מתה לצאת מהבית

[שירה59]

מתה לצאת מהבית

אני בת 26 וחציומתה כבר לצאת מהבית של ההורים. בעבר (לפני יותרמ-3 שנים ) גרתי עם האקס שלי אז בדירה של בן משפחה שלו ולא שילמנו שכ"ד. כשנפרדנו לא יכולתי להרשות לעצמי להישאר בדירה בתל אביב וחזרתי להורים. מאז אני פה ואנילא מתלוננת אבל הגיע כבר הזמן מזמן וגם נראה לי שההורים שלי מתים שאני אלך כבר. הבעיה : 1. אין לי חשק לגור עם שותפים בגילי המתקדם. 2. אני אמנם מרויחה 5000 נטו בערך, אבל יש לי חוב לשכ"ל של התואר הראשון לשלם. בנוסף, אני רוצה בשנה הבאה להתחיל תואר שני ואני צריכה לחסוך גם בשביל השכ"ל של זה (אין מצב למלגה וגם לא לעזרה מההורים). 3. אין לי אוטו כך שאני לא יכולה לגור באיזה מושב קרוב ולחסוך בעלויות חות מזה, אני גרה ועובדת ברחובות, וכיוון שאין לי אוטו משלי, לעבור לגור במקום מרוחק מהחברים שלי או במקום שהוא לא מאוד מרכזי בת"א, יהפוך את החיים שלי לסיוט. מישהו יכול לעודד אותי ולנסות להראות איך בכל זאת אפשר לצאץ כך מהבית היתרונות

 

[קיפוד מצוי]

נראה לי שאולי

כדאי שתשקלי שוב את אופציית השותף/שותפה. תוכלי למצוא שותפה שקטה בראש טוב בדירה גדולה שמבלה הרבה שעות מחוץ לבית ככה שהרבה מהזמן תרגישי שהבית רק שלך. מבחינת כסף זה חיסכון גדול. שותפה שלי לשעבר עברה אלינו לדירה לאחר שנפרדה מהחבר שלה, היא היתה די בדיכאון מזה בהתחלה אבל מהר היא ראתה את הדברים אחרת ונהייתה אוירה משפחתית וכיפית בבית ובסוף החוזה היה אפילו עצוב להיפרד.

 

[שירה59]

חששתי מזה

בכל מקרה, איך שלא מסתכלים על זה, זה עדיים די תוקע אותי מבחינת אופציות. אם כבר להיות לבד רוב היום אני מעדיפה במקום שהוא רק שלי. יש לי תסביך קל של רכושנות. עד גיל 20 בערך הייתי עם אחותי בחדר כי הדירה של הורי די קטנה. היה לי מאוד קשה בלי פרטיות ולכן אני מאוד קנאית למרחב האישי שלי ואל נראה לי שזה יסתדר עם שותף. עם בן זוג זה היה בסדר, אבל ברגע שאני צריכה להתחלק אני מרגישה שאני נעלמת כי אני כל הזמן מנסה להיות בסדר עם אחרים ולרצות את הצד השני. אם פולשים לי למרחב האישי, אז אני נהיית ממש עצבנית ומתוחה. גם עכשו , אני רוב היום אל בבית, אבל כשאני מגיעה הבית ה אני ממש זקוקה לשקט שלי (וזה הייתרון במשפחה) שהם מכירים את המרחב האישי היטב ולא פולשים. אני די בטוחה שחבל להיכנס לסיפור הזה עם שותפים. אבל אפשר אם מישהו יתקן אותי (שלא לןדבר עם סיפורי השותפים המזעזעים ששמעתי וראיתי)

 

[קיפוד מצוי]

אני מסכים ולא מסכים

יש לי סיפורי שותפים מזעזעים ויש לי גם סיפורי שותפים מדהימים לטובה. יש פה אלמנט של מזל, אבל גם עם בני זוג זה לפעמים ככה. בכל מקרה אנשים נוטים להדגיש בד"כ את הרע ולא את הטוב בחיים שלהם, לכן סיפורי שותפות טובים פחות זוכים לפרסום. אני מסכים איתך שאין כמו לגור לבד ואני מאחל לך שהשלב הזה בחייך יגיע כמה שיותר מהר, אבל אם הייתי במצבך והייתי צריך לבחור בין הורים לבין שותף או שותפה לא הייתי בוחר בהורים. ולך אין את האלטרנטיבה של לגור לבד במרכז בגלל התקציב. ההמלצה שלי היא לאור הסתכלות ריאלית על המצב שתיארת, לפעמים צריך לבחור באפשרות האופטימלית, גם אם היא לא האידיאלית.

