדי בסופו של דבר להגיע לאן שרוצים. להתחיל איפה שהוא ולהשתפשף - זה מה שאמרתי. חוצמזה שתנאי השוק הם לא דמיוניים בכלל. אנשים מוכנים לעשות בתקופות של שפל כלכלי מה שלא היו מוכנים לעשות בתקופות של שפע. בעיני "התארגנות" כמו שאת מציעה היא דמיונית לא פחות. האם נראה לך ריאלי שכל המרפאות בעיסוק לילדים יתארגנו ולא יסכימו לעבוד מתחת לרף מסויים? כמה זמן יסכימו אנשים לא לעבוד ולא להתפרנס? חודש? חודשיים? חצי שנה? ומה יעשו בינתיים? נניח שהגבול שלך הוא X ש"ח לשעה טיפולית ואת מצליחה לאסוף את כוווולם להסכים איתך. ולא עובדים. ואין ריפוי בעיסוק לילדים. מה את חושבת שיקרה? שאוטומטית יסכימו לשלם לכוווולכם יותר? (התשובה מתחילה באות "למד"). מה שיקרה הוא שאלו שיש להם כסף ישלמו את המחיר שנקבתם ואפילו יותר ככל שהם יכולים כדי להבטיח לילדים שלהם טיפול, ואלו שאין להם כסף לא יקבלו ריפוי בעיסוק. כתגובה, בקרב המרפאים בעיסוק יקרה מצב שחלק קטן יעבוד (כי הם הצליחו 'לתפוס' אנשים שמוכנים לשלם) וחלק גדול לא יעבוד. ונניח שזו את שלא מוצאת קליינטים שיכולים לשלם ואת לא עובדת. מה עכשיו? את בעצם צריכה להחליט אם להוריד מחירים כדי לתפוס פלח שוק שיכול לעמוד במחיר החדש שאת נוקבת, או לעזוב את המקצוע ולעשות דברים אחרים, לא? באמת כשתנאי השוק (סליחה על המילים הגסות) הם כאלה שאי אפשר להתפרנס במקצוע מסויים, אנשים עוזבים את המקצוע הזה! ומדובר בכל מקצוע, לא רק ריפוי בעיסוק.... למשל אותם 2000 (פלוס מינוס) עורכי דין מובטלים, שצריכים עכשיו למצוא עבודה אחרת. מלחמות עולם התחילו בגלל "תנאי שוק" - והן לא היו דמיוניות כלל. השוק לא יותר מורכב ולא פחות מורכב מכלום - הוא רק משקף מה שקורה בשוק העבודה במצב כלכלי מסויים של המדינה. הוא זמני, הוא דינאמי, ואנחנו - אם נרצה או לא - חלק ממנו... ועם כל הכבוד ליכולות התארגנות כאלה או אחרות, בזמנים של חוסר, אי אפשר יהיה לתת לך את המחיר שאת מבקשת אפילו שתהיי מאורגנת לאללה. אם רוב ההורים לא מרוויחים מספיק כדי לשלם לך, לא תואיל לך ההתארגנות. [דווקא לתנאי שוק - אפילו שאת חושבת שהם דימיוניים - יש רפרנס: מבוא לכלכלה - הפרק על היצע וביקוש והפרק על מיקרו ומאקרו]. אבל אם כבר מדברים על התארגנות - אני הייתי שמחה לראות התארגנות מסוג אחר. כזו שמגדירה ושומרת על הרמה המקצועית ומתווה את הדרך להיכנס 'לגילדה' ולהיות ראוייה להיקרא "מרפאה בעיסוק" מקצועית. התארגנו כזו בה לא כל אחת שסיימה אוניברסיטה תוכל לגשת למשרד הבריאות, לקבל מספר רישיון ויאללה לעבוד ולקבל שכר אך במעט שונה ממרפאה בעיסוק ותיקה! הייתי גם שמחה לראות התארגנות פוליטית שמשפיעה על הסכמי השכר שלנו במגזר הציבורי. זה כן.

 

[4שילה]

אמרתי להתנדב כי

הועלתה הצעה כזו קודם. ובכלל זו לא פעם ראשונה שאני שומעת על הצעה מסוג זה ואני די אמביוולנטית לגבי הסוגייה. (ושוב אני אדגיש שאין לי דבר נגד התנדבות, אך ניתן להתפשר ולעבוד שמקומות אחרים שלאו דוקא כל כך שונים).

