משתף...
זהירות חפירה! זה סיפור לא הכי שיגרתי אבל איזה כן?
אני אנסח זאת כמו מכתב ישיר מהלב...
מי היה מאמין שתכנס לחיים שלי ככה? מי היה מאמין שתהיה לך כזאת השפעה?
אחרי שנדרתי נדר שבו אני גוזר על עצמי דין של לא לרצות לאהוב ואפילו לגדל ילדים לבד הצלחת לשבור את הנדר הזה..
הסיפור שלנו יוצא דופן בהחלט...שנינו בחורים...אני באמצע שנותה עשרים ואתה כבר לקראת ה 30...אני חילוני ואתה דתי...
בהתחלה רציתי שנהיה חברים כדי שחס ושלום לא נפרד לעולם אבל תמיד נהיה בחיים אחד של השני...
ואז ביום גשום..ישבנו במכונית וזה הגיע...נשיקה ראשונה אחרי הכרות של כמעט 3 חודשים שבהם היינו חברים מאוד מאוד קרובים...הרגשתי שזה משהו שונה מהאחרים...פעם ראשונה שלא פחדתי לאהוב שוב...
אתה המקלט שלי...אתה אהבת חיי...וככה אתה גם טוען.....לפני חודש וחצי סיפרת להורים שלך...שרק לפני שבוע נזכרו להתפוצץ ולפגוע בך...וכמובן הראשון שהיה שם לתפוס אותך היה אני....
אתה מכבד אותי..אמין...יוזם ואוהב...וככל שאני אוהב ככה אני מפחד.
דיבורים על מגורים ביחד וילדים יש לנו תמיד..דיבורים על רגשות קשים כשאחד מאיתנו עובר משהו...וכמובן עקיצות מצחיקות לא חסר....
5 חודשים ששינו את העולם שלי...הפגיעה שהם פוגעים בך נראית לעין כי הם ההורים שלך...פתאום כשראיתי אותך לא חזק נעלם המקלט...נעלם לי הבטחון אבל אני לא שוכח מי אתה וכמה אני אוהב אותך!
הפחד משתק אותי..הפחד שתעלם מהחיים שלי למרות שאין סיבה לכך...אתה קם עלה רגליים ומתמודד כשאני לידך אבל אני עדיין פוחד...פוחד לא לשמוע את הקול שלך..לראות את הפנים שלך...ולהרגיש את היד שלך שמתקלפת ואני צועק עליך לשים על זה משהו!
כשהאופוריה נשברת בא החוסר בטחון אבל מלחמה גם יכולה לחבר ולחזק...אני מרגיש שעם כמה שאני פוחד אנחנו גם יותר קרובים.
פעם אחת מעדתי ושאלתי את עצמי אם היה כדאי לשבור את הנדר מלכתחילה אבל ברורה לי התשובה...אני לא נוטש או בורח..אני אוהב אותך ורוצה אותך חזק שתשמור עליי כמו שאני מנסה לשמור עלייך...
האכזבות הטראומטיות שחוויתי בחיי במיוחד מקשרים גרמו לי לנדור את מה שנדרתי..כמה כוח יש לך לשבור נדר של אדם...כמה כוח לי יש לגרום לבחור(על דעת עצמו) לצאת מהארון? כמה כוח יש לך שאתה גורם לי לפחד לאבד? וכמה כוח יש לי שעוזר לך לקום מהקושי?
פרידות גירושים ולב שבור נמצאים באוויר..ברכילות בחדשות ובסטטיסטיקות....כשראיתי אותך פתאום קצת נחלש איבדתי את האמון שלי בך ואני מצטער...5 חודשים שבהם הרגשתי כל כך מוגן ובטוח הם שמדברים ולא האהבה שלי...הרצון שלי לחיות עם אהבה ומשפחה שאותה אבנה בכפות ידיי ביחד עם שלך חזק אצלי כל כך ואני יודע שגם שלך....הלוואי שהייתי משלים עם העובדה שתמיד יש סיכונים...הלוואי שלא הייתי פוחד..אבל מזל שאתה בחיים שלי. ריפאת את הלב שלי מכל כךה רבה כאב..אותו כאב שאני פוחד להרגיש שוב...נתתי לך את האיבר החשוב ביותר בגוף ואתה נתת לי את שלך ככה שלכל אחד מאיתנו יש 2 לבבות בגוף...אני רוצה להרגיש את המקלט הזה שוב...אני רוצה הלרגיש את האושר ולא את הפחד....אני האהבה הראשונה שלך ואתה אולי לא הראשונה אבל כן הגדולה והחשובה מכולן...פרפרים בבטן ילכו ויבואו אבל אהבה צריכה להיות!
