ליטון (לא תמיד שפוי)
New member
מתוך קשר השתיקה
``מטומטם`` ``מפגר אחד`` - רעמו הקולות מכיתה ז`2 בביה``ס המקיף בחיפה. ``יאללה מכות יאללה``. נשמעו צעקות. ``תן לו בשיניים``. וכבר היו שרועים דני ושמוליק על הריצפה מושכים זה בשערותיו של זה, תופסים אחד בבגד השני, וחולקים מהומות. כל ילדי הכיתה עמדו סביבם, הבנות צווחו והבנים עונים בקריאות: ``תכניס לו, אחת ימנית בבטן`` ``יותר חזק`` ``עוד פעם`` לפתע הבחינו במורה שמריהו בקצה המסדרון, חיש נכנסו לכיתה ועמדו במקומות כאילו לא אירע דבר, רק דני ושמוליק נותרו עומדים באמצע המסדרון, שערותיהם פרועות, בגדיהם פרועים ועינייהם נוצצות. המורה שמריהו לא אמר דבר : הוא שלח את השניים למקומות והחל בשיעור. עשר דקות לפני תום השיעור הפסיק המורה את השיעור ושאל: אולי אפשר לדעת על מה נוהל הריב? ``דני התחיל`` ``לא נכון, דני רק אמר ש...!`` ``שקט, שקט, אין כאן אף אחד שיכול לספר לי מה בדיוק קרה? זאב, חבר ועד הכיתה הצביע. ``זה התחיל כשדני ושמוליק התווכחו על המשחק שנערך בשבת, אתה יודע- לביא הכניס בדקה האחרונה שער, אבל אמרו שזה היה פנדל, וכידוע מכבי נתניה היא במקום הראשון בטבלה ו...`` ``זאב, קצר ולעניין, מה קרה בכיתה ולא במגרש?`` ``טוב, אז הם התחילו להתווכח, ודני סתם קרא לשמוליק מפגר, אז שמוליק הסמיק והתחיל לצעוק עליו מה אמרת? ודני חזר כמובן מפגר, כל מי שלא מבין את המינימום במשחקי הליגה, מפגר זה מחמאה בשבילו... ואז שמוליק הכניס לו כזאת סטירה ו... ההמשך כבר היה ברור`` המורה לא המשיך לשאול הוא עצמו תמה על שמוליק שהיה חדש בכיתה. מאז הגיע לא היה מעורב בסיכסוכים או במכות, תמיד ידע כאוהב שלום ומקובל על כולם, מה קרה פתאום? . ***************************** שמוליק מיהר הביתה שואל את עצמו מה יגיד לאמא על החולצה הקרועה? הוא פתח את הדלת וגילה אחותו הקטנה, מינרה לקראתו...ש...גימגמה אליו כשהיר מרימה מולו פנים צוהלות. שמוליק התכופף והרים אותה גבוה, גבוה והקטנה צהלה משמחה ``די חמודונת`` אמר והניחה על הרצפה. ``ש...ש...`` מחאה הקטנה כפיים, וניסתה לומר שהיא רוצה עוד. דמעות ניקוו בעיני שמוליק כשהרים אותה, מעולם לא יכול לסרב לבקשותייה. כ``כ חסרת ישע נראתה תמיד, ילדה קטנה - גדולה. בת שש היא כבר, ודרגת התםתחותה השיכלית כשל ילד בן שנתיים ופחות מזה. האחים של דני ויורם כבר הולכים לכיתה א` חשב בליבו, ואחותו כבר בת שש ואפילו לגן אינה הולכת. הוא נכנס לחדרו מהר פשט את החולצה, אמא כבר קראה לו מן המטבח והא בא והתיישב לאכון :``תוכל לגשת עם גילה לרופא? אני עובדת אחה``צ``. ``כן בוואדי`` השיב לה שמוליק. מאז גיל שנה, מתרוצצים הוריו בין רופאים, מנסית שיטות טיפול שונות ומשונות אך כלום לא עזר, גילה אחותו נשארה מפגרת אינה יודעת לדבר, רק לחייך אילו כל הזמן, למחוא כפיים ולקרוא ``ש...