משתפת אתכן
לפני כשנה בערך , לאחר שנים רבות של נסיונות , התהפך לנו העולם, גילינו שלבעלי יש חסימה בצינור הזרע. ניגשתי לרופאת הפוריות שישר אמרה לי - רצוי שאת תתחילי עם ההזרקות ויבצעו את השאיבות משניכם במקביל אבל תתכונני עם מנות של תרומת זרע כי אולי לא יהיה לו זרע בכלל. עד כה כל רופא שבדק אותו קבע שיש זרע והוא נאגר באשכים אז פתאום היא באה לי ביציאה של תרומת זרע? חטפתי שוק. יצאתי משם ויותר לא שבתי אליה. עכשיו המצב הוא כזה : להיכנס טבעי - אין מצב. הזרעות - חבל על הזמן זה לא ילך. קדימה ivf.
לפני הכל הבחורציק היה צריך לעבור שאיבת זרע בהרדמה. פעולה פשוטה על פניו אבל עברנו תלאות כדי למצוא תור בהקדם ובמחיר מסובסד. לא מצאנו חיה כזאת אז החלטתי שנמאס לי מהמריחות האלה וביקשתי ממנו לקבוע תור פרטי לשאיבה עם האורולוג שלו. שילמנו באזור ה16,000 שח עבור הפעולה. שאבו מנות והקפיאו ואני נשמתי לרווחה. עכשיו מחכים לתורי. ויש זרע!
מצאתי רופא מקסים מקסים שהכניס בי כל כך הרבה אמונה וביטחון שהכל יהיה בסדר ואוטוטו אהיה בהריון. ניגשנו אליו לפתוח תיק, כל הבדיקות כבר היו. נשאר לחכות למחזור שלי ואז להתחיל להזריק. אז המחזור הגיע כבר לאחר שבועיים פלוס מינוס. קניתי את כל התרופות (מה זה המחירים האלה?!) ובידיים רועדות התחלתי להזריק . לאחר הזריקה הראשונה הבנתי שהשד לא כל כך נורא, זה כמעט ולא הורגש. אז התחילה הרוטינה של זריקות, אולטרסאונד ובדיקות דם...פעם ראשונה שראיתי כל כך הרבה זקיקים גדולים באולטראסאונד והתלהבתי כאילו כל אחד מהם זה עובר בפני עצמו.
אחכ הגיע השאיבה, נתבשרנו במס׳ יפה של ביציות ואחכ במס׳ יפה של הפריות ב״ה
הוחלט לגדל את כולם עד ליום חמש, כלומר בלסטוציסטים.
חלק פרשו בדרך אבל נותרנו עם 4 בלסטוציסטים יפים וחמודים. החזרה טריה של עובר אחד - שניה אחרי שיצאתי מהמרפאה מרגישה בהריון, מלטפת את הבטן, מפחיתה בכמויות הקפה..יומיים לפני בדיקת הבטא מתחילות הכתמות. הרגשתי שזהו..לא הלך. מסמסת לרופא והוא אומר לי לעשות כבר מחר בטא. למחרת כבר ממש דימום והבנתי שזה המחזור ולא השתרשות או משהו. ניגשת בכל זאת לעשות בטא ורואה שהיא יוצאת שלילית, כמובן. לא מופתעת אבל קצת מאוכזבת. בוכה כמה דקות במקלחת אבל יוצאת ומסמסת לרופא שהבטא שלילית ומתי מתחילים הכנה למוקפאים. חדורת מטרה. תוך יום הדימום מתחזק ובהוראות הרופא מתחילה סבב מעקבים ואסטרופם להכנת הריריתוש. הימים עוברים וכעבור שבועיים-שלושה אני מוכנה להחזרה. לא מודיעה לאף אחד מלבד בעלי שאני הולכת להחזרה. נוסעת לבד ורוצה להיות עם עצמי. הפעם ביקשתי להחזיר שניים. מסתיימת ההחזרה, אני קמה להתלבש ומרגישה ״פלופ״ בתחתון. אומרת לעצמי ״יופי, הנה הם יצאו החוצה...הלך הסבב״...