 

[Toastie]

שותפים ופלישה למרחב הפרטי

בדירת הקודמת שלי: אף אחד מהשותפים שלי לא היה חושב להיכנס אלי לחדר בלי הזמנה, במיוחד כשהדלת לא פתוחה לרווחה. החדר של השותף הוא מחוץ לתחום, ומעולם לא היינו צריכים להצהיר על זה רשמית, כי זה כל-כך מתבקש. מכירה את התחושה הלא-נוחה שאנשים מקבלים כשהמרחב הפרטי שלהם נפלש? זאת בדיוק התחושה ששותף (שפוי) צריך לקבל כשהוא נכנס לחדר של מישהו אחר בלי הזמנה. אחד השותפים הוא חבר טוב שלי, ואפילו הוא כמעט ולא נכנס לחדר שלי בלי הזמנה! אם כבר, אז אמא בבית שלהם מרגישה הרבה יותר חופשיה להיכנס לי לחדר מתי שרק בא לה.

 

[Bell23]

זה בהחלט אפשרי...

אני נמצאת במצב די דומה לשלך: מרוויחה את אותו סכום, משלמת תואר ראשון ומשכירה דירה, נכון לכרגע עם שותפים. ויש לי כמה דברים לומר: 1. האם יש לך אפשרות להחליף עבודה? אני מקווה שברור לך שזה לא ממש ריאלי לגור בת"א, להסתדר עם אוטובוסים ולעבוד ברחובות.. 2. אני מבינה לחלוטין את הצורך שלך לגור לבד ולא עם שותפים. אחרי שגרתי עם שותפים שנה, ולמרות שהשותפות הייתה מוצלחת ביותר, הגעתי למסקנה שאני צריכה את הלבד שלי, את המרחב שלי וכל מה שקשור בזה. גם אני מהסוג שמרצה אנשים ולכן הרבה פעמים מאפשרת פלישה למרחב האישי שלי ומוותרת על דברים שחשובים לי. ובדיוק בגלל זה החלטתי שעכשיו כשיגמר החוזה - אני עוברת לבד! עשיתי את החישוב הכלכלי ונכון - זה לא קל, אבל עם ויתורים מסויימים - זה בהחלט יכול להסתדר (ממליצה לך לבדוק את הטאגליינס בפורום הזה - יש שם פירוט הרכב ההוצאות הצפוי +-). תראי, ברור לך שעם המשכורת הזו (ושוב, אני מרוויחה אותו דבר..) את לא תוכלי לשכור דירה יקרה, אז אם את מוכנה לגור בדירה קטנה, באזור סביר אך לא מושלם - ההוצאות לא יהיו כל כך גבוהות כמו שנדמה לך. רק דבר אחד קטן - לחסוך לתואר שני את לא תצליחי. מה שמוביל אותי לסעיף הבא: 3. גם אני מתכננת להתחיל תואר שני בערך עוד שנה ויש עוד אופציות למעט לחסוך או לקבל מלגה. מה עם הלוואה? הבנקים יכולים לתת הלוואות ללימודים ויש חברה שנקראת ISL או משהו דומה (תבדקי באתר מדס) שמלווה בתנאים מאוד נוחים (משהו כמו - הלוואה של כל הסכום כשבמהלך התואר את משלמת הריבית ולאחר התואר מתחילה להחזיר את ההלוואה, אבל שוב, אני לא בטוחה). בקיצור, מה שאני אומרת זה שזה אפשרי, כל עוד את מוכנה לוויתורים כספיים ופשרה על רמת הדירה. מקווה שעזרתי...

 

[שירה59]

לא ממש הבנתי

דבר ראשון, למה זה לא אפשרי לגור בת"א ולעבוד ברחובות? רוב העובדים בחברה שלי גרים בת"T ואפילו יותר רחוק. מזל שיש רכבת וחוץ מזה, עשיתי את זה במשך 4 שנים בלימודי תואר 1 כמעט כל כיום. פעם גם עבדתי יותר משנה בהרצליה וגרתי ברחובות. זה דווקא פחות נורא, מה גם שלרוב הפקקים הם בכיוון השני. הלוואה זה יכול להיות בסדר אבל לרוב רוצים בטחונות ואין לי כלום. אין לי שום בעיה לגור בדירה קטנה, אפילו רק של חדר אחר, רק לצאת מהבית. ויתורים? לאיזה ויתורים את מתכוונת? אניאל בן אדם בזבזן מטבעי ולכן קשה לי לחשוב על המקומות בהם אני יכולה עוד לחסוך.

