מתווה מדיני

[Democritous]

מתווה מדיני

מדינת ישראל מצויה בעת הנוכחית בצומת דרכים באשר לעתיד הסכסוך עם שכנינו הפלשתינאים. לאחר למעלה משנתיים של הקזת דם הדדית נראה כי ישנה הכרה בשני הצדדים בצורך בשינוי פני הדברים. שמורה לנו מידה רבה של השפעה לאיזו חלופת מציאות חותרים אנו להתפתח, ולפיכח כאשר באים אנו לשקול את מכלול האפשרויות ראוי שנקבע קודם עמדה ברורה באשר למבנה העתידי הרצוי בגזרה האמורה בהתאם לתפיסת הביטחון הלאומי. מהו בטחון לאומי? בטחון לאומי כולל כל סוגיה המשפיעה על בטחון אזרחי מדינת ישראל , לכן יהיו אלה האזרחים אשר יגדירו מהי תחושת הביטחון אשר ממנה תיגזר תפיסת הביטחון כאשר סך הדעות הכולל מהווה את הרצון הקולקטיבי ואת נייר הלקמוס של המציאות בזמן נתון. אופן ההתנהלות המדינית יקבע ביחס ישיר לכך ותוך דיאלוג מלא בין הציבור לקברניטים. אחדות העם הנה ערך עליון לביטחון הלאומי. הלכידות, תחושת שותפות הגורל והיעד היא בסיס הכוח של החברה הישראלית, על כן ההכרח שבבניית קונצנזוס לאומי. על הסוגיות העיקריות לעמוד תמיד לדיון ציבורי על מנת להבטיח גיבוש מכנה משותף רחב עד כמה שניתן באופן אשר יגדיר את תבנית היעדים הלאומיים. מדיניות ישראל ע"פ תפיסת הביטחון המוגדרת מבטאת את היעד הסופי באשר לסכסוך באופן הבא: שתי מדינות לשני עמים בין הים לירדן ובהסכמה מלאה. מדינת ישראל מוכנה לויתור טריטוריאלי כבד ולחזרה לגבולות הקו הירוק כפי שמוגדר בהחלטות האו"ם 242, 338 ובשינויים קלים הנובעים מכורח מציאות משתנה. פשרה מסוימת בירושלים ושלילה מוחלטת של זכות השיבה. הדבר מותנה בסיום אמיתי של הסכסוך ובאפשרות לקיים מערכת יחסים של דו קיום מלא בין הצדדים. ברור לכל שהשגת הסכם מלא באופן המיידי היא התוצאה הרצויה ביותר, אך דבר זה אינו בהכרח בידינו עקב היותו של הסכסוך רב פנים ומורכב באופן יוצא דופן. בפני ישראל עומדות שלוש חלופות למצב הנוכחי שהוא עימות מתמשך ללא אופק מסוג כלשהו ואשר וודאי אינו מקדם אותנו אל עבר היעד הסופי המוגדר. 1. חתירה להפסקת הלחימה והגעה להסדר קבע. 2. היפרדות יזומה וחד צדדית. 3. הסכמי גישור מדורגים. באשר לשתי האופציות הראשונות טענתי היא שגם אם נניח תיאורטית שהן ברות הגשמה, אין הן משרתות את האינטרס הלאומי היות והן מסייעות להיווצרותה של ישות פלשתינאית עוינת אשר אינה מכירה בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הנחת היסוד היא שכל זמן שהרשות מתקיימת כאוליגרכיה שלטונית מושחתת הגוזלת את כספי עמה ונוקטת בשיטת הפרד ומשול כאשר היא מסיטה את העוינות לעבר ישראל באמצעות מערכת משוכללת של הסתה, בלתי ניתן יהיה להגיע לנורמליזציה מלאה בין העמים. כל עוד קיימים פערי מעמדות כה קיצוניים וצד מסוים ירגיש מדוכא ודפוק, תמיד יחפש הוא דרך לפרוק את זעמו כלפי מי שלטעמו אשם במצבו. ניסיון העבר מלמד שהערבים תמיד מצאו את ישראל והמערב כאשמים המרכזיים במצבם העגום לפני שליטיהם המושחתים לכן אין מקום להאמין שהפעם יהיה הדבר שונה. לראיה ניתן להביא את הסכמי השלום עם מצריים וירדן אשר לא שינו במאום את מידת העוינות של הציבור הערבי במדינות אלה כלפי ישראל. וכן מדינות שקיימו בעבר קשרי ידידות קרובים עם מדינת ישראל כדוגמת אירן אשר שינתה לחלוטין את יחסה למדינת ישראל עם נפילת משטר השאה ועלייתם של גורמים מוסלמיים רדיקליים לשלטון. אמנם בטווח הקצר עשויות שתי אופציות אלה להקנות שקט יחסי ותחושה גדולה יותר של בטחון, אך ברור כי בסופו של יום ישראל לא תוכל להסכים לדבר ותהיה חייבת לתת על כך את הדעת. האופציה השלישית שהיא הסכמי גישור מדורגים היא לטעמי הדרך הרצויה ביותר מבחינת ישראל, שכן היא מאפשרת שילוב אופטימלי של מגוון אפשרויות המענה הקיימות בצורה אשר תביא למיקסום התוצאה הסופית באופן אשר עולה בקנה אחד עם שני האינטרסים המרכזיים בהתמודדות מול הבעיה הפלשתינאית: 1.לחימה בלתי מתפשרת בטרור על כל מרכיביו. 2.ניהול מו"מ וחתירה להסדרים מדיניים.