 

[Mנטה]

אני לא מסכימה אתך (שוב ../images/Emo8.gif)

וגם לגבי מה שלומדים בחוג לכלכלה יש הרבה חילוקי דעות. כלכלה מתחילה בהשקפת עולם ועל פי אותה השקפת העולם מנתחים מה שקורה במציאות, בדיוק כמו בכל מצב שבו אנשים מסתכלים על המציאות וגוזרים מסקנות. אני כן חושבת שהתארגנות כזאת היתה יכולה להיות טובה לנו, אבל מצד שני אין לי כוח (וגם לא רהיטות ניסוח) כדי להתחיל להתעמק בזה כאן

 

[tmaz]

../images/Emo45.gif תמשיכי בכיוון הזה. כה לחי!

 

[ימימה5]

ואנחנו גם לא במקצוע "שבית"

כלומר שביתה לא תזיז לאף אחד, רק תפגע בנו (יותר?).

 

[tmaz]

אני בכלל לא בטוחה בזה

 

[1נ ג ב]

יש מקומות שדווקא כן מקבלים חדשות

ומוכנים לתת להן הדרכה בתשלום. ככה אני התחלתי...אולי אני יכולה לעזור לך, פני אליי במסר.

 

[תעלולה]

מתוסכלת יקרה!

הנה כמה מקומות שדווקא כן מקבלים צעירות חסרות נסיון - קופ"ח כללית, ירושלים, במעלות דפנה מכון רות - מכון לטיפול בילדים בגאולה, בירושלים "עלה" בבני ברק ובירושלים במקומות האלו ניתנת הדרכה טובה וצמודה! הבעיה היא שלעיתים מרפאות בעיסוק ישר רוצות לעבוד במכונים "מבוקשים" יותר מסיבות שונות ופחות נמשכות למקומות כמו "עלה" או מכונים בעלי זהות ואוכלוסיה חרדית - למרות שמקומות כאלו יקנו לכן נסיון עצום ואף מגוון רב של סוגי ילדים ופגיעות. כמו כן, למיטב ידיעתי מכונים התפתחותיים הנמצאים בפריפריה לא מוצאים עובדים... אולי שווה לך לסוע לתקופה מסויימת קצת יותר כל בוקר (אם את מת"א - אז לאשדוד או אשקלון, אם את מירושלים אז לבית שמש או גוש עציון) וכך לרכוש נסיון ומאוחר יותר להשיג עבודה קצת יותר קרובה. תתפלאי, הנסיון והידע שלך יכולים להתגלות ולהגיע במקומות לא צפויים...

 

[שריד]

נסיון של זוג מרפאים בעיסוק

אז ככה, לפני כעשר שנים היינו באותו מצב. אני רציתי לעבוד בפסיכיאטריה עם נוער, אישתי רצתה לעבוד בתחום הילדים. וכאן עיקרון המציאות נכנס לתמונה. מה לעשות, זוג צעיר, שכר דירה נדרש כמו שעון וגם קצת צריך לאכול. אז מה יצא אני התפשרתי פחות (פסיכיאטריה במחלקת מבוגרים) לאחר כשנתיים עברתי למחלקת נוער. יעל הלכה למקום שהמליצו לה, מרכז יום לנכים התפתחותיים בגילאים 18 ומעלה "רק כדי לא לפסול". היא קיבלה העבודה בבית נועם, וזאת לאחר שהאחראית שם פנינה ביאליק, שאלה אותה האם אותם נכים לא היו ילדים והאם נגמרת להם הנכות לאחר שהם מתבגרים והם לא צריכים מרפאות/ מרפאים בעיסוק... ועל זה נאמר בארמית "ואידח זיל גמור" שריד

 

[Mנטה]

בכל מקצוע זה ככה, קשה להתחיל

אין מה לעשות. תמיד מעדיפים אנשים עם נסיון, תמיד קשה לרכוש את הנסיון הזה והמצב אצלנו ממש מעולה כי לפחות אפשר לעבוד במקצוע (גם אם לא בתחום המבוקש). בד"כ מה שקורה זה שיש תחומים מבוקשים פחות ולכן קל למצוא בהם עבודה באופן יחסי, בלי הנסיון. אני תמיד רציתי לעבוד עם לקויות למידה, אבל בהתחלה עבדתי בתחום הפיגור והאוטיזם, ואת הקטע של לקויות הלמידה עשיתי רק מעט מאוד שעות ובמקומות שהסכמתי לעבוד בהם בשעות מוזרות כמו ימי שישי אחה"צ. אחרי תקופה מסוימת כבר יש נסיון וקצת יותר קשרים ויותר קל להתגלגל הלאה. וחוצמיזה אם את מחפשת משהו בתחום של הילדים אז כדאי לך להתחשב בעונתיות שלו. כרגע שניה לפני החופש הגדול קצת יותר קשה למצוא דברים מיידיים וקצת יותר אפשרי למצוא דברים לשנת הלימודים הבאה. בזמנים שבין ספטמבר לדצמבר מתחילים להיווצר חורים לא צפויים במערכת ואז יש עוד חלון הזדמנויות. אבל צריך לטרוח עליו. ללכת ולנג'ס ולהציע את עצמך במשרד החינוך ובשאר המקומות השונים. חיפוש עבודה זאת עבודה די אינטנסיבית.

