מתביישת במדינה
http://www.mako.co.il/news-law/crim...f431017.htm&sCh=31750a2610f26110&pId=55227376 יש לי תחושה מאוד קשה בימים (חודשים) האחרונים.. מעין צורך כזה להתנתק מישראל ומכל החדשות שלה. עצוב לומר את זה אבל אני באמת מתביישת ושמחה שאני לא שם יותר. אין לי מילים לתאר עד כמה אני מתביישת ב"צדק" ובחוסר הצדק של המדינה. בכל הפוליטיקלי קורקט, בכל הבירוקרטיה, החודש ורבע מאסר לרוצחים, "התרבות הישראלית" ועוד ועוד. אישית לקחתי את המקרה של משפחת פוגל מאוד קשה. אני, שראיתי אנשים פתוחים ומתים בבתי חולים (התנדבות בטיפול נמרץ ומד''א) בקור רוח, בכיתי ימים בגלל זה. וכשהרוצח הנתעב הזה זוכה לחייך בבית המשפט ובעתיד כנראה יעשה לו איזה תואר נחמד ויראה טלויזיה בתא הממוזג שלו, בשבילי זה הרבה יותר מקש ששובר את גב הגמל. אז אני אומרת ביי ביי. אני מתנתקת מישראל, מהחדשות, מהעובדה שגדלתי שם. למרות שזה קשה, אני לא רוצה שום קשר אליה יותר...
http://www.mako.co.il/news-law/crim...f431017.htm&sCh=31750a2610f26110&pId=55227376 יש לי תחושה מאוד קשה בימים (חודשים) האחרונים.. מעין צורך כזה להתנתק מישראל ומכל החדשות שלה. עצוב לומר את זה אבל אני באמת מתביישת ושמחה שאני לא שם יותר. אין לי מילים לתאר עד כמה אני מתביישת ב"צדק" ובחוסר הצדק של המדינה. בכל הפוליטיקלי קורקט, בכל הבירוקרטיה, החודש ורבע מאסר לרוצחים, "התרבות הישראלית" ועוד ועוד. אישית לקחתי את המקרה של משפחת פוגל מאוד קשה. אני, שראיתי אנשים פתוחים ומתים בבתי חולים (התנדבות בטיפול נמרץ ומד''א) בקור רוח, בכיתי ימים בגלל זה. וכשהרוצח הנתעב הזה זוכה לחייך בבית המשפט ובעתיד כנראה יעשה לו איזה תואר נחמד ויראה טלויזיה בתא הממוזג שלו, בשבילי זה הרבה יותר מקש ששובר את גב הגמל. אז אני אומרת ביי ביי. אני מתנתקת מישראל, מהחדשות, מהעובדה שגדלתי שם. למרות שזה קשה, אני לא רוצה שום קשר אליה יותר...