מתוסכלת... ../images/Emo7.gif
שלום לכולם... אני צריכה תמיכה, עצה או עזרה ממישהו שבאמת מבין ויודע. אני לומדת כרגע שנה ראשונה לתואר ראשון במדעי ההתנהגות. הלימודים ממש מספקים אותי ואני נהנית מכל רגע (כמעט...)
) אבל באופן כללי אני מאושרת. הבעיה הרצינית היא שכולם (המשפחה, החברים, ואף חלק מחבריי ללימודים, שלומדים רק "בשביל הכייף") מפעילים עליי המון לחץ ואומרים לי שעשיתי טעות איומה, כיוון שאין לי סיכוי להתקבל לתואר שני... טוב, אז האמת היא שהלכתי לתחום הזה בידיעה שהוא תחרותי ודורש ממוצע מאוד גבוה, אבל חשבתי שאולי אני מסוגלת, כי אני חרוצה, יש לי הרגלי למידה טובים ובתיכון הייתי מאלה שמקבלות תמיד 100 או 98... (אלה שכולם שנאו... ) והאמת היא שאני כבר לא כל כך בטוחה שיש לי סיכוי, כי הבנתי שצריך ממוצע מעל 95 (!) וכרגע הציונים שלי עומדים על 90 בערך, ויש לי עוד שנתיים עמוסות לפניי!!! אני משקיעה ככל יכולתי, אבל תמיד מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להגיע ל-95 המיוחל... ובזמן האחרון אני מרגישה שאולי עשיתי באמת טעות, כי בשביל מה להשקיע שלוש שנים (ואני ממש משקיעה את כל כולי) ואחר כך שלא יצא מזה כלום?! פשוט קשה לי לעזוב וחבל לי, כי הציונים טובים בסך הכל (90!) ואני ממש ממש נהנית מהלימודים, מכל היבט אפשרי: חומר הלימוד, שיטת הלימוד, החברים שרכשתי... הכל מצויין! רק התסכול הזה שבסוף לא יקבלו אותי לשום דבר... חשוב לי גם לציין שאני ממש לא בטוחה איזה תחום בדיוק אני רוצה ללמוד הלאה... כלומר, ברור לי שאני רוצה לעזור לאנשים ולהקשיב לאנשים, לעבוד עם קהל או אחד על אחד, ככה הייתי מאז ומעולם ואני מתעניינת בתחום כבר הרבה שנים (למרות שאני רק בת 22 עוד מעט...) אבל יש המון תחומים בפסיכולוגיה... ואני עדיין לא סגורה מה השאיפה הספציפית שלי, ולמה יהיה באפשרותי להתקבל. למעשה אני שואלת כאן מספר דברים: 1.האם זה נכון שמתקבלים לתואר שני רק בציון 95 ומעלה? 2. האם זה נכון שצריך ממוצע תובעני כזה לכל התחומים (ולא רק לקלינית?) 3. אילו עוד תחומים נוספים יש? ומה זה בכלל פסיכוביולוגיה? 4. אני נורא רוצה לעבוד עם ילדים בהמשך... לדעתכם אני יכולה "להמשיך לחלום" על זה...? מקווה שלא... אני לא מאמינה שחלום חיי עולה לי בכזה כאב לב... לא מאמינה שאולי הכל לחינם... צריכה תמיכה מיידית... תודה מראש! מיטל.
שלום לכולם... אני צריכה תמיכה, עצה או עזרה ממישהו שבאמת מבין ויודע. אני לומדת כרגע שנה ראשונה לתואר ראשון במדעי ההתנהגות. הלימודים ממש מספקים אותי ואני נהנית מכל רגע (כמעט...)
) אבל באופן כללי אני מאושרת. הבעיה הרצינית היא שכולם (המשפחה, החברים, ואף חלק מחבריי ללימודים, שלומדים רק "בשביל הכייף") מפעילים עליי המון לחץ ואומרים לי שעשיתי טעות איומה, כיוון שאין לי סיכוי להתקבל לתואר שני... טוב, אז האמת היא שהלכתי לתחום הזה בידיעה שהוא תחרותי ודורש ממוצע מאוד גבוה, אבל חשבתי שאולי אני מסוגלת, כי אני חרוצה, יש לי הרגלי למידה טובים ובתיכון הייתי מאלה שמקבלות תמיד 100 או 98... (אלה שכולם שנאו... ) והאמת היא שאני כבר לא כל כך בטוחה שיש לי סיכוי, כי הבנתי שצריך ממוצע מעל 95 (!) וכרגע הציונים שלי עומדים על 90 בערך, ויש לי עוד שנתיים עמוסות לפניי!!! אני משקיעה ככל יכולתי, אבל תמיד מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להגיע ל-95 המיוחל... ובזמן האחרון אני מרגישה שאולי עשיתי באמת טעות, כי בשביל מה להשקיע שלוש שנים (ואני ממש משקיעה את כל כולי) ואחר כך שלא יצא מזה כלום?! פשוט קשה לי לעזוב וחבל לי, כי הציונים טובים בסך הכל (90!) ואני ממש ממש נהנית מהלימודים, מכל היבט אפשרי: חומר הלימוד, שיטת הלימוד, החברים שרכשתי... הכל מצויין! רק התסכול הזה שבסוף לא יקבלו אותי לשום דבר... חשוב לי גם לציין שאני ממש לא בטוחה איזה תחום בדיוק אני רוצה ללמוד הלאה... כלומר, ברור לי שאני רוצה לעזור לאנשים ולהקשיב לאנשים, לעבוד עם קהל או אחד על אחד, ככה הייתי מאז ומעולם ואני מתעניינת בתחום כבר הרבה שנים (למרות שאני רק בת 22 עוד מעט...) אבל יש המון תחומים בפסיכולוגיה... ואני עדיין לא סגורה מה השאיפה הספציפית שלי, ולמה יהיה באפשרותי להתקבל. למעשה אני שואלת כאן מספר דברים: 1.האם זה נכון שמתקבלים לתואר שני רק בציון 95 ומעלה? 2. האם זה נכון שצריך ממוצע תובעני כזה לכל התחומים (ולא רק לקלינית?) 3. אילו עוד תחומים נוספים יש? ומה זה בכלל פסיכוביולוגיה? 4. אני נורא רוצה לעבוד עם ילדים בהמשך... לדעתכם אני יכולה "להמשיך לחלום" על זה...? מקווה שלא... אני לא מאמינה שחלום חיי עולה לי בכזה כאב לב... לא מאמינה שאולי הכל לחינם... צריכה תמיכה מיידית... תודה מראש! מיטל.