מתובנות החיים האלה....
שלא תחשבו לרגע שיש לי עכשיו ארשת רצינית על הפרצוף כשאני כותבת...
ממש לא...שמתי ברקע שיר אותנתי "שיק שיק שוק" שמקפיץ אצלי כל דבר גמיש
אבל תוך כדי רציתי להעלות כאן תובנה אחת של החיים...
כל חיי עשיתי דיאטות מכל סוג וצבע כולל קואוצ'ינג ..שומרי משקל...ומה לא...ומכל דיאטה למדתי משהוא והחכמתי.
בקיצ קיץ...אני חיה את זה אממה...מקטרת כל הזמן
ביום שישי כשקיטרתי שלא ירדתי במשקל השבוע (ברוררררררר
אחרי שתקעתי ביום העצבנות
)
ואז חברה שלי מספרת שעשתה בדיקות ויצאו על הפנים מכל הבחינות וזה גרם לה להיות עצובה עד בכי...
אני כמובן מיד נרתמתי לעזרתה בעצות ותפריטים ורק אח"כ קלטתי ש....
ככל שהמצב שלך גרוע...תמיד יש אחד קצת יותר למטה...
אז לא צריך להתייאש ותמיד להרים ראש למעלה לשמיים ולהגיד שהכל ד.ב.ש (די במה שיש) ולחייך
(אף פעם לא סבלתי
את האייקון המחייך הזה! כאילו קיבל בוקס בשיניים
)
וזה מזכיר לי (השם השני שלי זה ליזי מזכיר לי...) מעשיה שאבא שלי ז"ל היה מספר לנו כשהיינו ילדים..
על עני אחד שהגיע לפת לחם ולא ידע את נפשו מצער...והחליט להתאבד.
לקח את התפוח האחרון שנותר לו למאכל (בטח לא הפינק ליידי שעולה כמו משכנתא
) ועלה לראש ההר...
הוא אמר לעצמו: אם אני כבר מוסר את נשמתי לבורא כעני אז לפחות אוכל את התפוח כעשיר...
קילף את התפוח וזרק את הקליפות למטה..במורד ההר...
ומה הוא רואה? איש מכופף שמרים את הקליפות ואוכל אותם..
ואז הוא הבין שעד כמה שמצבו היה גרוע ..יש מישהוא שמצבו גרוע יותר ועדיין נאבק ולא מוותר!!
שלא תחשבו לרגע שיש לי עכשיו ארשת רצינית על הפרצוף כשאני כותבת...
ממש לא...שמתי ברקע שיר אותנתי "שיק שיק שוק" שמקפיץ אצלי כל דבר גמיש
אבל תוך כדי רציתי להעלות כאן תובנה אחת של החיים...
כל חיי עשיתי דיאטות מכל סוג וצבע כולל קואוצ'ינג ..שומרי משקל...ומה לא...ומכל דיאטה למדתי משהוא והחכמתי.
בקיצ קיץ...אני חיה את זה אממה...מקטרת כל הזמן
ביום שישי כשקיטרתי שלא ירדתי במשקל השבוע (ברוררררררר
ואז חברה שלי מספרת שעשתה בדיקות ויצאו על הפנים מכל הבחינות וזה גרם לה להיות עצובה עד בכי...
אני כמובן מיד נרתמתי לעזרתה בעצות ותפריטים ורק אח"כ קלטתי ש....
ככל שהמצב שלך גרוע...תמיד יש אחד קצת יותר למטה...
אז לא צריך להתייאש ותמיד להרים ראש למעלה לשמיים ולהגיד שהכל ד.ב.ש (די במה שיש) ולחייך
את האייקון המחייך הזה! כאילו קיבל בוקס בשיניים
וזה מזכיר לי (השם השני שלי זה ליזי מזכיר לי...) מעשיה שאבא שלי ז"ל היה מספר לנו כשהיינו ילדים..
על עני אחד שהגיע לפת לחם ולא ידע את נפשו מצער...והחליט להתאבד.
לקח את התפוח האחרון שנותר לו למאכל (בטח לא הפינק ליידי שעולה כמו משכנתא
הוא אמר לעצמו: אם אני כבר מוסר את נשמתי לבורא כעני אז לפחות אוכל את התפוח כעשיר...
קילף את התפוח וזרק את הקליפות למטה..במורד ההר...
ומה הוא רואה? איש מכופף שמרים את הקליפות ואוכל אותם..
ואז הוא הבין שעד כמה שמצבו היה גרוע ..יש מישהוא שמצבו גרוע יותר ועדיין נאבק ולא מוותר!!
