משתתפת בכאב.
אני רק נערה בת 18, שלא יודעת הרבה, ולא חשובה במיוחד... אבל.. האסון של מעבורת הקולומביה מכאיב לי מאוד, מאוד מאוד. בשבוע האחרון לא הצלחתי להפסיק לבכות.. כאשר המעבורת המריאה, כל כך התרגשתי לצפות במאורע, כאשר היו שידורים של הצוות מהחלל, ובמיוחד כאשר אילן רמון דיבר, אלה היו ארועים כל כך מרגשים.. ופתאום זה התפוצץ יחד עם המעבורת.. וזה היה כל כך מפחיד. ביום שבת, ישבתי מהשעה ארבע, בצפיה לראות את נחיתת המעבורת ועד הלילה, אל מול הטלביזיה, עקבתי, בכיתי, כעסתי..לא האמנתי... ולאחר מכן צפיתי בסרטים על אילן, ואולי הבנתי, ולו במעט, שהוא באמת היה גיבור. והרגשתי שהגרון מתמלא לי בדמעות שאי אפשר לעצור, והרגשתי כשבר כלי, ואז תהיתי, איך המשפחה עומדת בזה... אני כל כך מקווה שהמשפחה תעמוד בזה. יום למחרת כבר הכנתי בבית הספר פינה לזכרו, ומצאתי את עצמי דואבת וכואבת את מותו, ומות ששת האסטרונאוטים האחרים, שאבדו את חייהם. הורגת אותי המחשבה שהם היו כל כך קרובים הביתה... רגע אחד מן אהוביהם... ואני כל כך רוצה שהם יהיו פה.... עם בני המשפחה שלהם, ושלא יכאב להם כל כך... אילן רמון היה גיבור לעם ישראל. האסטרונאוט הישראלי הראשון. והוא הגשים חלום. ובודאי אין זה מנחם, אבל לפחות הוא עשה את מה שבאמת רצה.... לרונה ולמשפחה הכואבת - מי ייתן ואילן אכן שומע את קולכם מן המקום בו הוא נמצא... אני אתכם באבלכם הכבד. בכל יום, מחשבותיי נודדות אליכם, אל אילן ואל ששת האסטרונאוטים האחרים שנהרגו... היו חזקים. מחבקת, שקמה. יהי זכרם של אילן רמון וצוות המעבורת קולומביה ברוך.
אני רק נערה בת 18, שלא יודעת הרבה, ולא חשובה במיוחד... אבל.. האסון של מעבורת הקולומביה מכאיב לי מאוד, מאוד מאוד. בשבוע האחרון לא הצלחתי להפסיק לבכות.. כאשר המעבורת המריאה, כל כך התרגשתי לצפות במאורע, כאשר היו שידורים של הצוות מהחלל, ובמיוחד כאשר אילן רמון דיבר, אלה היו ארועים כל כך מרגשים.. ופתאום זה התפוצץ יחד עם המעבורת.. וזה היה כל כך מפחיד. ביום שבת, ישבתי מהשעה ארבע, בצפיה לראות את נחיתת המעבורת ועד הלילה, אל מול הטלביזיה, עקבתי, בכיתי, כעסתי..לא האמנתי... ולאחר מכן צפיתי בסרטים על אילן, ואולי הבנתי, ולו במעט, שהוא באמת היה גיבור. והרגשתי שהגרון מתמלא לי בדמעות שאי אפשר לעצור, והרגשתי כשבר כלי, ואז תהיתי, איך המשפחה עומדת בזה... אני כל כך מקווה שהמשפחה תעמוד בזה. יום למחרת כבר הכנתי בבית הספר פינה לזכרו, ומצאתי את עצמי דואבת וכואבת את מותו, ומות ששת האסטרונאוטים האחרים, שאבדו את חייהם. הורגת אותי המחשבה שהם היו כל כך קרובים הביתה... רגע אחד מן אהוביהם... ואני כל כך רוצה שהם יהיו פה.... עם בני המשפחה שלהם, ושלא יכאב להם כל כך... אילן רמון היה גיבור לעם ישראל. האסטרונאוט הישראלי הראשון. והוא הגשים חלום. ובודאי אין זה מנחם, אבל לפחות הוא עשה את מה שבאמת רצה.... לרונה ולמשפחה הכואבת - מי ייתן ואילן אכן שומע את קולכם מן המקום בו הוא נמצא... אני אתכם באבלכם הכבד. בכל יום, מחשבותיי נודדות אליכם, אל אילן ואל ששת האסטרונאוטים האחרים שנהרגו... היו חזקים. מחבקת, שקמה. יהי זכרם של אילן רמון וצוות המעבורת קולומביה ברוך.