מתוסכלת

[jingy]

מתוסכלת

בוקר טוב לכולן, ברצוני לשתף אתכן בהרגשה שלי זה מספר ימים, ובייחוד בבוקר זה... לפני חודש ווחצי עברתי לפרסקופיה ולקח לי שבועיים וחצי להתאושש ולחזור לעבודה. מסוף שבוע שעבר התקררתי ומאז לא חזרתי לעבודה, נעלם לי הקול ואני משתעלת נורא חזק (אך אין לי חום). אני מרגישה נורא שאני מחסירה מהעבודה כל הזמן, כל הזמן משהו מתפקשש בדרך, מצד אחד הייתי "שמחה" אילו היה לי חום גבוה כי אז הייתי מרגישה שיש הצדקה לכך שאני מחסירה. אם לא היה לי אירועים טראומתים בהן אני הולכת לעבודה ואז מובלת הבייתה, סביר להניח שהייתי הולכת לעבודה ומשתדלת לא לדבר. אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת אם אני צריכה להישמע לגוף שלי ולהישאר בבית, או שהגוף שלי מונע מהפחדים שלי שמשתקים אותי ולא מניחים לחיות.

 

[skylee]

היי ג'ינג'י

הלחץ שאת נתונה בו מצד אחד להיות סופר וומן ולבוא לעבודה לא משנה מה ומצד שני הבריאות שלך מוכר לכולן לדעתי. תראי אני עונה לך מנסיוני על החיסורים כתוצאה מאנדו' וטיפולי פוריות. תשליכי את זה על מצבך. קודם כל שבועיים וחצי זה בסדר גמור לחזור לעבודה אחרי לפרוסקו' , אל תשכחי זה בכל זאת ניתוח הגוף עובר איזושהי טראומה. אני חזרתי אחרי שמונה ימים לעבודה ואני כועסת על עצמי ברמות שאין דברים כאלו. כי זו הבריאות שלי ובסופו של דבר הבוס ימתין עם כל הדברים הדחופים. סליחה אבל הגוף שלי קודם לכול וכך הבריאות שלי! שנית אני מבינה אותך לגבי החיסורים שסביר להניח גורמים לאי אילו הרמות גבה , מקווה בשבילך שחרב הפיטורים לא נמצאת לך ליד הצאוור באופן כרוני. אני בתחילת התהליך ישבתי עם הבוס והסברתי לפרטי פרטים מה יש לי במה זה מתבטא ומה אני עושה בנידון. כך שבעבודה שלי מוכנים לכל. במקרה של התקררות שפעת מחלות חורף למינהן. המלצה שלי תני לגוף יומיים שלושה של מנוחה ורוגע!! ממש כך. אני לא יכולה לומר לך להתנתק אבל לעשות את המינימום ההכרחי. כמובן אם יש לך את האפשרות. לפעמים גם הנפש רוצה שקט ושלווה. זה דבר חשוב בכל מצב עם אנדו' ובלעדיו. אם יש לך אפשרות להגיע לכמה שעות בכל יום ולעבוד קצת מהבית מה טוב. הכל תלוי גם באופי העבודה שלך. אני חושבת שבמצב של התקררות ובלי קול תהיי מאד אפקטיבית בעבודה וזה פשוט יהיה רע לך ורע ולמקום העבודה שניכם תפסידו בסופו של דבר. והכי חשוב את מכירה את הגוף שלך הכי טוב אל תלכי נגדו.

 

[jingy]

תודה סקיילי

אני מנסה לחזור לחיים באיזון, רק זה פשוט מעצבן שמשהו מפריע בדרך... לעבודה אנסה ללכת מחר, אני מקווה שבאמת ארגיש כבר יותר טוב.. הלוואי באמת ויכולתי לעבוד מהבית אך זה לא מתאפשר לי בעבודתי, לצערי חרב הפיטורים תמיד מעל ראשי, תמיד יש את הנשמות הטובות שמזכירות את כמות החיסורים מהעבודה..

 

[זואילי]

