מתגעגעת...
האמת היא שלא ידעתי איפה לפרסם את זה בדיוק , ובסוף החלטתי לפרסם כאן. אני מקווה שלא יכאב מדי... אני באמת מתגעגעת לאנטון... האמת היא שהתחלתי להתגעגע אליך , אנטון , מאז שהתאשפזת לפני חודש וחצי והופעת כאן פחות. אבל אז הגעגוע היה מהול בתקווה ובידיעה שזה לפרק זמן קצר , עד להודעה חדשה. ועכשיו זה געגוע כזה , חוסר , קבוע. אתה באמת חסר. ההודעות המפגרות שלך שהיו מעצבנות אותי , אתה היחיד שהצלחת לעצבן אותי. אולי כי דיברת כל כך אמיתי , התנגדת לכל אותם הדברים שמעולם לא ידעתי להביע את המרד הזה. ההמלצות המפגרות שלך לעשות עירוי לעצמך , הכעס על החמצן , המרד מול כולם על המצב הבריאותי הדפוק , כאבי והראש וכו'. ותמיד כאשר כבר הצלחת לעצבן אותי והייתי אומרת לך את זה , היית מתקן את עצמך בצורה כזו בוגרת ואני תמיד הייתי נזכרת כמה אני אוהבת אותך , כמו אח קטן כזה , מרדן . מרדן ורגיש. אתה באמת חסר. זה כזה הלם מטורף , זה היה כזה ברור שזה רק עניין של זמן עד שתהיה ההשתלה. מאז שאינך , אני מרגישה בכל הקומונות והפורום , חורים כאלה , כמו של גבינה צהובה , חורים שאתה היית ממלא והיית אמור להמשיך למלא. אתה פשוט הצלחת לחצוב את עצמך כאן והחסרון , לי אישית כל מורגש. אני מצד אחד רוצה להעלם , לפחות לכמה זמן , כדי לא להרגיש בחורים האלה. מרגיש לי בעייתי להתעסק באי פלאו , להגיב בכל מקום כאשר אתה לא תקרא את זה. כאילו להמשיך להגיב זה כאילו להשלים עם זה שלא תחזור ואני לא רוצה! ומצד שני , אני לא מסוגלת , משהו מושך אותי לכאן , אולי הרצון להיות ביחד. יש מלא הודעות ישנות שלך ויש בהן כל כך מלא חיים , ממש מפחיד אותי להתקרב אליהן ולקרוא אותן שוב. זה כאילו שלא באמת הלכת וכאילו כל זה לא באמת קרה. אולי זה יישמע ציני או הומור שחור מדי לכולם , אבל ככה אני מרגישה , מה שלפחות מרגיע אותי זה הידיעה שלך זה לא כואב יותר. למרות ששיט , אני כל כך בטוחה שהיית יכול להנות עוד מהחיים עד אינסוף..... אני מקווה שטוב לך , איפה שאתה הינך , וששם יש אויר טוב יותר. אוהבת ומתגעגעת.
האמת היא שלא ידעתי איפה לפרסם את זה בדיוק , ובסוף החלטתי לפרסם כאן. אני מקווה שלא יכאב מדי... אני באמת מתגעגעת לאנטון... האמת היא שהתחלתי להתגעגע אליך , אנטון , מאז שהתאשפזת לפני חודש וחצי והופעת כאן פחות. אבל אז הגעגוע היה מהול בתקווה ובידיעה שזה לפרק זמן קצר , עד להודעה חדשה. ועכשיו זה געגוע כזה , חוסר , קבוע. אתה באמת חסר. ההודעות המפגרות שלך שהיו מעצבנות אותי , אתה היחיד שהצלחת לעצבן אותי. אולי כי דיברת כל כך אמיתי , התנגדת לכל אותם הדברים שמעולם לא ידעתי להביע את המרד הזה. ההמלצות המפגרות שלך לעשות עירוי לעצמך , הכעס על החמצן , המרד מול כולם על המצב הבריאותי הדפוק , כאבי והראש וכו'. ותמיד כאשר כבר הצלחת לעצבן אותי והייתי אומרת לך את זה , היית מתקן את עצמך בצורה כזו בוגרת ואני תמיד הייתי נזכרת כמה אני אוהבת אותך , כמו אח קטן כזה , מרדן . מרדן ורגיש. אתה באמת חסר. זה כזה הלם מטורף , זה היה כזה ברור שזה רק עניין של זמן עד שתהיה ההשתלה. מאז שאינך , אני מרגישה בכל הקומונות והפורום , חורים כאלה , כמו של גבינה צהובה , חורים שאתה היית ממלא והיית אמור להמשיך למלא. אתה פשוט הצלחת לחצוב את עצמך כאן והחסרון , לי אישית כל מורגש. אני מצד אחד רוצה להעלם , לפחות לכמה זמן , כדי לא להרגיש בחורים האלה. מרגיש לי בעייתי להתעסק באי פלאו , להגיב בכל מקום כאשר אתה לא תקרא את זה. כאילו להמשיך להגיב זה כאילו להשלים עם זה שלא תחזור ואני לא רוצה! ומצד שני , אני לא מסוגלת , משהו מושך אותי לכאן , אולי הרצון להיות ביחד. יש מלא הודעות ישנות שלך ויש בהן כל כך מלא חיים , ממש מפחיד אותי להתקרב אליהן ולקרוא אותן שוב. זה כאילו שלא באמת הלכת וכאילו כל זה לא באמת קרה. אולי זה יישמע ציני או הומור שחור מדי לכולם , אבל ככה אני מרגישה , מה שלפחות מרגיע אותי זה הידיעה שלך זה לא כואב יותר. למרות ששיט , אני כל כך בטוחה שהיית יכול להנות עוד מהחיים עד אינסוף..... אני מקווה שטוב לך , איפה שאתה הינך , וששם יש אויר טוב יותר. אוהבת ומתגעגעת.