מתה מפחד

[דגיתי]

מתה מפחד ../images/Emo10.gif

מתה מפחד

הרבה זמן לא נכנסתי לפורום, כי הייתי (ועדיין) במצב רוח רע. אמנם אני כבר חודשיים בהפסקה, כך שללא הורמונים לפחות המחזור האחרון לא כאב כמו בפעמים קודמות (הו, יקירת אנדומטריוזיס שכמוני), אבל כנראה הנקמה היא במצב רוח ררררררעעעע. מחרתיים ניפגש בפעם הראשונה עם ד"ר אשכנזי או ד"ר פנקס בבילינסון לייעוץ לפני IVF. פתאום זה כל כך אמיתי. לא חשבתי לרגע שנגיע לשלב הזה (ודווקא בחודש האחרון היינו כמו שפנים ...). אחרי גלישה בפורום וקריאה על כל המקרים שהסתבכו / לא הצליחו / גרמו לדכאונות וכו', אני פשוט מתה מפחד לקראת מה שאני עומדת לעבור. פתאום עולות מחשבות של "אולי נוותר? אולי ילד אחד זה מספיק?", אבל אז אני רואה את ילדי האהוב שיודע להעסיק את עצמו לבד (כי הוא בן יחיד) וכל כך חבל לי עליו, שאין לו אח/ות. והנה שוב אני בוכה !!!! מצטערת שהיה ארוך, הייתי צריכה לפרוק. בעלי כל כך עסוק כרגע בעבודה, שאין לו כל כך זמן לשמוע ולהרגיע (חוץ מזה שנראה לי שהוא בכלל לא מבין למה אני כזאת. כשאני אומרת לו שיתכונן להשפעה הורמונלית עצבנית, הוא אומר שהוא בטוח שאתגבר. לי זה לא עוזר, הרי הבנתי פה כבר שזה ההורמונים ולא אני ...).

 

[מ א מ י ט ה]

היי דגיתי

מתה מפחד

הרבה זמן לא נכנסתי לפורום, כי הייתי (ועדיין) במצב רוח רע. אמנם אני כבר חודשיים בהפסקה, כך שללא הורמונים לפחות המחזור האחרון לא כאב כמו בפעמים קודמות (הו, יקירת אנדומטריוזיס שכמוני), אבל כנראה הנקמה היא במצב רוח ררררררעעעע. מחרתיים ניפגש בפעם הראשונה עם ד"ר אשכנזי או ד"ר פנקס בבילינסון לייעוץ לפני IVF. פתאום זה כל כך אמיתי. לא חשבתי לרגע שנגיע לשלב הזה (ודווקא בחודש האחרון היינו כמו שפנים ...). אחרי גלישה בפורום וקריאה על כל המקרים שהסתבכו / לא הצליחו / גרמו לדכאונות וכו', אני פשוט מתה מפחד לקראת מה שאני עומדת לעבור. פתאום עולות מחשבות של "אולי נוותר? אולי ילד אחד זה מספיק?", אבל אז אני רואה את ילדי האהוב שיודע להעסיק את עצמו לבד (כי הוא בן יחיד) וכל כך חבל לי עליו, שאין לו אח/ות. והנה שוב אני בוכה !!!! מצטערת שהיה ארוך, הייתי צריכה לפרוק. בעלי כל כך עסוק כרגע בעבודה, שאין לו כל כך זמן לשמוע ולהרגיע (חוץ מזה שנראה לי שהוא בכלל לא מבין למה אני כזאת. כשאני אומרת לו שיתכונן להשפעה הורמונלית עצבנית, הוא אומר שהוא בטוח שאתגבר. לי זה לא עוזר, הרי הבנתי פה כבר שזה ההורמונים ולא אני ...).

היי דגיתי
אני מרגישה בדיוק כמוך (אם כי סיפור הרקע שונה). הדבר היחיד שאני יכולה להגיד - לקחת את זה צעד-צעד, לא לקפוץ שלושה שלבים קדימה עם ה-"מה אם". תעשי עכשיו מה שאת אמורה לעשות (ללכת לפגישה), ותחשבי אחרי שתקבלי את האינפורמציה על איך ואם להמשיך. המידע עושה את כל ההבדל בין חרדות (מיותרות או אולי מוצדקות) לבין החלטה שקולה ואחראית שאת יכולה לקבל על עצמך. קבלי חיבוק גדול משותפה להתלבטויות.

 

[דא2]

גדיתי היקירתי.