הי ג'ינג'י

מצטרפת לכל הנאמר מעלי. וכן, מי החליט ששבועיים וחצי זה הזמן לחזור לעבודה? או פחות מזה? מי החליט? את, אני, אנחנו. למה? כי לא נעים לנו. כל החיים לא נעים לנו. גם עם הבוס המדהים שלי, שמקבל אותי כמו שאני כבר למעלה מחמש שנים - בכל ניתוח, בכל אישפוז, בכל יציאה לבדיקה - אני מריצה את הסרטים על "השיחה" שהנה תגיע ואז הוא יבעט אותי לכל הרוחות. אבל בינתיים זה לא קרה... אז עדיין לא נעים לי? חרא להיות אישה חולה. אבל זה מה יש. צריך עכשיו לקחת את רגשות האשם ולהוציא אותם מהמשוואה. תראי, אני עושה הכלללללל כדי להיות בריאה במובן האנדואי והלא אנדואי - מתחסנת בכל שנה כדי לא לתפוס שפעת, תחושת כאב - אני ממגרת איך שזה רק מתחיל, בדיכוי בערך כל הזמן כששיחרור הווסת ייעשה רק לפי תיזמון של סופ"ש או חג חחח, אם מתחיל לי איזה כאב גרון או נזלת - לא מביאה את זה למצב שזה מתגבר (מצליחה עם תרופות סבתא) וכו' וכו'. כי ככה, הלא נעים לי הזה - פשוט לא מגיע. אבל זה על פני השטח. הפחדים המשתקים - אם הם עוצרים את חיי ומביאים אותי לתחתיות שאול ולא טוב לי ככה - אז לוקחת את עצמי לטיפול פסיכולוגי ועושה הכלללללל כדי להיפטר מאלה. כשמגיע הרע, והכאב, והחולי והלהישאר בבית עם הרחמים העצמיים (שזה כיף גדול בפני עצמו) - אז אני במאה אחוז שם. נותנת לזה להיות כי יודעת שזה יחלוף. ושזה בסדר שיש גם ימים כאלה. ואז - סססאאמו על כולם. אף אחד לא מעניין אותי חוץ מאני ומסכנותי. שנותנת לה דרור ואח"כ יוצאת מזה. זה מעגל. היום את על הפנים, אז הכל שחור ואין לך שום טיפת כוח ואנרגיה להתמודד עם החיים. עם הכל. אבל ביום בו תצאי מהמיטה אדם חדש, עם קול ועם חזרה לשיגרה - זה לא מסתיים שם!! זה בדיוק יהיה היום בו בכל כוחות הנפש המתחדשת - תקחי את עצמך ותחליטי שמכאן את רק תעלי למעלה. כי כשלא מנצלים את המומנטום של הימים הטובים - הלופ ממשיך וממשיך וקשה הרבה יותר לצאת ממנו. זה מה שיש לי להציע

 

[jingy]

כל כך צודקת!

התחברתי לכל מה שאמרת! לי בייחוד מאוד קשה לא להיכנס ללופ שאח"כ קשה לצאת ממנו, והמאבק לצאת לעולם קשה מנשוא.. לפעמים אני מייחלת לחיים פשוטים יותר עם עבודה שמסתדרת איתי, אולי יום אחד... אבל נכון לעכשיו אני צריכה להתאים את עצמי לעבודה ולעוד כמה מגבלות אחרות בחיי. דרך אגב, רופאת אף אוזן גרון לא מצאה הרבה מעבר לדלקת קלה בגרון, היא שאלה אותי אם אני נמצאת במצבי מתח ואם משהו מטריד אותי, מנהסתם שלא נכנסתי איתה לקטנות המטורפות של חיי... כנראה שהקטנות האלו השתיקו את קולי...

 

[kikona126]

ולא יכולת להזכיר לקיקי הקטנה להתחסן

נגד שפעת??? ואולי אפילו ללוות אותה (כי רק המחשבה על זריקה מבריחה אותי מהרעיון...) ולראות שהיא לא תפסה רגלים קרות? איזה מן חברה את? (טוב ת׳אמת, אחרי הפאדיחות האחרונות שלי, הכי טובה

) ורק להגנתה של קיקי, אני אחרי שבוע שפעת... לא כיף בכלל! אני גם בעד לשחרר תמחזור מתי שמתאים לנו. בגלל שבשבתות אני במשחקים, אז אני מפסידה כמה ימי עבודה... אני חושבת שהמחלה הזאת לימדה אותי לשים את עצמי במרכז, ולא לבטל את עצמי בשביל דברים אחרים או אנשים אחרים... וזה חשוב, צריך ללמוד להקשיב לגוף שלנו! כי אנחנו לא נעשה את זה, אף אחד אחר לא יעשה את זה. טוב, אני חושבת שהספיק לי להיום... השפעת יוקדת! חזרתי למיטה!

 

[זואילי]

התחלת לדבר על עצמך בגוף שלישי?

חחח, אני אמורה להזכיר לאנשים להתחסן? אנשים שממילא לא שומעים לעצתי שלא לומר, לעצת רופאיהם...?

החלמה מהירה!!!

 

[kikona126]

לא שומעת לעצת רופאי?

חוץ מללכת למיון אני שומעת לעיצותיהם ואפילו מדבדחת עם רופאי... העצות שלך הן בדרך כלל מיון... (ראי נספח פאדיחה) והגוף השלישי, קיקי עצמי ואני זה אנשים אחרים... במיוחד כשיש שפעת!

 

[זואילי]

כן... מיון זו המלצה שכיחה

נחכה לשמוע מה הד"ר ל' תגיד לך על הכולסטרול ומה תעשי עם המידע.

 

[kikona126]

יום ראשון, יום ראשון...