ש...`` . ********************************* הרופא שנכנס הפעם היה מבוגר, מקריח, הוא לא התיימר לרפא את גילה בתרופות פלא. ``אני רק יכול לנסות להעשיר את עולמה. כי אין סיכוי שהיא תוכל לדבר כרגיל אי פעם`` הוא נתן לשמוליק כתובת בה יוכל לקבל הדרכה ביחס למקרים כאלה. גילה לא הבינה כלום. היא דווקא התלהבה מהטיול, לא הרבה פעמים זכתה לצאת עם שמוליק. שמוליק ידע שהיא אוהבת לטייל בחוץ, אך בד``כ לא היה לו זמן והוא חשש שמא אחד מחבריו יזדמן לשכונה המרוחקת שבה גר, אז תהיה לו זו סיבה לצחוק עליו. לפעמים חש נקיפות מצפון, כי הרי עולמה קטן כל כך, ואילו הוא בפחדיו מקטין אותו עוד יותר. בכל פעם הוא החליט מחדש שהוא מצפצף על כולם, וזהו. אך אז עלתה לפניו תמונתו כשהוא אדום מזעם על דני וכולם משתוממים. מה קרה לשמוליק, דני בסך הכל קרא לו מפגר. מפגר - כמה כאב וסבל היה טמון במילה הזאת, כמה ריצות וכסף שהוצאו לשווא, ודמעות של אמא, ואבא השותק עוקב אחר כל מודעה של תרופת פלא המתפרסמת בעיתון. ``סתם מפגר`` והיא אחותי הקטנה, גם היא סתם מפגרת. הביט אליה, היא חייכה אליו בעיניים גדולות, טהורות ותמימות - ילדה שמעולם לא עשתה רע לאיש ``ש...ש...`` פתע משכה אותו הקטנה במיכנסיו. היא הצביעה לעבר גור חתולים קטן ושובב בצד המדרכה. בואי ניסה לגרור אותה. אך אחותו התעקשה והוא הוכרח לגשת איתה לגור. חיש התכופפה ובאצבעות עברה על פרוותו הרכה. ``הביתה, הביתה לאמא`` - ניסה שמוליק לשכנעה לזוז משם. אך היא כמו נצמדה לאדמה, שמוליק הרימה בכוח והחל ללכת. - ``לא``. שמע אותה לפתע זועקת. הוא הוריד אותה לארץ, מתבונן בה מופתע. היתה זו המילה הראשונה שהוציאה מפיה, היא הוסיפה לנענע בראשה לאות לא! ורצה אל החתול, ניסתה להרימו אך לא היה לה כוח רב בידיים הפעוטות. מחשבה חדשה עלתה במוחו של שמוליק, הן אחותי זקוקה מכבר לידיד חי! ילדים רגילים היו מתעללים בה, ואילו חתול זה שבזכותו הוציאה מילה ראשונה - הוא ידיד אמת. חלפו, עברו השנים, גילה גדלה ויפתה,אך פיה נותר חתום. לפעמים היה שמוליק תוהה אם אותה זעקה ששמע, לא היתה אלא פרי דמיונו, פרי רצונו העז לשמועה מדברת. כעת כבר לא התבייש בה. הוא גדל והתבגר וניסה לכפר על כל אותן שנים שבגללו נשארה בבית. היה לוקח אותה להצגות וטיולים וגם אם לא הבינה, ניכר על פניה שהיא נהנית. העובדת שגילה היתה בטיפולה אמרה שהיא מבחינתה מחשבתית הולכם ומתפתחת. בת שש עשרה היתה גילה ושיכלה כבת אחת עשרה. הזמן חלף ועבר ההורים הזדקנו ושמוליק החל לחשוב על הימים הבאים. בבוא הזמן יתחתן ומה יהיה על גילה כשאבא ואמא ימותו? שמוליק החל לחפש מסגרת שתתאים לגילה, שתוכל ללמוד וגם קצת לעבוד ולהעסיק את עצמה. יום אחד בעת שנסעו באוטובוס, הרגיש שמוליק טפיחה עזה על שכמו. הוא הפנה את פניו ``אהלן! מה נשמע שמוליק?