 

[שריד]

../images/Emo45.gifחיפוש עבודה = עבודה

 

[winnie the pooh2]

גם צעירה

גם אני מרפאה בעסוק צעירה, ונתקלת בקשיים שאת מתארת ויכולה לנסות לשער מהיכן נובע התסכול. במהלך הלימודים במשך 3.5 שנים טוחנים לנו כי אנו לא לומדים את המקצוע שממנו נעשה את המליונים, אך אל דאגה, לעולם לא תהיה לנו בעיית פרנסה. חלפו עברו להן 3.5 שנים, אנו מסיימים לימודים יוצאים ל"שוק" ובטוחים כי כל הקליניקות מחכות רק לנו, שאנו אלה שנצטרך לבחור את המקומות ולא הם אותנו. ואז... קורה הנורא מכל הבועה מתנפצת ואנו נופלות לתוך המציאות העגומה - אין עבודה בתחום המעניין אותנו, או באזור בו אנו גרים או שיש צורך בנסיון, או שפשוט לא מקבלים אותנו (גם זה קורה) ועוד ועוד... וכל שנותר לעשות הוא להתחיל מאיפשהו, גם אם האיפשהו הזה הוא הדבר האחרון שרצינו. אני משערת כי במידה ותתחילי לעבוד בתחום שפחות רצית יכולים לקרות שני דברים או שתתאהבי בתחום ולא תרצי לעזוב אותו (וזה קורה, לי זה קרה בהכשרה מעשית) או שלאחר תקופה מסוימת תצברי נסיון וקשרים ותמצאי את מקומך בתחום אליו הינך שואפת להגיע. שני הדברים היחידים שאני יודעת שאני לא מוכנה להתפשר עליהם כצעירה הם: עבודה בצוות, ולא רק רב מקצועי, אלא לא להיות המרב"ע היחידה והשני הוא קבלת הדרכה. אני יכולה לומר לך כי רבות מבנות ובני המחזור שלי מצאו עבודה,לא תמיד בתחום אליו שאפו, ושלא לדבר על חלקיות המשרה. חלק (גם אני בתוכן) לצורך השלמת הכנסה עובדות בדברים שקשורים לאוכלוסיות מיוחדות אך לא ממש בריפוי בעיסוק וזה גם בסדר. כל שנותר לי לומר לך הוא שעלייך לאזור הרבה כוחות, סבלנות ופתיחות ותראי שיום אחד תסתכלי על הדברים אחרת... לא כדאי להתחיל פרק חדש בחייך עם תסכול, זה לא מה שיעזור לך למצוא עבודה... המון בהצלחה!!!

 

[שני פ]

מחזקת את דברייך

חלק מצבירת הנסיון היא ה"התגלגלות", מנסים כל מני מקומות ומנסים כל מני תחומים עד שמוצאים את המקום המתאים לנו ביותר. אין ספק שהיציאה מהלימודים היא בפירוש ניפוץ בועה, אני בחרתי לעבוד בתחום שלמעשה לא היתה לי בו הכשרה כך שעכשיו אני לומדת. למזלי, מקום העבודה הוכחי שלי מספק הדרכה ותמיכה לאורך כל הדרך ממרפאות בעיסוק שהן משכמן ומעלה.גם אני סובלת מנושא חלקיות המשרה ומנסה לבנות לי מערכת עבודה שתפרנס אותי (בדוחק אמנם) בלי להתיש יותר מדי. אני מאוד מקווה למצוא מקום שעיקר העבודה בו היא אחרי הצהריים ורוצה התפתחות הילד. נתקלתי במלכוד של "אין ניסיון= אין עבודה", המלצתי היא למצוא מקום עבודה עיקרי במקום אחר ובנתים "לארוב" למשרה נוספת עד שתימצא. תעלולה, תודה על ההפניות למקומות! במסגרת ההתלגלות אני כעת ירושלמית כך שאעשה בהם שימוש

 

[תעלולה]

שני, שיהיה לך המון בהצלחה!