משתפת..

משתפת..

ודאי שמתם לב שלא נוכחתי באמת בשבועיים האחרונים פחות או יותר.. בטח לא כהרגלי.
ובכן. אתמול... היתה לי תובנה.
אקדים ואומר שלפעמים החיים לוקחים אותנו לכל מיני כיוונים, וראוי ורצוי שנשאל.. למה, מתי, מדוע, כיצד וכו'

אתחיל מלקראת הסוף...
אני לא אוהבת סופים, אני לא מצטיינת בהם, למעשה אני די בורחת מהם.
וככה, לקראת סוף הקורס שאני לוקחת כרגע אני מרגישה שיש לי חסימה.
לא מסוגלת להמשיך.
אתמול בשיעור, הייתי ולא הייתי. רשמתי, הנהנתי. אפילו קצת השתתפתי. אבל לא הייתי כהרגלי.
בעצם אתמול זה היה השיא של השבועיים או יותר האחרונים.

אתמול הבנתי למה אני לא אוהבת סופים. ירדתי לעמקי נשמתי, בעזרתה האדיבה של רונית,
עשיתי מסע בזמן לאחור, וראיתי את אמי מקבלת את "סטירת הלחי" של חייה.
כשאבא בגד.
לכאורה, היא היתה בתקופה של הכל טוב, שאננות, TOO GOOD TO BE TRUE...
ושם היה הפחד הכי עמוק שלי. שאהיה כמוה, שיבגדו בי, במצב שהוא הכי טוב מבחינתי.
לכן אני לא טובה בסופים. תמיד סיימתי קשרים קודם... לפני שיסיימו איתי (מצחיק שעכשיו אני מבינה את זה)

הבטחון שלי בחיים הוא חוסר בטחון.
זימנתי לחיי סיטואציות שבהם אהיה בחוסר בטחון, כדי להרגיש בטוחה. פרדוקסלי משהו...
חייתי על הקצה הרבה זמן - זה ריגש אותי, זה גרם לי לחיות, רק כך הייתי מסוגלת - רק זה גרם לי להרגיש בטוחה.
בטוחה שאלו החיים.

אחרי המסע הזה, הצלחתי לנשום. נשמתי עד סוף הבטן, ועם כל נשיפה יצאה גם אנחת רווחה, ויצאו גם דמעות.
וואוו איזו הקלה.

פתאום אני מבינה מה עשיתי לעצמי כל החיים...
עכשיו אני יודעת איך לשנות.
עכשיו אני יודעת שבטוח ואפשרי לי להיות בטוחה.
שבטחון, כלכלי, זוגי, משפחתי - הוא נחלתי גם ללא חיים על הקצה.

מקווה שאיכשהו שיתוף המסע, יעזור למישהו...
אני יודעת שהמסע שלי אל עצמי לא תם, יש עוד הרבה דברים לשחרר
לפחות, אני יודעת שבטוח לי לשחרר


אוהבתותכם
ותודה לכולם על היותכם
 
על הסוף

הסוף, כל סוף, מעורר רגשות.
אם זה סוף למשהו אהוב, מצטערים שהוא נגמר, וחרדים מפני התחלה חדשה.
אם זה סוף למשהו לא אהוב, נאנחים אנחת רווחה מצד אחד ומרגישים אשמה או אכזבה מצד שני. (אשמה על כך שאולי לא ניסיתי או לא התאמצתי מספיק לאהוב.
ואם כן ניסיתי וכן התאמצתי -אז אכזבה מבזבוז הזמן ומציפיות שהיו ולא התמלאו)
כל סוף הוא פרידה ממשהו, ובכל פרידה יש את טעם המוות...
&nbsp
ובסוף, ברשותך, יקרה, שיר על הסוף, אולי סוף מסוג אחר, ואולי לא,
כי כמו שאמרנו יש משהו משותף בכל הסופים ...
&nbsp
הסוף
*****
לפעמים אני חושב: הסוף,
שום דבר לא מבשר,
רק עוד יום ועוד יום חֲסֵר...
ולפעמים אני חושב: הסוף,
הכל הוא מבשר,
&nbsp
אלוהים נותן לנו לִכְסוֹף
ויש, יש לנו את זה-
מהתחלה ועד הסוף.
&nbsp
אז מומין יקירתי, שתצליחי במסע החדש שלך, מהתחלה ועד הסוף.
פרי מגדים
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
פרי אתה פשוט מקסים. תודה.

תודה על המילים החמות
והשיר היפהפה הזה.

מקווה בהתאם שהמסע החדש שלך וזוגתך צולח ונעים לכם.
 
תודה מומין

בת זוגתי תצא למסע החדש שלה בראשון לחודש.
בעבודתה היא יוצאת מהבית בשבע בבוקר
וחוזרת בממוצע בשבע בערב,
כולל שישי אחד בחודש.
מתאר לעצמי שייקח כמה זמן עד שהיא
תפנים את ההוויה החדשה שלה
(תמצא את עצמה...) והיא, ואנחנו שנינו,
נגיע לסדר יום משותף (שנינו ביחד וכל אחד לחוד).
תודה על ההתעניינות,
פרי מגדים
 
אוהבתותך המונים מותק


כל הכבוד לך על הדרך, התובנות וההתמרה שאת עושה
ואת יודעת שאני תמיד כאן בשבילך
 

חני2222

New member
וואוו תמר מקסים כל הכבוד
על התובנות .

גם אני בעברי הרחוק בעודני צעירה לפני שנים רבות הייתי מסיימת מערכות יחסים לפני שיסימו איתי זה היה עיקרון
אז לא הייתי במודעות לא הבנתי למה אני עושה זאת רק לפני כמה שנים טובות קלטתי והבנתי למה התנהגתי אך שהתנהגתי ..
 
למעלה