מתבגר שמסתגר

[מאי פלוס]

מתבגר שמסתגר

נער בן 16, חכם מאוד, בלימודים בסדר גמור. לא נפגש עם חברים בכלל, אם כי הרושם הוא שבכיתה מחבבים אותו.
לא מעוניין בשום חוג/פעילות אחרת מלבד מחשב/סלולרי בהם הוא משחק רוב הזמן ודי הרבה זמן.
בסופי שבוע כשהמשפחה יוצאת לטייל הוא אף פעם לא רוצה לבוא.

כשמדברים איתו אפשר להתרשם מנער נחמד מאוד, נראה טוב, בעל חוש הומור מצויין, מתקשר מצויין. הוא פשוט אומר שהוא לא אוהב לצאת.

לא מוכן ללכת לטיפול.

מה עושים?

 

[רזאי]

את בטוחה שכשהוא על המחשב

הוא לא בקשר עם חברים?
היום הם משחקים הרבה ביחד בלי להפגש, וזה נראה להם מפגש חברתי לכל דבר. אני לא אוהבת את זה, אבל עברנו משהו כזה עם אחד ועכשיו עם עוד אחד. זה שכבר בגר שיחק משחק רשת עם אנשים מאירופה. היום יש לו חברים בכל אירופה, והוא יכול להתארח אצלם כשהוא מטייל.
דיברתי איתו לפני כמה זמן, והוא טוען שככה זה בדור שלהם ואפילו הולך ומקצין. לדעתו זו צורת תקשורת שונה, שאנחנו לא מכירים ולכן מתנגדים לה. בקיצור- פער דורות.
זה שהוא לא רוצה לטייל אתכם, זה אופייני לגיל ולא מצביע על בעיה.
מכיוון שאני בכל זאת בת לדור הקודם, ולא נוח לי עם ילדים שצמודים כל היום למסך, הייתי משוחחת עם המחנכת שלו. מנסה לברר מה המצב החברתי שלו,ואם היא רואה משהו מיוחד בהתנהגות שלו.
אם לא, הייתי פותחת איתו את הנושא, ושואלת אותו מה לדעתו הוא יכול לעשות כדי להקל על החששות שלכם. אצלנו זה עבד.

 

[רוני810]

מסכימה.כולל זה שהם לא רוצים לטייל איתנו בכלל.

ואם כבר באים לטיול קצר ונדיר, אז מקטרים רוב הדרך.
(אני זוכרת גם את עצמי ככה בגיל ההתבגרות).

ולשואלת: יכול להיות שהוא אדם שפשוט לא צריך הרבה אינטרקציות חברתיות? איך הוא היה לפני גיל ההתבגרות בקטע הזה?
אל תשכחי שבכל זאת הוא נמצא המון שעות ביום עם נערים אחרים. לפעמים רוצים את השקט והפרטיות בבית, ולא להיפגש איתם גם אחרי ביה"ס. בפרט שבגילו הוא בטח מסיים ללמוד בשעה לא מוקדמת, ודי תשוש.

לפחות זה מה שאני רואה מהמתבגר שלי, שחוזר עייף מביה"ס ורק רוצה לנקות את הראש, למשל במחשב.
כמו שאנחנו ניזרק מול הטלויזיה או המחשב אחרי יום מעייף. ולא יהיה לנו כוח לצאת, או להיפגש עם אנשים.

לא הייתי דואגת במקומך.
אבל כן מנסה אולי שילך לחוג ספורט שנראה לו.
אולי תראו את רשימת החוגים בשנה הבאה ושינסה משהו.
הבן שלי מתבאס כשמגיע הזמן לצאת לחוג פעמיים בשבוע, אבל תמיד חוזר מבסוט. זה שיש חוג בזמן קבוע מחייב אותו כן לצאת מהבית ולהתגבר על הנטייה לרבוץ מול המחשב.

וכמו שרזאי המליצה - לשאול את המחנכת מה דעתה, ולדבר עם הנער.

 

[מאי פלוס]

תודה לשתיכן

 

[נושיתי האחת]

אני מסכימה עם מה שרזאי כתבה לך. ושאלה:

את יכולה להגדיר מה זה לא אוהב לצאת? מה קורה בחופשות? הוא לא נפגש בכלל עם חבר׳ה? חברים באים אליו מדי פעם, או שהוא הולך לחברים?אם כל התשובות לשאלות האלה הן שליליות, הייתי מתייעצת עם איש/שת מקצוע. אם הנער מסרב, הייתי הולכת לבד אפילו.יכול להיות שיגידו שההתנהגות שלו היא נורמלית.