כבר יש לי תשובה לשלוף מהשרוול... אז הראשונה תהיה: אני לא לוקחת עוד תרופות! זה לא הגיוני שעל כל תופעת לואי של הגלולות אני צריכה תרופה, אני מפסיקה עם הגלולות... ואז התשובה שלה תהיה: אבל אז לא תהיה לך איכות חיים... ואני אענה: על איזה איכות חיים את מדברת? על זה שכל יום אני מקבלת כדורים למגרנות? על המגרנות החזקות שאני סובלת מהן? על ביקור אצל הגינקולוג כל 3 חודשים? על זה שאני צריכה אישור מהגינקולוג שאני רוצה לקבל מחזור (קיבלתי על הראש שאת הקודם שלי שחררתי בלי אישור) על זה שאני צריכה אישור ממך להעלאת המינון לטיפול המונע למגרנות בשבוע שלפני והמחזור... (זה אושר עם הניורולוגית, בתנאי שיש אישור מרופאת משפחה... שאמרה שכרגע היא לא מאשרת...) זאת האיכות חיים שלי???? ואני לא מחליפה אותה, פשוט כי אני יודעת שאיכפת לה... וכי פגישה אצלה היא אף פעם לא 5 דקות וגם לא רבע שעה... זה סתם השבוע הזה שניראה לי שכל העולם נגדי, טוב יש גם כאלו... יעבור לי... טוב, אני אחרי מחלה, התעוררתי עם חצי פרצוף נפוח בגלל איזה הרפס מעצבן שהחליט לקפוץ לביקור בלי הזמנה וניפח לי את הפנים... וכמו שאת יכולה להבין, קיבלתי על הראש בפגישה האחרונה שלי אצלה... ודרך אגב, לפני שאני שוכבת עם החבר, אני גם צריכה אישור? ואם כן ממי? ואני צריכה להתוודות על כל הפעמים הקודמות שלא קיבלתי עליהן אישור?

 

[kikona126]

זוזו את מחזיקה לי אצבעות נכון?

 

[זואילי]

נו, מה היה? אפשר לשחרר אצבעות?

 

[kikona126]

לא עוד לא היה...

תמשיכי להחזיק!

 

[kikona126]

זוזו תחזיקי חזק חזק גם עם אלו

של הרגליים!!!! המצב הסתבך, המכשפה הגיעה... ככה שזה לא יגמר רק בתוצאות של הבדיקות...

 

[kikona126]

טוב אז ככה

תמשיכי להחזיק אצבעות. הייתי אתמול אצל זולטי, הוא החליף לי את הגלולות והסכמנו שכל 3 חודשים אני מחליפה סוג גלולות. (הגוף שלי מגיב טוב לתקופה של ה3 חודשים ואז אחרי זה הוא מתחיל להשתולל...אלו 3 חודשים ללא מגרנות וללא מחזור!!!) אני צריכה לקבל מחזור (שוב) ומפעם לפעם הוא יותר כואב... אבל נתמודד... אתמול היו לי כאבי מחזור והלכתי לאימון והם פשוט נעלמו ועדיין לא חזרו! והיה לי אחלה של אימון חוץ מאיזה נקע באצבע... לא נורא יעבור לי... נשחק עם קיבוע בשבת

עם ד"ר ל עדיין לא דיברתי, היא אמורה להתקשר בקשר לבדיקות, והיא עושה את זה בזמנה החופשי, ככה שאני לא לוחצת (וגם קצת משחקת ראש קטן...) אם עד יום שני היא לא תתקשר אני אתקשר שוב. זולטי הביא לי את המרשם שהייתי צריכה לבקש מהרופאת משפחה (תוספת לטיפול המונע למגרנות) ככה שהוא חסך לי את זה.

 

[LaD]

היי...

אני אמנם לא מכירה את כל הפרטים בסיפור, ולא עברתי לפרסקופיה, אבל אני יכולה לשתף מהחוויות שלי... גם אני החסרתי בכמה החודשים האחרונה המון מהעבודה, פעם בגלל בדיקות וביקורות, ולאחר מכן וירוסים ושוב בדיקות ושוב ביקורות... אני מנסה כמה שיותר להוריד את מכבש הלחצים. זה גוף, יש רק אחד כזה, אני צריכה לשמור על בריאותי, וזה לא יבוא על חשבון להתקדם בעבודה או לרצות את הבוסית שלי... ואם מישהו בעבודה חושב אחרת יש לו בעיה רצינית. גיליתי שלשתף את הממונים/ות עלייך עוזר, בעיקר אם גורמים להם להבין כמה העניין הזה רציני. אבל אני מתחברת לחלוטי לחרדה ולמאבק הפנימי הזה. אני תמיד שואלת את עצמי אם אני לא סתם מוותרת לעצמי, או שאני חולה מלחץ... לפעמים כשמורידים את הרגל מהגז ונותנים לגוף באמת לנוח אז מצליחים אחר כך לחזור לשגרה בצורה קצת יותר מוצלחת... בכל אופן תרגישי טוב

 

[jingy]

היי

אני מנסה להוריד את מפלס הלחץ, לפעמים מצליחה ולפעמים פחות... המצב אצלי בעבודה קצת מלחיץ מכיוון שאין לי קביעות ותמיד יש איומיי פיטורין ברקע...שיתפתי את הממונים עליי בעובר עליי, אני לא בטוחה שזה הועיל, אבל אין ברירה אחרת... תודה רבה על התגובה, מרגישה כבר הרבה יותר טוב! שבוע טוב!!!