משתפת...

[Hadar design]

משתפת...

הטעם.... הטעם מריר למרות ועל אף כל העשייה.

יש לי המון לספר ומעט מידי יכולת לעשות זאת כאן.
ובכל זאת מרגישה שכל כך רוצה לשתף.
אני עוברת המון... מה שקורה בחיי ב 3 ימים לא קורה לאנשים "רגילים" בשנה.
טלטלה רגשית, למעלה ולמטה, בכל התחומים.
אני חווה את הלבד, אני מתרגשת מהעשייה שלי, אני יוצאת וחוזרת, והולכת, ועובדת, ושוחה, ומדברת... המון מדברת.
ומחוזרת, ונפגעת, ושוב מחוזרת ושוב נפגעת.
ומצפה, ובוכה, וריקנית, ומתגעגעת.....

ובסופו של יום הטעם לכל זה כל כך מר, הכאב מפלח אותי, ואני רוצה לסיים.. ללכת למקום שבו אוכל לישון ליידו, בלי להרגיש יותר דבר.

ואני שואלת את עצמי כל יום, כמה פעמים ביום, מה הטעם?
מה הטעם ביום הזה שעבר ובכל מה שחוויתי, מה הטעם להמשיך?
החיוך לפעמים הוא רגעי ואני מגלה שהוא לא בא מהבטן כמו שאני אוהבת.
הסיפוק הוא רגעי ואני מגלה שלא באמת הסתפקתי בדבר.
המוסיקה נעימה לי אבל אני מגלה שאני שומעת אותה ונעצבת.
והגברים מסביב זמניים, ואני לא רוצה להיפגע, לא עכשיו, לא לעולם.

אני מתגעגעת אליו יותר, עם כל יום שעובר.
וכועסת שחיי נתקעו כך פתאום.
הטעם מר, צורב עד כאב, מרימה את עצמי ולא יודעת עבור מה.

כואבת. למרות כל העשייה הזו, חסרת הטעם.
כשכולם חושבים שזה טוב בשבילי, אני שואלת את עצמי בשביל מה.

 

[נסיכת הכוכב]

להמשיך כי את חיה

כי יש דברים שעדיין צריכים להתבצע
כי כל עוד את חי ונושמת הוא חי בתוכך
אז המשיכי הלאה , לא לוותר יקירה

 

[yamkachol]

מה הטעם??? הטעם הוא טעם החיים.

את בתקופה נוראית בחייך, אבדת טעם בחייך.
זו תקופה.
את מתמודדת בכאב הנורא והאיום - ממשיכה, "לחיות" אך לא רואה בשביל מה.
זו מחשבה זמנית, התואמת את התקופה בה את נמצאת.
כל השאלות, ללא התשובות, תחושת הכאב "ללא סוף" , ללא הפוגה.
כאב כזה טרם חווינו.
איך יוצאים מזה?
עם הזמן.
זה תהליך של הנפש שלנו בהתמודדות הנוראית הזו.,
עלינו לשמור על תפקוד תקין של גופינו - והנפש מתמודדת (בהתאם לאישיותנו).
סבלנות, אורך רוח, והבנה שכעת יש סבל שכזה , במשך כשנה.
זה מה יש,
במהלך התקופה יצוצו מדי פעם "איים של הקלה", (לקראת סופה).
אח"כ ה"איים של הקלה" צפויים להגיע בתדירות גבוהה יותר.

אינך מוצאת טעם בחיים משום שהוא איננו יותר,
את ברעידת אדמה - כל עולמך חרב.
זה באמת נורא ואיום.
במציאות הזו את מתמודדת.
כואבים וממשיכים - כפי שאת עושה .
זו ההתמודדות.
זו העשיה.
זו הלמידה לחיות "ללא".

אתם אהבתם מאוד - הייתם חשובים מאוד האחד לשניה, וכל מה שרציתם, שיהיה לשניכם טוב.

מה לדעתך הוא היה מאחל לך?
אם הוא משקיף מלמעלה, ורואה אותך מתמודדת בכאב הנוראי, מה לדעתך היה רוצה שיקרה לך?
מה אוהביך והקרובים אליך מאחלים לך?
שיהיה לך טוב.

מה שהיה - היה.
יש דברים שאינם בשליטתנו - זו מציאות קשה להכלה.
אך יש דברים שהם כן בשליטתנו.
למשל, עשיה.
מציאת הטעם בחיים
חיפוש הדרך להתמודד בכאב, וללמוד לחיות לצידו.

הוא מת, את חיה.

זו הרגשה נוראית - ומוחלטת.
זו הרגשה שנמשכת כשנה, שנה וחצי - וכדאי למשוך עוד דקה, ועוד שעה, ועוד יום.

את אינך הראשונה ש"מגיעה לפתע פתאום לכוכב שלא רוצה להיות בו. לחיות בו" - וזה תהליך קשה, כואב ומייגע - שאנו לומדים לעשותו בתקופה הראשונה. כל יום - לומדים לחיות לצד הכאב.
זה תהליך שרק את יכולה לעבור. תהליך איטי מאוד.
אין איש בעולם שיכול לעבור אותו במקומך.
ואת יכולה.
את לא יודעת, אינך מאמינה. אך את יכולה גם יכולה.
הרי אנו יודעים, שאיננו יודעים למה אנו מסוגלים.

תודה על השיתוף.
כל הכבוד על ההתמודדות.

חגי