מתה מפחד

הרבה זמן לא נכנסתי לפורום, כי הייתי (ועדיין) במצב רוח רע. אמנם אני כבר חודשיים בהפסקה, כך שללא הורמונים לפחות המחזור האחרון לא כאב כמו בפעמים קודמות (הו, יקירת אנדומטריוזיס שכמוני), אבל כנראה הנקמה היא במצב רוח ררררררעעעע. מחרתיים ניפגש בפעם הראשונה עם ד"ר אשכנזי או ד"ר פנקס בבילינסון לייעוץ לפני IVF. פתאום זה כל כך אמיתי. לא חשבתי לרגע שנגיע לשלב הזה (ודווקא בחודש האחרון היינו כמו שפנים ...). אחרי גלישה בפורום וקריאה על כל המקרים שהסתבכו / לא הצליחו / גרמו לדכאונות וכו', אני פשוט מתה מפחד לקראת מה שאני עומדת לעבור. פתאום עולות מחשבות של "אולי נוותר? אולי ילד אחד זה מספיק?", אבל אז אני רואה את ילדי האהוב שיודע להעסיק את עצמו לבד (כי הוא בן יחיד) וכל כך חבל לי עליו, שאין לו אח/ות. והנה שוב אני בוכה !!!! מצטערת שהיה ארוך, הייתי צריכה לפרוק. בעלי כל כך עסוק כרגע בעבודה, שאין לו כל כך זמן לשמוע ולהרגיע (חוץ מזה שנראה לי שהוא בכלל לא מבין למה אני כזאת. כשאני אומרת לו שיתכונן להשפעה הורמונלית עצבנית, הוא אומר שהוא בטוח שאתגבר. לי זה לא עוזר, הרי הבנתי פה כבר שזה ההורמונים ולא אני ...).

גדיתי היקירתי.
כ"כ נוח לי לקורא את דברייך. התחושות הן זהות בכ"כ הרבה מובנים. אני חושבת לעיתים שיותר מאשר אני רוצה ילד לעצמי אני פשוט רוצה אח לאיתי שלי. הוא יודע לשחק לבד ובמובנים רבים הוא בוגר לגילו. אני קוראת לזה תסמונת הילד היחיד. ואני כ"כ רוצה שהוא לא יהיה. אם אני זוכרת נכון היית אמורה להמתין לתור בעוד כשלושה חודשים בקפלן? אני שמחה שהחלטת לקפוץ למים מוקדם מהצפוי ומקווה שהשחייה תהיה נעימה ומרעננת ובעיקר משתלמת. מאוד ממליצה בבלינסון על הרופא הפרטי שלי דר' פרחי יעקב. (אולי במהלך הדרך יצא לך להפגש איתו).

 

[דא2]

התכוונתי דגיתי ולא גדיתי

גדיתי היקירתי.
כ"כ נוח לי לקורא את דברייך. התחושות הן זהות בכ"כ הרבה מובנים. אני חושבת לעיתים שיותר מאשר אני רוצה ילד לעצמי אני פשוט רוצה אח לאיתי שלי. הוא יודע לשחק לבד ובמובנים רבים הוא בוגר לגילו. אני קוראת לזה תסמונת הילד היחיד. ואני כ"כ רוצה שהוא לא יהיה. אם אני זוכרת נכון היית אמורה להמתין לתור בעוד כשלושה חודשים בקפלן? אני שמחה שהחלטת לקפוץ למים מוקדם מהצפוי ומקווה שהשחייה תהיה נעימה ומרעננת ובעיקר משתלמת. מאוד ממליצה בבלינסון על הרופא הפרטי שלי דר' פרחי יעקב. (אולי במהלך הדרך יצא לך להפגש איתו).

התכוונתי דגיתי ולא גדיתי

 

[דאראמסאלה]

קודם כל ../images/Emo24.gif

גדיתי היקירתי.
כ"כ נוח לי לקורא את דברייך. התחושות הן זהות בכ"כ הרבה מובנים. אני חושבת לעיתים שיותר מאשר אני רוצה ילד לעצמי אני פשוט רוצה אח לאיתי שלי. הוא יודע לשחק לבד ובמובנים רבים הוא בוגר לגילו. אני קוראת לזה תסמונת הילד היחיד. ואני כ"כ רוצה שהוא לא יהיה. אם אני זוכרת נכון היית אמורה להמתין לתור בעוד כשלושה חודשים בקפלן? אני שמחה שהחלטת לקפוץ למים מוקדם מהצפוי ומקווה שהשחייה תהיה נעימה ומרעננת ובעיקר משתלמת. מאוד ממליצה בבלינסון על הרופא הפרטי שלי דר' פרחי יעקב. (אולי במהלך הדרך יצא לך להפגש איתו).

קודם כל

אחרי זה: נשים- עם ובלי IVF הנן יצורים הורמונליים. המערכת שלנו בנויה על זה, וזה הדלק למח שלנו. FACT. הבן המקסים שלי, שמאד עסוק עכשיו בנושא "מי יותר חכם ומי יותר חזק" אמר לי אתמול: "אבל את תמיד תהיי יותר חכמה ממני, כי אני לא יכול ללדת". (לאכול אותו ולהתעלף במקום). וזו עובדה- האיבר הזה, שיש לנו בשיפולי הבטן, רחם, הוא מרכז קיומנו, ולא משנה אם אנחנו מתפרנסות מספונג'ה או מהוראה באוניברסיטה. (ככה לפחות אני מרגישה, ב4 וחצי שנים אחרונות) לגבי חששות- כולם מובנים, אבל זכרי שיש גם עניין הנבואה שמגשימה את עצמה. ככל שחושבים על תופעות לוואי גדל הסיכוי שהן יקרו. כמו דא, גמני חושבת שכדאי ללכת צעד צעד, ולא להפסיק לנשום. אנחנו כאן תמיד.