מתגעגעת

Oranitk

New member
מתגעגעת

שלום לכולם פעם ראשונה שאני כותבת כאן 7 חודשים עברו מאז שהיא איננה מהבוקר הארור שנודע לי שהיא נהרגה איך אפשר לקבל את זה שהחברה הכי טובה כבר לא תהיה איתי שיותר לא נצא לבלות,שלא יהיו הודעות קטנות של בוקר טוב דרך הפלאפון איך החיים השתנו, כל העולם שהכרתי השתנה, בעבר הייתי תמימה כעת אני מפוכחת וחבל שזה היה צריך להיות כך,כעת אני מבינה שכל אחד שקשור לעולם שלי יכול להעלם כך פתאום בלי התראה מראש וזה מפחיד. כל יום אני חושבת עליה, בבוקר כשאני קמה ובערב כשהולכת לישון פתאום נזכרת בהרבה דברים קטנים, עצובים ומצחיקים איך אפשר חלקנו 22 שנה ביחד, לאחרונה התחלתי לחלום עליה, אני חולמת שהיא חזרה שבעצם ההורים שיקרו והיא לא נהרגה בתאונת דרכים היא רק הייתה בבית חולים הרבה זמן, בהתחלה קצת כעסתי אבל מתחבקות צוחקות ובוכות, האושר חזר לחיי, חיי חזרו למסלולם איזו הרגשה של שלמות, שאני שלמה שוב. ואז אני מתעוררת, ובשניה הראשונה של ההתעוררות עדיין אני חושבת שהיא בחיים אבל אז מגיעה ההבנה שבחיים זה לא יכול להיות, לא יכול להיות שהמשפחה שלה יכלה להעמיד פנים כל כך הרבה זמן, והכאב שב וזה כאב חד שחודר עמוק בפנים. לאחרונה כבר התחלתי לפחד שאולי אחלום עליה שוב, אני לא חושבת שזה בריא בשבילי לחוות את הכאב הזה שוב ושוב. מה יהיה? מקווה לימים טובים יותר....
 

thesurvivor

New member
כן מכיר היטב את התחושות הללו ../images/Emo7.gif

כן אני מכיר היטב את התחושות שאת מתארת . קודם לא מאמין , שוכחים לרגע שהאדם שהיה יקר לנו כל-כך איננו ואחר-כך נזכרים בו ושהוא איננו . כמה החיים שלנו יכולים להסדק ,להשבר בין רגע והכל יכול להתמוטט כאילו שום דבר אין לו משמעות . אני מאוד מזדהה אם הרגשוץת שהבעת פה .
 

BooBee

New member
וכמו שאני תמיד אומרת

"גם לב שבור ממשיך לפעום".
 
למעלה