חוזרת הביתה וממשיכה בשיגרת יומי הרגילה. מצד אחד מתפללת להצלחת הטיפול ומצד שני מתחילות חששות לגבי כך שבטח גם הטיפול הזה נכשל ואולי משהו אצלי בכלל לא בסדר? אולי הגוף לא מצליח לקלוט הריון? הרי גם העובר מההחזרה הטריה היה ״מושלם״ לדברי הרופא ובכל זאת לא נקלט...
כעבור שבועיים מגיע יום הבטא. הפעם לא הופיע דימום וזה טיפטיפונת משאיר תקווה. מחליטה לעשות שתן ראשון בכוס ולשמור עד שאקנה מקלונים. בנתיים הולכת ללכת לעשות בטא וגם לרכוש בדיקות ביתיות, סתם להפיג את המתח עד התשובה של הבטא. חוזרת הביתה ועושה 2 מקלונים - אחד עם השתן הראשון ששמרתי וסטיק נוסף עם שתן של אותו הרגע. לא מספיקה להניח את המקלונים על הכיור ופתאום 2 פסים! בשניהם! שפשפתי עיניים, אין מצב שזה נכון! בחיים לא היו לי 2 פסים בבדיקות, בחיים לא היה לי מושג איך זה נראה חוץ מתמונות! פרצתי בבכי מטורף וישר סימסתי לבעלי, שהיה בעבודה, צילום של הבדיקות . מצלצל אליי רועד ושומע אותי בוכה בהיסטריה..שנינו לא מעכלים. מגיע תוצאת הבטא בצהריים - 1226! מה!!!
שולחת לרופא את התוצאות. הוא מבסוט ומבקש לעשות בטא חוזרת בעוד יומיים. עושה, והבטא הכפילה יפה. למחרת קמה עם דימום קל, רועדת מסמסת לרופא ב6 וחצי בבוקר...הוא מבקש שאגש למיון במרפאה לעשות בטא, הורומונים וus. ניגשת, מתקבלת ע״י רופאה שכל שיש לה לומר זה ״נו באמת שבוע חמש מה כבר יראו?״ ובכל זאת עושה us ולנגד עיני מתגלה שק הריון קטן. אני מתרגשת ונושמת לרווחה. הבטא ממשיכה לעלות אבל מבחינת הורמונים הרופא מורה להעלות במינון האוטרוגסטן. לאחר שבוע בדיוק מתעוררת עם דימום. נופל לי הלב. רצה למיון במרפאה והפעם מתקבלת ע״י רופאה מקסימה. בודקת בus ואומרת ״הנה שק הריון, הנה החלמון, הנה העובר ואפילו התחלה של דופק אני רואה!״
אני מתחילה לבכות ואז היא מוסיפה ״כן כן חמודה את בהריון, תבכי זה ההורמונים וזה מרגש״
משם עברו להם השבועות, מההיסטריה שלי הייתי כל שבוע בus כדי לראות את הפלא הזה שגדל בתוכי. כל בדיקה מרגשת מקודמתה, עד לפני שנה היינו מהזוגות האלה שתמיד שומעים : בקרוב אצלכם! זרע קודש בר קיימא עוד השנה אמן! בבריתות תמיד נתנו לנו להגיש את התינוק כסגולה לפרי בטן, תמיד בחנו לי הבטן ״יש משהו בדרך?״ - לא זה רק מהאוכל שאני טוחנת בלי הפסקה מהתסכול! , עושים בשבילי הפרשות חלה...נו בטח כולכן מכירות את זה, כולנו עברנו/עוברות את זה...התחושה הזו של הרחמים של כולם, של משהו לא תקין, כולם בהריון ראשון ושני ושלישי ורק אנחנו לא...ולמה לעזאזל???
אז חברות יקרות, הפורום הזה עזר לי מאוד, הרגיע, נתן הרגשה שאני לא לבד, שיש אור בקצה...אז תודה לאל אני כרגע בחודש רביעי, עדיין לא מעכלת..אל תיתנו לאף רופא ולאף אדם להוריד לכן את התקוות כמו שהרופאה ההיא צחקקה לי בפנים שלבעלי לא יימצא זרע...
תאמינו, זה יקרה!
מאחלת לכולכן המון תקווה, בשורות טובות ובית מלא בצחוק של ילדים!!!!
שתבשרו אותנו במהרה בהריונות תקינים אמן!!!
