מתוסכלת.. זקוקה לעצה...
טוב, אז בטח כמו שכבר הבנתן מכל ההודעות שלי כאן - הקטנצ'יק שלי (חודשיים וחצי) לא עונה להגדרה "תינוק נוח"... הוא בוכה המון, נראה שדברים לא מעניינים אותו (אולי כי הוא "קשוב" בעיקר למה שמתחולל בתוך הגוף שלו (פרטים בהמשך ההודעה), הוא אמנם מחייך אלינו יפה, אבל בקושי משחק, אוהב על הידיים, לא נרדם כעט בשום מקום חוץ מעל הציצי (בעיקר) ולפעמים במנשא (לפני יומיים ואתמול הצלחתי לגרום לו לישון בעריסה - רק תוך כדי תנועה מאסיבית בבית וזה היה מאורע מרגש עד דמעות - רק שהוא כמובן ישן רק חצי שעה-שלושת רבעי שעה לעומת 3 שעות ויותר במנשא), מקשקש רק לפעמים ורק קצת וכאמור - קשוב בעיקר למה שקורה לו בבטן שזה גזים, קושי לעשות קקי (אבל עשייה של 5-6 פעמים ביום, כמו שכתבתי) , פליטות רבות (לא כל הזמן) ובכלל - מה שנקרא מערכת עיכול סוערת... בנוסף - מדי פעם יש לו דם בקקי (לא הרבה), ואמרו שכנראה זה מפיסורה אבל שאולי זה מאלרגיה למשהו שאני אוכלת (מניקה ואוהבת את זה כל כך...). הורדתי כבר את כל מוצרי החלב - וזה לא ממש משתפר. אנחנו שמים לו וזלין למקרה שזה כן מפיסורה, אבל אם זה זה - היא נפתחת כל פעם מחדש (אין דם בכל קקי, וזה באמת קצת דם, אבל יש בהרבה חיתולים). אז.. כן, זה קשה לי, למרות שאני מקבלת הרבה עזרה מאמא.. קשה לי גם פיזית, אבל גם פסיכולוגית - המחשבה שלא טוב לו, שקשה לו.. ואני לא יודעת אם אני עושה משהו לא טוב, או שפשוט קשה לו יותר מלאחרים להסתגל לעולם הזה.. אמא שלי מציעה שאולי אתן לו ארוחה אחת ביום תחליף חלב (נוטרמיגן - תחליף שבו הכול מפורק כך שגם אם יש לו אלרגיה הוא יכול לאכול אותו) ואני כמובן הייתי אנטי - כי אני חסידה גדולה של ההנקה, אבל המחשבה שטורדת את מחשבתי היא שאולי בכל זאת זה יעשה לו יותר טוב.. האם זה יכול להיות? כל כך קשה לי לחשוב על עצמי נותנת לו בקבוק.. אני כל כך אוהבת שהוא מסתכל לי על הציצי וממש מבקש אוכל... אבל לא רוצה להיות אגואיסטית.. אתן חושבות שכדאי לנסות? שזה יכול לשפר את מצב הרוח שלו ושאם אתן רק ארוחה אחת באמת יכול להיות שהילד שלי פתאום יהיה פרח ערני ולא בוכה רוב הזמן? או שאולי כדאי לי לחכות עד שהוא יהיה בן 3 חודשים בלי לתת את הנוטרמיגן ולראות אם המערכת מסתגלת ורק אם לא אז להתחיל? קשה לי... אני מתוסכלת ומפחדת גם שהתסכול שלי עובר אליו, למרות שכשאני איתו אני באמת משתדלת להיות הכי רגועה שאני יכולה, אבל... קשה לי.. אשמח שתייעצו לי, אני ממש חסרת אונים... תודה למי שהגיעה עד פה, ועוד יותר - למי שתענה...
טוב, אז בטח כמו שכבר הבנתן מכל ההודעות שלי כאן - הקטנצ'יק שלי (חודשיים וחצי) לא עונה להגדרה "תינוק נוח"... הוא בוכה המון, נראה שדברים לא מעניינים אותו (אולי כי הוא "קשוב" בעיקר למה שמתחולל בתוך הגוף שלו (פרטים בהמשך ההודעה), הוא אמנם מחייך אלינו יפה, אבל בקושי משחק, אוהב על הידיים, לא נרדם כעט בשום מקום חוץ מעל הציצי (בעיקר) ולפעמים במנשא (לפני יומיים ואתמול הצלחתי לגרום לו לישון בעריסה - רק תוך כדי תנועה מאסיבית בבית וזה היה מאורע מרגש עד דמעות - רק שהוא כמובן ישן רק חצי שעה-שלושת רבעי שעה לעומת 3 שעות ויותר במנשא), מקשקש רק לפעמים ורק קצת וכאמור - קשוב בעיקר למה שקורה לו בבטן שזה גזים, קושי לעשות קקי (אבל עשייה של 5-6 פעמים ביום, כמו שכתבתי) , פליטות רבות (לא כל הזמן) ובכלל - מה שנקרא מערכת עיכול סוערת... בנוסף - מדי פעם יש לו דם בקקי (לא הרבה), ואמרו שכנראה זה מפיסורה אבל שאולי זה מאלרגיה למשהו שאני אוכלת (מניקה ואוהבת את זה כל כך...). הורדתי כבר את כל מוצרי החלב - וזה לא ממש משתפר. אנחנו שמים לו וזלין למקרה שזה כן מפיסורה, אבל אם זה זה - היא נפתחת כל פעם מחדש (אין דם בכל קקי, וזה באמת קצת דם, אבל יש בהרבה חיתולים). אז.. כן, זה קשה לי, למרות שאני מקבלת הרבה עזרה מאמא.. קשה לי גם פיזית, אבל גם פסיכולוגית - המחשבה שלא טוב לו, שקשה לו.. ואני לא יודעת אם אני עושה משהו לא טוב, או שפשוט קשה לו יותר מלאחרים להסתגל לעולם הזה.. אמא שלי מציעה שאולי אתן לו ארוחה אחת ביום תחליף חלב (נוטרמיגן - תחליף שבו הכול מפורק כך שגם אם יש לו אלרגיה הוא יכול לאכול אותו) ואני כמובן הייתי אנטי - כי אני חסידה גדולה של ההנקה, אבל המחשבה שטורדת את מחשבתי היא שאולי בכל זאת זה יעשה לו יותר טוב.. האם זה יכול להיות? כל כך קשה לי לחשוב על עצמי נותנת לו בקבוק.. אני כל כך אוהבת שהוא מסתכל לי על הציצי וממש מבקש אוכל... אבל לא רוצה להיות אגואיסטית.. אתן חושבות שכדאי לנסות? שזה יכול לשפר את מצב הרוח שלו ושאם אתן רק ארוחה אחת באמת יכול להיות שהילד שלי פתאום יהיה פרח ערני ולא בוכה רוב הזמן? או שאולי כדאי לי לחכות עד שהוא יהיה בן 3 חודשים בלי לתת את הנוטרמיגן ולראות אם המערכת מסתגלת ורק אם לא אז להתחיל? קשה לי... אני מתוסכלת ומפחדת גם שהתסכול שלי עובר אליו, למרות שכשאני איתו אני באמת משתדלת להיות הכי רגועה שאני יכולה, אבל... קשה לי.. אשמח שתייעצו לי, אני ממש חסרת אונים... תודה למי שהגיעה עד פה, ועוד יותר - למי שתענה...
