משתפת...
שמתי לב שבכל פעם שאני מספרת למישהו על ההריון (ומיד מסבירה גם שמדובר בפונדקאות ולא ילד שלי)
אני צריכה לקחת כמה דקות כדי להכיל את התגובה של הצד השני...
עד כה רק תגובות חיוביות
לפעמים זה מלווה בהרבה שאלות (אני עונה ברמה שמתחשק לי באותו הרגע)
לפעמים יש התרגשות מאד גדולה (בעיקר נשים...) לפעמים ממש דמעות (כנראה תלוי קרבה לנושא הפריון...) לפעמים רוצים להתחבק איתי...
יוצא שלפעמים אני מתלבטת אם להגיד בכלל (כי למרות שכבר שבוע 25, לא ממש רואים עלי שאני בהריון...) ואם יש לי כח לעצור עכשיו את החיים שלי לכמה דקות כדי לתת את תשומת הלב שהצד השני זקוק לה...
וגם, התגובה הכי priceless עד כה:
יושבים עם חבר רחוק בפאב.
הוא שואל למה אני לא שותה בירה. אני מספרת לו שאני בהריון.
החבר מחייך חיוך רחב לבעלי.
בעלי מחייך אליו בחזרה.
החבר מנסה לעקוץ את בעלי: "מה אתה מחייך? מי אמר שזה שלך?"
בעלי מחייך חיוך רחב יותר ואומר לו: "אני יכול להבטיח לך שזה לא שלי!"
חבר המום
אני מוסיפה: "זה אפילו לא שלי!"
חבר נחנק.
קיבל הסבר...
שמתי לב שבכל פעם שאני מספרת למישהו על ההריון (ומיד מסבירה גם שמדובר בפונדקאות ולא ילד שלי)
אני צריכה לקחת כמה דקות כדי להכיל את התגובה של הצד השני...
עד כה רק תגובות חיוביות
לפעמים זה מלווה בהרבה שאלות (אני עונה ברמה שמתחשק לי באותו הרגע)
לפעמים יש התרגשות מאד גדולה (בעיקר נשים...) לפעמים ממש דמעות (כנראה תלוי קרבה לנושא הפריון...) לפעמים רוצים להתחבק איתי...
יוצא שלפעמים אני מתלבטת אם להגיד בכלל (כי למרות שכבר שבוע 25, לא ממש רואים עלי שאני בהריון...) ואם יש לי כח לעצור עכשיו את החיים שלי לכמה דקות כדי לתת את תשומת הלב שהצד השני זקוק לה...
וגם, התגובה הכי priceless עד כה:
יושבים עם חבר רחוק בפאב.
הוא שואל למה אני לא שותה בירה. אני מספרת לו שאני בהריון.
החבר מחייך חיוך רחב לבעלי.
בעלי מחייך אליו בחזרה.
החבר מנסה לעקוץ את בעלי: "מה אתה מחייך? מי אמר שזה שלך?"
בעלי מחייך חיוך רחב יותר ואומר לו: "אני יכול להבטיח לך שזה לא שלי!"
חבר המום
אני מוסיפה: "זה אפילו לא שלי!"
חבר נחנק.
קיבל הסבר...