 

[Democritous]

המשך

המטרה היא יצירת שינוי תודעתי בעם הפלשתינאי והבאתו להכרה בכך שבאלימות ובטרור לא ניתן להכריע את מדינת ישראל. קיים צורך ביצירת מכניזם של תהליך אשר יתמקד בשלשה פרמטרים מרכזיים עליהם יש לעמוד ולהבטיח שיתקיימו בחברה הפלשתינאית: 1. רפורמות שלטוניות ודמוקרטיזציה 2. פיתוח כלכלי. 3. הפסקת ההסתה וחינוך לשלום. האינטרס של מדינת ישראל הוא ביצירת מנגנון ניהולי תקין של החברה הפלשתינאית לרווחת תושביה. רק בדרך זו נבנה בסיס לדו קיום אמיתי בין שני העמים כאשר בסופו של תהליך יבשילו התנאים ויאפשרו חתימת הסכם שלום סופי ובר קיימה בין הצדדים. היכולת להגיע לשלב זה תלויה בראש ובראשונה באופן התנהלותנו אנו ובנחישותנו לעמוד על הפרטים החיוניים להצלחת התהליך. התכנית בנויה במתכונת תלת צירית והצלחתה תלויה בשילוב מקסימלי של כל מרכיביה במקביל. 1. ציר התקפי – פריסה צבאית בשטחים בהתאם לצורכי הביטחון החיוניים ופעילות סיכול ממוקדת תקיפה. 2. ציר הגנתי – השלמת המערכת הביטחונית המבוססת על הגדר ומרכיביה הנלווים. 3. ציר הידברות – קיום מגעים מדיניים עם הרש"פ בכל זמן נתון. נקודת המוצא באשר ללחימה בטרור הנה שלא תיתכן כל התקדמות ממשית ורצויה בתהליך כל עוד לא פורקו ארגוני הטרור מנשקם. ישנו יסוד סביר להניח שהרשות לא תנהל מלחמת חרמה כנגד אותם ארגונים בשל מאזן יחסי הכוחות הפנימיים בתוך החברה הפלשתינאית. לכן גם ההנחה שכל פעילות סיכול שכן תבוצע כנגדם תהה טקטית ומדודה וכל תכליתה יהיה השגת ויתורים מידיים מישראל. הסכנה בהידברות בתנאים אלה הנה ביצירת דינמיקה שלילית של מו"מ, כאשר בכל עת מונפת חרב לצווארה של מדינת ישראל בדמות אותם ארגוני טרור אשר עלולים להתפרץ בכל שלב ובעצם מחזיקים כבן ערובה את המשך קיומו של התהליך וסוחטים מישראל ויתורים כשחרור אסירים, נסיגה משטחים וכו'. כאשר נוצרת דינמיקה כזו יקשה על ישראל שבעתיים לדקדק ביישומם של השינויים המבניים הנחוצים על בסיס שלשת הפרמטרים. יהיו שיטענו כי צעדים אלה נחוצים והכרחיים על מנת לבנות אמון בין הצדדים או על מנת לחזק מבית את הנושא ונותן עמנו בצד הפלשתינאי. אף כי יתכן הדבר באותה מידה קיימת גם הסבירות ההפוכה כי ויתורים אלו יחזקו את מעמדם של ארגוני הטרור אשר יתפסו ברחוב הפלשתינאי כמנוף הלחץ על ישראל ובכך עלולים אנו להיות אחראיים לחיזוק דפוס האלימות והטרור בחברה הפלשתינאית ככלי לגיטימי ויעיל במאבק כנגד ישראל. מודל המאבק היעיל ביותר כנגד טרור הוא שילוב הפן ההגנתי והפן ההתקפי המערך משולב אשר יפחית לרמה מינימאלית את יכולתם הביצועית של ארגוני הטרור. נוסף על כך על ישראל לפגוע ביכולתם הפיננסית של הארגונים ע"י נטרול העברות הכספים ממוקדים שונים בחו"ל וזאת תוך שיתוף פעולה עם הקהילייה הבינלאומית וגורמי המודיעין השונים. פן נוסף הוא הענישה בדמות סגרים, עוצרים, הריסת בתים וגירוש אשר מהווים את המימד ההרתעתי. בשלל פעילויות אלו חיוני לוודא שתהיה פגיעה מינימאלית באזרחים אשר אינם לוקחים חלק בפעילות עוינת וזאת על מנת ליצור קשר ישיר בין פעילות הענישה לבין הטרור ובכך