 

[מגלה הקלפים]

שירה,

אין לי ספק שניתן לגור בת"א ולעבוד ברחובות. תבלי זמן מה בנסיעות כל יום, אבל זה אפשרי. תקני אותי אם אני טועה, אך נראה שאת רוצה לצמצם בהוצאות המחיה. במקרה זה לא עדיף יהיה לשכור דירה ברחובות? לא ניסיתי, אבל אני בטוח ששכר הדירה שם נמוך בצורה משמעותית יחסית לת"א, המרכולים יעשקו אותך קצת פחות, תחסכי לעצמך את זמן הנסיעות (ואת עלותן..), ואפילו תישארי קרובה לחבריך היקרים

 

[Bell23]

הכל אפשרי אבל..

נסיעות זה זמן וזה כסף. בינינו, אני לא מבינה איך בתור סטודנטית אפשר לבזבז זמן יקר על נסיעות.. אבל הנושא הוא לא זה בכלל. אם מתאים לך תגורי גם במטולה ותסעי לאילת כל יום..

עניין של העדפה אישית. אבל אם החיים שלך ברחובות, למה באמת את רוצה לגור בת"א? ת"א יותר יקרה! וכשאמרתי ויתורים, התכוונתי גם לויתורים ברמת החיים, שכוללת בתוכה הרבה מאוד אספקטים.

 

[שירה59]

בגלל שאני אני מבקשת פירוט

כי רמת חיים זה מאוד אינדיבידואלי. אני חשובת שאני לא בזבזנית ואל רק ברמת הקניות של הבגדים או האיפור, אלא גם בעוד הרבה דברים. אני מהאנשים שמכביםא תה אור, קונים רק מה שצריך ואל מחזיקים מלאי בבית, אני מוכנה ללכת עוד 15 דקות ברגל כדי לחסוך 50 ש"ח בקניות של הסופר, אני קונה ירקות בשוק, ולא קונה ירקות שזו לא העונה שלהם. למה כדאי לגור בת,א? כי כשאין אוטו, ורוצים לצאת לבלות, הרבה יותר נוח לגור במקום מרכזי מאשר להתחיל לחפש כל פעם ממי אפשר לשנורר רכב, או מי יבוא לאסוף אותי. מה גם שאנימתכננת גם תואר 2 לעשות בת"א. נסיעות זה יקר, אבל גם אם זה 500 ש"ח, זה עדיין הרבה פחות משכ"ד..

 

[Bell23]

לא הבנתי...

לא הבנתי את המשפט האחרון שלך... ה 500 ש"ח האלו (לדוגמא) רק יתווספו לך לשכ"ד שיהיה יותר גבוה בת"א מאשר ברחובות... אז למה התכוונת? בכל אופן, החסכנות שלך יכולה רק להועיל לך וזה מצויין. הכוונה שלי הייתה שמעבר מבית הורים, שהוא לרוב יותר גדול מחדר ומאובזר בהרבה דברים שלא תוכלי להרשות לעצמך לפחות בהתחלה, לדירת חדר קטנטונת (להלן "חור") בת"א שבה "מטבח" = שיש בגודל של חצי מטר וכיור מצומצם היקפים ו"מקלחת" = ראש טוש שתלוי מעל האסלה - הוא לא מעבר קל. אני אולי מגזימה קצת בתיאור הדירות (למרות שראיתי כאלה!) אבל הבנת את הרושם הכללי. ונכון שכרגע את מרגישה ש"אני אסבול הכל, העיקר לצאת מהבית" אבל אני יכולה להבטיח לך שבשלב מסויים, מגורים באווירה סטייל דוסטוייבסקי יכולים לדכא... ולעניין מעשי יותר, אני ממליצה לך לעשות חישוב מדוייק ככל הניתן (לעולם אי אפשר לחשב "על השקל") של ההוצאות הצפויות לך ולהחליט כמה מתוך המשכורת את יכולה לייעד לשכ"ד ואז ללכת ולהסתכל על דירות שמתאימות לסכום הנ"ל. אז אני חושבת שתביני למה אני מתכוונת...