משתפת
בזמן האחרון התחלתי להכנס לסצנה הרומנטית יותר. אני בת 18, וניסיון של ממש- אין לי. אני לא אגיד שאני לא נמשכת לגברים. אבל כשאני חושבת על זה, אני גם לא יכולה להגיד שאני לא נמשכת לנשים. תמיד ריחפה המחשבה הזו, אבל העדפתי להתעלם ממנה, במחשבה שזה מבלבל מאוד. גברים "עושים" לי את זה פיזית. אבל אני לא רואה את עצמי חיה איתם חיים שלמים. כבר לא מעט זמן, אני חיה בידיעה שאני לא אתחתן. לא רואה בזה משהו שחלק מהחיים שלי. אבל להקיף את עצמי בחברות- תמיד. האמת היא שהגברים היחידים שאני מתחברת איתם- הם בעצם דו מיניים, או נוטים למינם. הם לא סטרייטים. לא שזה מפריע לי. אלא פשוט פרט מעניין ששמתי לב אליו. לא רואה את עצמי עם גבר רגשית. אולי זה הניסיון שלי איתם- אבל עדין לא פגשתי באחד מהם (מלבד מספר הידידים שנזכרו לעיל) שגירה אותי באופן אינטקטואלי. דבר שלי- מאוד חשוב. אבל עם החברות שלי, עם בנות בכלל, אני פורחת, מדברת ומפתחת שיחה ארוכה וטובה.... ומה לעשות שעם אישה, אני כן יכולה לראות את עצמי...
בזמן האחרון התחלתי להכנס לסצנה הרומנטית יותר. אני בת 18, וניסיון של ממש- אין לי. אני לא אגיד שאני לא נמשכת לגברים. אבל כשאני חושבת על זה, אני גם לא יכולה להגיד שאני לא נמשכת לנשים. תמיד ריחפה המחשבה הזו, אבל העדפתי להתעלם ממנה, במחשבה שזה מבלבל מאוד. גברים "עושים" לי את זה פיזית. אבל אני לא רואה את עצמי חיה איתם חיים שלמים. כבר לא מעט זמן, אני חיה בידיעה שאני לא אתחתן. לא רואה בזה משהו שחלק מהחיים שלי. אבל להקיף את עצמי בחברות- תמיד. האמת היא שהגברים היחידים שאני מתחברת איתם- הם בעצם דו מיניים, או נוטים למינם. הם לא סטרייטים. לא שזה מפריע לי. אלא פשוט פרט מעניין ששמתי לב אליו. לא רואה את עצמי עם גבר רגשית. אולי זה הניסיון שלי איתם- אבל עדין לא פגשתי באחד מהם (מלבד מספר הידידים שנזכרו לעיל) שגירה אותי באופן אינטקטואלי. דבר שלי- מאוד חשוב. אבל עם החברות שלי, עם בנות בכלל, אני פורחת, מדברת ומפתחת שיחה ארוכה וטובה.... ומה לעשות שעם אישה, אני כן יכולה לראות את עצמי...