`` קרא דני. הרבה זמן לא נפגשו והיה להם הרבה על מה לשוחח. התקרית ההיא נותרה זכר עמום ממשחק ילדות, הם ירדו באותה תחנה. רק כעת הבחין דני בגילה ההולכת עימם. שמוליק ראה את מבטו התמה של דני ומיהר להציגה. דני הושיט ידו: נעים מאוד - גילה לחצה ידו והניעה ראשה. הם המשיכו ללכת עד שנפרדו דרכיהם. לאחר מספר ימים פגש דני שנית את שמוליק, תגיד שאל אותו לאחותך יש חבר כעט? ``לאחותי מעולם לא היה חבר`` אמר כשחיוך עצוב על פניו. איזה ביזבוז היא כל כך יפה וגם נראת חכמה והעיניים שלה שגעון, אני חושב שמבינים אותה דדרך העיניים. זה המזל שלה, זו הדרך היחידה שלה להביע את עצמה - לחש שמוליק, דני לא הבין - לא תפסת? אחותי אילמת! רגז שמוליק, ואם אתה רוצה לדעת אז לא כדאי לך לקשור קשרים עם סתם מפגרת! דני הסמיק... ``שמוליק אני מבקש סליחה``. אני מצטער, מעולם לא ידעתי שזה המצב. הוא הרגיש מחנק בגרונו לפתע הושיט ידו לשמוליק ושניהם לחצו ידיים בחזקה...
``מטומטם`` ``מפגר אחד`` - רעמו הקולות מכיתה ז`2 בביה``ס המקיף בחיפה. ``יאללה מכות יאללה``. נשמעו צעקות. ``תן לו בשיניים``. וכבר היו שרועים דני ושמוליק על הריצפה מושכים זה בשערותיו של זה, תופסים אחד בבגד השני, וחולקים מהומות. כל ילדי הכיתה עמדו סביבם, הבנות צווחו והבנים עונים בקריאות: ``תכניס לו, אחת ימנית בבטן`` ``יותר חזק`` ``עוד פעם`` לפתע הבחינו במורה שמריהו בקצה המסדרון, חיש נכנסו לכיתה ועמדו במקומות כאילו לא אירע דבר, רק דני ושמוליק נותרו עומדים באמצע המסדרון, שערותיהם פרועות, בגדיהם פרועים ועינייהם נוצצות. המורה שמריהו לא אמר דבר : הוא שלח את השניים למקומות והחל בשיעור. עשר דקות לפני תום השיעור הפסיק המורה את השיעור ושאל: אולי אפשר לדעת על מה נוהל הריב? ``דני התחיל`` ``לא נכון, דני רק אמר ש...!`` ``שקט, שקט, אין כאן אף אחד שיכול לספר לי מה בדיוק קרה? זאב, חבר ועד הכיתה הצביע. ``זה התחיל כשדני ושמוליק התווכחו על המשחק שנערך בשבת, אתה יודע- לביא הכניס בדקה האחרונה שער, אבל אמרו שזה היה פנדל, וכידוע מכבי נתניה היא במקום הראשון בטבלה ו...`` ``זאב, קצר ולעניין, מה קרה בכיתה ולא במגרש?