לפני כשנה בערך , לאחר שנים רבות של נסיונות , התהפך לנו העולם, גילינו שלבעלי יש חסימה בצינור הזרע. ניגשתי לרופאת הפוריות שישר אמרה לי - רצוי שאת תתחילי עם ההזרקות ויבצעו את השאיבות משניכם במקביל אבל תתכונני עם מנות של תרומת זרע כי אולי לא יהיה לו זרע בכלל. עד כה כל רופא שבדק אותו קבע שיש זרע והוא נאגר באשכים אז פתאום היא באה לי ביציאה של תרומת זרע? חטפתי שוק. יצאתי משם ויותר לא שבתי אליה. עכשיו המצב הוא כזה : להיכנס טבעי - אין מצב. הזרעות - חבל על הזמן זה לא ילך. קדימה ivf.
לפני הכל הבחורציק היה צריך לעבור שאיבת זרע בהרדמה. פעולה פשוטה על פניו אבל עברנו תלאות כדי למצוא תור בהקדם ובמחיר מסובסד. לא מצאנו חיה כזאת אז החלטתי שנמאס לי מהמריחות האלה וביקשתי ממנו לקבוע תור פרטי לשאיבה עם האורולוג שלו. שילמנו באזור ה16,000 שח עבור הפעולה. שאבו מנות והקפיאו ואני נשמתי לרווחה. עכשיו מחכים לתורי. ויש זרע!
מצאתי רופא מקסים מקסים שהכניס בי כל כך הרבה אמונה וביטחון שהכל יהיה בסדר ואוטוטו אהיה בהריון. ניגשנו אליו לפתוח תיק, כל הבדיקות כבר היו. נשאר לחכות למחזור שלי ואז להתחיל להזריק. אז המחזור הגיע כבר לאחר שבועיים פלוס מינוס. קניתי את כל התרופות (מה זה המחירים האלה?!) ובידיים רועדות התחלתי להזריק . לאחר הזריקה הראשונה הבנתי שהשד לא כל כך נורא, זה כמעט ולא הורגש. אז התחילה הרוטינה של זריקות, אולטרסאונד ובדיקות דם...פעם ראשונה שראיתי כל כך הרבה זקיקים גדולים באולטראסאונד והתלהבתי כאילו כל אחד מהם זה עובר בפני עצמו.
אחכ הגיע השאיבה, נתבשרנו במס׳ יפה של ביציות ואחכ במס׳ יפה של הפריות ב״ה
הוחלט לגדל את כולם עד ליום חמש, כלומר בלסטוציסטים.
חלק פרשו בדרך אבל נותרנו עם 4 בלסטוציסטים יפים וחמודים. החזרה טריה של עובר אחד - שניה אחרי שיצאתי מהמרפאה מרגישה בהריון, מלטפת את הבטן, מפחיתה בכמויות הקפה..יומיים לפני בדיקת הבטא מתחילות הכתמות. הרגשתי שזהו..לא הלך. מסמסת לרופא והוא אומר לי לעשות כבר מחר בטא. למחרת כבר ממש דימום והבנתי שזה המחזור ולא השתרשות או משהו. ניגשת בכל זאת לעשות בטא ורואה שהיא יוצאת שלילית, כמובן. לא מופתעת אבל קצת מאוכזבת. בוכה כמה דקות במקלחת אבל יוצאת ומסמסת לרופא שהבטא שלילית ומתי מתחילים הכנה למוקפאים. חדורת מטרה. תוך יום הדימום מתחזק ובהוראות הרופא מתחילה סבב מעקבים ואסטרופם להכנת הריריתוש. הימים עוברים וכעבור שבועיים-שלושה אני מוכנה להחזרה. לא מודיעה לאף אחד מלבד בעלי שאני הולכת להחזרה. נוסעת לבד ורוצה להיות עם עצמי. הפעם ביקשתי להחזיר שניים. מסתיימת ההחזרה, אני קמה להתלבש ומרגישה ״פלופ״ בתחתון. אומרת לעצמי ״יופי, הנה הם יצאו החוצה...הלך הסבב״...