אני רוצה להזדקן איתך..אפילו להתקמט! ולזכור את אותו יום שאמרת לי "אתה תהיה האבא של הילדים שלי" ועוד שנים רבות להזכיר לך בגאווה "תראה מה עשינו ביחד..תראה מה בנינו"..העולם לא משלים במיוחד עם מי שאנחנו..הדת לא מסכימה...אבל הלב והאינטואציה כן...אתה עושה כל כך הרבה בשבילי ואני משתדל גם...כשאמרת לי שלשום "אתה לא מבין כמה אני אוהב אותך" לא שמעת אבל בלב אמרתי "נכון"...אני לא מבין כמה אתה אוהב אותי כי אני פוחד להבין...אבל גם מזה אי אפשר להתחמק...כל פעם שהיד המתקלפת שלך נוגעת אני מאושר..כל פעם שאני מצחיק אותך אני בעננים...וכל פעם שאתה אומר לי שאני הבטחון שלך אני מרגיש כמו יחידת קומנדו רצחנית.
המכתב הזה נכתב מרצון אמיתי שלי להאמין שיש זוגות שיכולים להצליח בלי לוותר או להיפגע...זוגות שיתנו בטחון אחד לשני..זוגות שחווים משבר אבל מחזקיםא חד את השני....זוגיות שלא מצטרפת לאותה סטטיסטיקה שממנ האני כל כך פוחד.
הלוואי שנאהב אחד את השני תמיד. מהיום הראשון ידעתי שאתה אוהב אותי אבל לא הסכמתי לתת לך את הלב...על הרכבל בחרמון גם לא...כשנתת לי חיבוק צץ הסדק..ואז באוטו באותו יום גשום נתתי לך נשיקה ביחד עם לב...כולי תקווה מהולה בפחד איום...שתמיד נהיה ביחד...שנהיה ה"אחד" אחד של השני ולעולם הקשר לא ימצה את עצמו...עד 120....אני אוהב אותך
זהירות חפירה! זה סיפור לא הכי שיגרתי אבל איזה כן?
אני אנסח זאת כמו מכתב ישיר מהלב...
מי היה מאמין שתכנס לחיים שלי ככה? מי היה מאמין שתהיה לך כזאת השפעה?
אחרי שנדרתי נדר שבו אני גוזר על עצמי דין של לא לרצות לאהוב ואפילו לגדל ילדים לבד הצלחת לשבור את הנדר הזה..
הסיפור שלנו יוצא דופן בהחלט...שנינו בחורים...אני באמצע שנותה עשרים ואתה כבר לקראת ה 30...אני חילוני ואתה דתי...
בהתחלה רציתי שנהיה חברים כדי שחס ושלום לא נפרד לעולם אבל תמיד נהיה בחיים אחד של השני...
ואז ביום גשום..ישבנו במכונית וזה הגיע...נשיקה ראשונה אחרי הכרות של כמעט 3 חודשים שבהם היינו חברים מאוד מאוד קרובים...הרגשתי שזה משהו שונה מהאחרים...פעם ראשונה שלא פחדתי לאהוב שוב...
אתה המקלט שלי...אתה אהבת חיי...וככה אתה גם טוען
.....לפני חודש וחצי סיפרת להורים שלך...שרק לפני שבוע נזכרו להתפוצץ ולפגוע בך...וכמובן הראשון שהיה שם לתפוס אותך היה אני....אתה מכבד אותי..אמין...יוזם ואוהב...וככל שאני אוהב ככה אני מפחד.
דיבורים על מגורים ביחד וילדים יש לנו תמיד..דיבורים על רגשות קשים כשאחד מאיתנו עובר משהו...וכמובן עקיצות מצחיקות לא חסר....
5 חודשים ששינו את העולם שלי...הפגיעה שהם פוגעים בך נראית לעין כי הם ההורים שלך...פתאום כשראיתי אותך לא חזק נעלם המקלט...נעלם לי הבטחון אבל אני לא שוכח מי אתה וכמה אני אוהב אותך!