`` ``טוב, אז הם התחילו להתווכח, ודני סתם קרא לשמוליק מפגר, אז שמוליק הסמיק והתחיל לצעוק עליו מה אמרת? ודני חזר כמובן מפגר, כל מי שלא מבין את המינימום במשחקי הליגה, מפגר זה מחמאה בשבילו... ואז שמוליק הכניס לו כזאת סטירה ו... ההמשך כבר היה ברור`` המורה לא המשיך לשאול הוא עצמו תמה על שמוליק שהיה חדש בכיתה. מאז הגיע לא היה מעורב בסיכסוכים או במכות, תמיד ידע כאוהב שלום ומקובל על כולם, מה קרה פתאום? . ***************************** שמוליק מיהר הביתה שואל את עצמו מה יגיד לאמא על החולצה הקרועה? הוא פתח את הדלת וגילה אחותו הקטנה, מינרה לקראתו...ש...גימגמה אליו כשהיר מרימה מולו פנים צוהלות. שמוליק התכופף והרים אותה גבוה, גבוה והקטנה צהלה משמחה ``די חמודונת`` אמר והניחה על הרצפה. ``ש...ש...`` מחאה הקטנה כפיים, וניסתה לומר שהיא רוצה עוד. דמעות ניקוו בעיני שמוליק כשהרים אותה, מעולם לא יכול לסרב לבקשותייה. כ``כ חסרת ישע נראתה תמיד, ילדה קטנה - גדולה. בת שש היא כבר, ודרגת התםתחותה השיכלית כשל ילד בן שנתיים ופחות מזה. האחים של דני ויורם כבר הולכים לכיתה א` חשב בליבו, ואחותו כבר בת שש ואפילו לגן אינה הולכת. הוא נכנס לחדרו מהר פשט את החולצה, אמא כבר קראה לו מן המטבח והא בא והתיישב לאכון :``תוכל לגשת עם גילה לרופא? אני עובדת אחה``צ``. ``כן בוואדי`` השיב לה שמוליק. מאז גיל שנה, מתרוצצים הוריו בין רופאים, מנסית שיטות טיפול שונות ומשונות אך כלום לא עזר, גילה אחותו נשארה מפגרת אינה יודעת לדבר, רק לחייך אילו כל הזמן, למחוא כפיים ולקרוא ``ש...ש...`` . ********************************* הרופא שנכנס הפעם היה מבוגר, מקריח, הוא לא התיימר לרפא את גילה בתרופות פלא. ``אני רק יכול לנסות להעשיר את עולמה. כי אין סיכוי שהיא תוכל לדבר כרגיל אי פעם`` הוא נתן לשמוליק כתובת בה יוכל לקבל הדרכה ביחס למקרים כאלה. גילה לא הבינה כלום. היא דווקא התלהבה מהטיול, לא הרבה פעמים זכתה לצאת עם שמוליק. שמוליק ידע שהיא אוהבת לטייל בחוץ, אך בד``כ לא היה לו זמן והוא חשש שמא אחד מחבריו יזדמן לשכונה המרוחקת שבה גר, אז תהיה לו זו סיבה לצחוק עליו. לפעמים חש נקיפות מצפון, כי הרי עולמה קטן כל כך, ואילו הוא בפחדיו מקטין אותו עוד יותר. בכל פעם הוא החליט מחדש שהוא מצפצף על כולם, וזהו. אך אז עלתה לפניו תמונתו כשהוא אדום מזעם על דני וכולם משתוממים. מה קרה לשמוליק, דני בסך הכל קרא לו מפגר. מפגר - כמה כאב וסבל היה טמון במילה הזאת, כמה ריצות וכסף שהוצאו לשווא, ודמעות של אמא, ואבא השותק עוקב אחר כל מודעה של תרופת פלא המתפרסמת בעיתון. ``סתם מפגר`` והיא אחותי הקטנה, גם היא סתם מפגרת. הביט אליה, היא חייכה אליו בעיניים גדולות, טהורות ותמימות - ילדה שמעולם לא עשתה רע לאיש ``ש...