חוזרת הביתה וממשיכה בשיגרת יומי הרגילה. מצד אחד מתפללת להצלחת הטיפול ומצד שני מתחילות חששות לגבי כך שבטח גם הטיפול הזה נכשל ואולי משהו אצלי בכלל לא בסדר? אולי הגוף לא מצליח לקלוט הריון? הרי גם העובר מההחזרה הטריה היה ״מושלם״ לדברי הרופא ובכל זאת לא נקלט...
כעבור שבועיים מגיע יום הבטא. הפעם לא הופיע דימום וזה טיפטיפונת משאיר תקווה. מחליטה לעשות שתן ראשון בכוס ולשמור עד שאקנה מקלונים. בנתיים הולכת ללכת לעשות בטא וגם לרכוש בדיקות ביתיות, סתם להפיג את המתח עד התשובה של הבטא. חוזרת הביתה ועושה 2 מקלונים - אחד עם השתן הראשון ששמרתי וסטיק נוסף עם שתן של אותו הרגע. לא מספיקה להניח את המקלונים על הכיור ופתאום 2 פסים! בשניהם! שפשפתי עיניים, אין מצב שזה נכון! בחיים לא היו לי 2 פסים בבדיקות, בחיים לא היה לי מושג איך זה נראה חוץ מתמונות! פרצתי בבכי מטורף וישר סימסתי לבעלי, שהיה בעבודה, צילום של הבדיקות . מצלצל אליי רועד ושומע אותי בוכה בהיסטריה..שנינו לא מעכלים. מגיע תוצאת הבטא בצהריים - 1226! מה!!!
שולחת לרופא את התוצאות. הוא מבסוט ומבקש לעשות בטא חוזרת בעוד יומיים. עושה, והבטא הכפילה יפה. למחרת קמה עם דימום קל, רועדת מסמסת לרופא ב6 וחצי בבוקר...הוא מבקש שאגש למיון במרפאה לעשות בטא, הורומונים וus. ניגשת, מתקבלת ע״י רופאה שכל שיש לה לומר זה ״נו באמת שבוע חמש מה כבר יראו?״ ובכל זאת עושה us ולנגד עיני מתגלה שק הריון קטן. אני מתרגשת ונושמת לרווחה. הבטא ממשיכה לעלות אבל מבחינת הורמונים הרופא מורה להעלות במינון האוטרוגסטן. לאחר שבוע בדיוק מתעוררת עם דימום. נופל לי הלב. רצה למיון במרפאה והפעם מתקבלת ע״י רופאה מקסימה. בודקת בus ואומרת ״הנה שק הריון, הנה החלמון, הנה העובר ואפילו התחלה של דופק אני רואה!״
אני מתחילה לבכות ואז היא מוסיפה ״כן כן חמודה את בהריון, תבכי זה ההורמונים וזה מרגש״
משם עברו להם השבועות, מההיסטריה שלי הייתי כל שבוע בus כדי לראות את הפלא הזה שגדל בתוכי. כל בדיקה מרגשת מקודמתה, עד לפני שנה היינו מהזוגות האלה שתמיד שומעים : בקרוב אצלכם! זרע קודש בר קיימא עוד השנה אמן! בבריתות תמיד נתנו לנו להגיש את התינוק כסגולה לפרי בטן, תמיד בחנו לי הבטן ״יש משהו בדרך?״ - לא זה רק מהאוכל שאני טוחנת בלי הפסקה מהתסכול! , עושים בשבילי הפרשות חלה...נו בטח כולכן מכירות את זה, כולנו עברנו/עוברות את זה...התחושה הזו של הרחמים של כולם, של משהו לא תקין, כולם בהריון ראשון ושני ושלישי ורק אנחנו לא...ולמה לעזאזל???
אז חברות יקרות, הפורום הזה עזר לי מאוד, הרגיע, נתן הרגשה שאני לא לבד, שיש אור בקצה...אז תודה לאל אני כרגע בחודש רביעי, עדיין לא מעכלת..אל תיתנו לאף רופא ולאף אדם להוריד לכן את התקוות כמו שהרופאה ההיא צחקקה לי בפנים שלבעלי לא יימצא זרע...
תאמינו, זה יקרה!
מאחלת לכולכן המון תקווה, בשורות טובות ובית מלא בצחוק של ילדים!!!!
שתבשרו אותנו במהרה בהריונות תקינים אמן!!!