 

[צלילי מיתר]

מסכימה עם קודמותי

 

[מאי פלוס]

כל מה שכתבת..

לא נפגש בכלל בכלל בכלל

 

[ליאת +]

מה היה עד גיל 16?

זה שונה אם מדובר בנער שתמיד אהב להיות לבד, לבין מקרה של נער שכן היו לו חברים וחוגים ופתאום התנתק מהם.

 

[מאי פלוס]

אז ככה

כשהיה ביסודי המצב היה פחות חמור. הוא היה מאוד מקובל בכיתה ונפגש עם חברים.
מאז כיתה ז בערך ההתבודדות החמירה. אבל זו לא התבודדות כמו יותר התמכרות למחשב וללהיות בבית. גם כשבאים חברים שלנו או משפחה מורחבת הוא מתבאס.
אני חושבת שבכיתה אוהבים אותו ושזו בחירה שלו לא להיפגש.
גם לטיול השנתי הוא מסרב בתוקף לצאת.

 

[רזאי]

הילדים שלי גם לא הולכים לטיולים שנתיים.

זה דווקא לא מדאיג אותי.
אולי באמת כדאי להתעקש על חוג שכולל פעילות גופנית. ספורט כלשהו, אמנות לחימה, ואולי סיירות.

 

[אחותו של שקספיר]

אולי תשני נקודת מבט

כי את מגדירה מראש את ההתנהגות כהתבודדות
כי הוא לא יוצא מהבית/חדר/כיסא /אמצעי תקשורת וירטואליים.

אבל אולי זו אינה התבודדות
אלא התנהגות אחרת
מהסוג שלנו,כאנשים שגדלו בתקופה פחות ממחושבת, קשה להבין.

אם יש לו חברים (כן, חברים שמדברים איתם באינטרנט -נחשבים חברים)
אם הוא לא דחוי חברתית בבית ספר
אם כאשר הוא צריך נניח להציג נושא בכיתה הוא לא מתנגד או נבוך או חושש שילעגו לו
אז
פשוט תניחי שהוא בתת תרבות אחרת משלך (ושלי)

כשהייתי נערה הייתי בטוחה שאבא שלי שייך לעידן האבן (או הקרח)
והייתי בטוחה שכאשר אני אהיה אימא לא יהיה "פער דורות"
כי אני אהיה אימא חברמנ'ית, ואבין שהוא רוצה לשמוע את הרולינג סטונס וכו
אבל בנתיים העולם זז בקצב פי שמונה ממה שהיה הפער בין הדור של אבא שלי לשלי
אז ברור לי שבאופן מובנה בסיסי בהורות --יש פער גילאים ויש פערי תרבות ,חשיבה והתנהגות
לא רק בגלל שאנחנו "הורים" והם "ילדים"
אלא בגלל שהעולם שלהם---אחר לגמרי משלנו (עד שהבנתי איך משתמשים בפייס בוק, הוא כבר פאסה לגמרי וגם הווטסאפ בדרך להיות לא רלוונטי...)

אז יכול להיות שהוא לא מתבודד
אלא מתקשר חברתית אחרת ממה שאנחנו (את) מכירים?

 

[מאי פלוס]

טוב, בדקתי איתו

הוא בפייסבוק ובווטסאפ דרך הנייד, במחשב הוא רק משחק משחקים. כשאין לו את שניהם - הוא רואה טלויזיה.

יש לו שניים שלושה חברים אבל לא מהכיתה, אלא מהשכבה (שהיו איתו ביסודי) שאיתם הוא מסתובב בהפסקות, אבל אף פעם לא נפגש אחה"צ למרות שהם גרים קרוב.

מסרב לצאת לטיול השנתי כי לא בא לו והוא מעדיף להיות בבית.

תודה.

 

[רוני810]

אולי תשאלי אותו אם היה רוצה לעבור לכיתה של

החברים מהשיכבה?
לא בטוח שירצה, אבל אם כן אפשר אולי לסדר את זה, ואולי אפילו בקלות.

אצלנו (בכיתה ביסודי) המורה עצמה העלתה את ההצעה הזו, בגלל שלילד יש חבר טוב מאוד בכיתה אחרת בשכבה. הילד ההוא גם שכן שלנו, והם משחקים הרבה ביחד. אבל הבן שלי אמר שלא רוצה לעבור.
כנראה שזה לא ביג דיל מבחינת ביה"ס שלנו.