למזער ביקורת ציבורית ובינלאומית וכן למנוע תחושה בקרב הפלשתינאים שישראל פועלת באופן בלתי רציונאלי ומתוך חוסר מעצורים וקהות חושים. שילוב כל הגורמים הנ"ל ינטרל את יכולתם הביצועית של ארגוני הטרור ובכך יגרום לאפקט תודעתי בחברה הפלשתינאית אשר תיווכח כי נשמטה מידיה היכולת להשתמש באמצעי הטרור ולכן כלי זה אינו אפקטיבי יותר בעבורה. בסיס כוחם של ארגוני הטרור הוא מן הלגיטימציה הציבורית לפעילותם אותה הם שואבים מהרחוב. כאשר תמיכה זו פוחתת נשמט בסיס הכוח ונוצרת מציאות פנימית חדשה אשר טומנת בחובה אפשרויות מרחיקות לכת. במקביל וכהשלמה לתכנית הכרחי להידבר עם הגורמים המובילים ברש"פ וזאת על מנת לאפשר את התהוותם כגורמים אשר מצדדים בהידברות ובהסדרים מדיניים עם ישראל. חשיבות הדבר היא במסר שניתן לעם הפלשתינאי בדבר קיומה של דרך אחרת אשר תועלתה גדולה יותר בעבורם ובכך להוסיף תרומה מכרעת לשינוי התודעתי המתחולל בו. ההידברות עם אותם גורמים תתנהל הפעם במתכונת שונה היות וכעת יתפסו הם כנציגים האותנטיים והבלעדיים בעיני עמם ולכן תהה יכולתם להשליט סדר ומרות גדולה הרבה יותר. כך יוכלו למלא ביתר קלות את החלל שתשאיר ישראל כאשר תמסור שטחים לידיהם ובהתאם לדרישות הביטחון של ישראל. על ישראל להקים מנגנון פיקוח בשיתוף נציגים ישראלים, פלשתינאים, אמריקאים ואירופאים. למנגנון זה לא יהיו סמכויות בכל הנוגע למו"מ שיתנהל באופן ישיר בין הצד הישראלי לפלשתינאי ללא כל מעורבות חיצונית. תפקידו של המנגנון יהיה לעקוב אחר אופן התנהלותה של הרשות. הוא יחולק לשלוש ועדות פיקוח מרכזיות: שלטונית, פיננסית, חינוכית. תפקיד הועדה השלטונית יהיה לפקח על תהליך הדמוקרטיזציה ועל התקדמות הרפורמות במבנה הרשות ובמנגנוני הביטחון. הועדה הפיננסית תרכז את כל הכספים המועברים לרשות והיא זו שתאשר את הזרמת הכספים לרש"פ לניהול שוטף ולתקצוב פרוייקטים. ועדת החינוך תהיה אחראית על אישור כל חומרי הלימוד בבתי הספר וכן על אופן התנהלותה של המדיה הפלשתינאית. באשר למו"מ ישראל תקדמו בהתאם ליישומם בפועל של הפרמטרים החיוניים שבפיקוח המנגנון. ישראל תמסור לידי הפלשתינאים שטחים בהדרגה ותוך בחינה מדוקדקת של טיב מילוי החלל שנפער בהם. התקדמות התהליך תהיה בכפוף לשביעות הרצון של ישראל מיישומו של ההסדר. לרשות מדינת ישראל עומדים גזרים שתפקידם לתמרץ את הפלשתינאים להתקדם במתווה המוגדר ובאותה עת מהווים גם כמנופי לחץ והם: פינוי שטחים, הסרת סגרים, שחרור אסירים, פינוי התנחלויות מבודדות וכו'. מטרת הביניים של התהליך היא יצירת ישות פלשתינאית עצמאית, דמוקרטית ומשגשגת אשר שולטת על מרבית האוכלוסייה הפלשתינאית בשטחים תוך רציפות טריטוריאלית מקסימלית. בשלב הסופי יידונו בהסדרי הקבע סוגיות הגבולות, ירושלים, פליטים וחילופי שטחים בכפוף לתבנית היעדים הלאומיים המוגדרת. בפעם זו ישנו יסוד להאמין ולקוות ימצאו הצדדים את הנוסחא לסיום הסכסוך. שלום בין דמוקרטיות הוא אינסטינקט בסיסי הצרוב בהן מעצם מהותן שכן מלכתחילה הקודים הם זהים והצדדים חולקים את אותה מערכת ערכים. זוהי הידברות אמיתית בין שווים.