ש...`` פתע משכה אותו הקטנה במיכנסיו. היא הצביעה לעבר גור חתולים קטן ושובב בצד המדרכה. בואי ניסה לגרור אותה. אך אחותו התעקשה והוא הוכרח לגשת איתה לגור. חיש התכופפה ובאצבעות עברה על פרוותו הרכה. ``הביתה, הביתה לאמא`` - ניסה שמוליק לשכנעה לזוז משם. אך היא כמו נצמדה לאדמה, שמוליק הרימה בכוח והחל ללכת. - ``לא``. שמע אותה לפתע זועקת. הוא הוריד אותה לארץ, מתבונן בה מופתע. היתה זו המילה הראשונה שהוציאה מפיה, היא הוסיפה לנענע בראשה לאות לא! ורצה אל החתול, ניסתה להרימו אך לא היה לה כוח רב בידיים הפעוטות. מחשבה חדשה עלתה במוחו של שמוליק, הן אחותי זקוקה מכבר לידיד חי! ילדים רגילים היו מתעללים בה, ואילו חתול זה שבזכותו הוציאה מילה ראשונה - הוא ידיד אמת. חלפו, עברו השנים, גילה גדלה ויפתה,אך פיה נותר חתום. לפעמים היה שמוליק תוהה אם אותה זעקה ששמע, לא היתה אלא פרי דמיונו, פרי רצונו העז לשמועה מדברת. כעת כבר לא התבייש בה. הוא גדל והתבגר וניסה לכפר על כל אותן שנים שבגללו נשארה בבית. היה לוקח אותה להצגות וטיולים וגם אם לא הבינה, ניכר על פניה שהיא נהנית. העובדת שגילה היתה בטיפולה אמרה שהיא מבחינתה מחשבתית הולכם ומתפתחת. בת שש עשרה היתה גילה ושיכלה כבת אחת עשרה. הזמן חלף ועבר ההורים הזדקנו ושמוליק החל לחשוב על הימים הבאים. בבוא הזמן יתחתן ומה יהיה על גילה כשאבא ואמא ימותו? שמוליק החל לחפש מסגרת שתתאים לגילה, שתוכל ללמוד וגם קצת לעבוד ולהעסיק את עצמה. יום אחד בעת שנסעו באוטובוס, הרגיש שמוליק טפיחה עזה על שכמו. הוא הפנה את פניו ``אהלן! מה נשמע שמוליק?`` קרא דני. הרבה זמן לא נפגשו והיה להם הרבה על מה לשוחח. התקרית ההיא נותרה זכר עמום ממשחק ילדות, הם ירדו באותה תחנה. רק כעת הבחין דני בגילה ההולכת עימם. שמוליק ראה את מבטו התמה של דני ומיהר להציגה. דני הושיט ידו: נעים מאוד - גילה לחצה ידו והניעה ראשה. הם המשיכו ללכת עד שנפרדו דרכיהם. לאחר מספר ימים פגש דני שנית את שמוליק, תגיד שאל אותו לאחותך יש חבר כעט? ``לאחותי מעולם לא היה חבר`` אמר כשחיוך עצוב על פניו. איזה ביזבוז היא כל כך יפה וגם נראת חכמה והעיניים שלה שגעון, אני חושב שמבינים אותה דדרך העיניים. זה המזל שלה, זו הדרך היחידה שלה להביע את עצמה - לחש שמוליק, דני לא הבין - לא תפסת? אחותי אילמת! רגז שמוליק, ואם אתה רוצה לדעת אז לא כדאי לך לקשור קשרים עם סתם מפגרת! דני הסמיק... ``שמוליק אני מבקש סליחה``. אני מצטער, מעולם לא ידעתי שזה המצב. הוא הרגיש מחנק בגרונו לפתע הושיט ידו לשמוליק ושניהם לחצו ידיים בחזקה...