 

[אימם]

אין לו הרבה קשרים חברתיים

לכן כנראה לא בא לו.
היינו במצב דומה. היועצת עזרה וגם רישום לחוג שהולכים אליו כמה ילדים מהכיתה עזר
והמצב השתפר פלאים

 

[iris mom of two]

ההתמכרות למחשב

היא גלובלאלית. האמת? גם אני מוכרה אז אני מבינה.

תשאלי אותו: מה אתה עושה כשאתה על המחשב? האם אתה מדבר עם החברים?

אני כל הזמן בודקת מצב חברתי של פעילות על המחשב. הבן יכול לעשות משהו ולדבר בסקייפ עם החבר. או הם שולחים SMS אחד לשני.

אצלנו אין טיול שנתי, אבל שלי כן אוהב טיולים, ואז חוזר וצריך לעשות השלמות מחשב.

 

[Ani15]

הנה כתבת את מילת המפתח

התמכרות = זה כשהעיסוק במחשב גובר על כל אפשרות אחרת ומבטל כל פעילות אחרת. זה בדיוק מה שאת מתארת: הוא לא אנטי-סוציאלי, הוא פשוט רואה בכל הדברים האלה (כולל חוגים וביקורי משפחה) דברים שמפריעים לזמן שלו במחשב. אני יודעת את זה כי גם לי יש כזה בבית (ואיריס, את לא מכורה כי זה לא יגרום לך לא לטפל בבית או לא לקחת את הבן מביה"ס וכו').
במצבים קיצוניים זה יוביל לירידה בלימודים (כי גם הלימודים גוזלים זמן מחשב) ואפילו להזנחה עצמית (למה לבזבז זמן במקלחת). מובן מאליו שהוא אולי הופך מומחה גדול לתקשורת מקוונת ודיגיטלית, אבל הוא לא מפתח כישורים חברתיים מהסוג הסטנדרטי, שלמרות שחשיבותם קצת ירדה בהווה, עדין יש להם חשיבות רבה.
הדרך שלנו להתמודד עם זה היא להגביל שעות מחשב מצד אחד, ולתת לו לקרוא על ההשפעות האפשריות של התמכרות כזו (יש המון חומר ברשת, רק תבחרי). אצלנו זה עבד: הוא הבין את החשיבות של פעילויות אחרות, וגם אם הוא מקטר, הוא עושה את זה. בהצלחה לכם.

 

[אימם]

מאיזו סיבה הוא מסרב לצאת לטיול השנתי?

אם זה כדי לא להפסיד שעות מחשב, אז את צודקת גם בעיני זה מוגזם.
ואולי יש איזושהיא בעיה חברתית שאת לא מודעת לה כי הם לא תמיד משתפים.

 

[eoli]

סין המדינה הראשונה בעולם

שנתנה שם לתופעה הזאת "התמכרות".הם משווים את ההתמכרות למחשב כמו התמכרות לכל סם אחר,ולכן הם מטפלים בנוער,שמתנהג בדומה לבנך, במסגרת טיפולית רחוק מהבית. ההורים [במצוקה ואינם יודעים מה לעשות] מתאמים עם הגורמים האחראים לטיפול,והם קובעים את תאריך המפגש עם הבן, הבן כמובן לא יודע מזה,וכשהם מגיעים למקום אין לילד אפשרות לצאת עד גמר הטיפול. פשוט כופים עליו טיפול. ראיתי את התוכנית הזו בטלוויזיה .
אני לא יודעת אם הפרספקטיבה שנתתי לך כאן יכולה להועיל במשהו, מלבד העלאת המודעות לתופעה הקשה הזאת שתופסת תאוצה בהרבה מדינות בעולם. סין מנסה להתמודד איתה ולרוב בהצלחה.

 

[מאי פלוס]

קצת קיצוני, או אפילו הרבה

אבל אני מסכימה שזו התמכרות.

 

[eoli]

לא מצאתי הבדל

בין התסמינים של ילדי סין [בטווח הגילאים בין 15-16] לבין מה שכתבת על בנך.
כתבת כך: "נער בן 16,לא נפגש עם חברים בכלל, לא מעוניין בשום חוג/פעילות אחרת מלבד
מחשב/סלולרי בהם הוא משחק רוב הזמן ודי הרבה זמן.בסופי שבוע כשהמשפחה יוצאת לטייל הוא
אף פעם לא רוצה לבוא.לא מוכן ללכת לטיפול."

אני מאמינה שחשוב לא להדחיק או ליפות את מה שאת רואה בבנך,אחרת הבעיה רק תלך ותחריף.

אני מאחלת לכם המון הצלחה.