הפחד משתק אותי..הפחד שתעלם מהחיים שלי למרות שאין סיבה לכך...אתה קם עלה רגליים ומתמודד כשאני לידך אבל אני עדיין פוחד...פוחד לא לשמוע את הקול שלך..לראות את הפנים שלך...ולהרגיש את היד שלך שמתקלפת ואני צועק עליך לשים על זה משהו!
כשהאופוריה נשברת בא החוסר בטחון אבל מלחמה גם יכולה לחבר ולחזק...אני מרגיש שעם כמה שאני פוחד אנחנו גם יותר קרובים.
פעם אחת מעדתי ושאלתי את עצמי אם היה כדאי לשבור את הנדר מלכתחילה אבל ברורה לי התשובה...אני לא נוטש או בורח..אני אוהב אותך ורוצה אותך חזק שתשמור עליי כמו שאני מנסה לשמור עלייך...
האכזבות הטראומטיות שחוויתי בחיי במיוחד מקשרים גרמו לי לנדור את מה שנדרתי..כמה כוח יש לך לשבור נדר של אדם...כמה כוח לי יש לגרום לבחור(על דעת עצמו) לצאת מהארון? כמה כוח יש לך שאתה גורם לי לפחד לאבד? וכמה כוח יש לי שעוזר לך לקום מהקושי?
פרידות גירושים ולב שבור נמצאים באוויר..ברכילות בחדשות ובסטטיסטיקות....כשראיתי אותך פתאום קצת נחלש איבדתי את האמון שלי בך ואני מצטער...5 חודשים שבהם הרגשתי כל כך מוגן ובטוח הם שמדברים ולא האהבה שלי...הרצון שלי לחיות עם אהבה ומשפחה שאותה אבנה בכפות ידיי ביחד עם שלך חזק אצלי כל כך ואני יודע שגם שלך....הלוואי שהייתי משלים עם העובדה שתמיד יש סיכונים...הלוואי שלא הייתי פוחד..אבל מזל שאתה בחיים שלי. ריפאת את הלב שלי מכל כךה רבה כאב..אותו כאב שאני פוחד להרגיש שוב...נתתי לך את האיבר החשוב ביותר בגוף ואתה נתת לי את שלך ככה שלכל אחד מאיתנו יש 2 לבבות בגוף...אני רוצה להרגיש את המקלט הזה שוב...אני רוצה הלרגיש את האושר ולא את הפחד....אני האהבה הראשונה שלך ואתה אולי לא הראשונה אבל כן הגדולה והחשובה מכולן...פרפרים בבטן ילכו ויבואו אבל אהבה צריכה להיות!
אני רוצה להזדקן איתך..אפילו להתקמט! ולזכור את אותו יום שאמרת לי "אתה תהיה האבא של הילדים שלי" ועוד שנים רבות להזכיר לך בגאווה "תראה מה עשינו ביחד..תראה מה בנינו"..העולם לא משלים במיוחד עם מי שאנחנו..הדת לא מסכימה...אבל הלב והאינטואציה כן...אתה עושה כל כך הרבה בשבילי ואני משתדל גם...כשאמרת לי שלשום "אתה לא מבין כמה אני אוהב אותך" לא שמעת אבל בלב אמרתי "נכון"...אני לא מבין כמה אתה אוהב אותי כי אני פוחד להבין...אבל גם מזה אי אפשר להתחמק...כל פעם שהיד המתקלפת שלך נוגעת אני מאושר..כל פעם שאני מצחיק אותך אני בעננים...וכל פעם שאתה אומר לי שאני הבטחון שלך אני מרגיש כמו יחידת קומנדו רצחנית.
המכתב הזה נכתב מרצון אמיתי שלי להאמין שיש זוגות שיכולים להצליח בלי לוותר או להיפגע...זוגות שיתנו בטחון אחד לשני..זוגות שחווים משבר אבל מחזקיםא חד את השני....זוגיות שלא מצטרפת לאותה סטטיסטיקה שממנ האני כל כך פוחד.
הלוואי שנאהב אחד את השני תמיד. מהיום הראשון ידעתי שאתה אוהב אותי אבל לא הסכמתי לתת לך את הלב...על הרכבל בחרמון גם לא...כשנתת לי חיבוק צץ הסדק..ואז באוטו באותו יום גשום נתתי לך נשיקה ביחד עם לב...כולי תקווה מהולה בפחד איום...שתמיד נהיה ביחד...שנהיה ה"אחד" אחד של השני ולעולם הקשר לא ימצה את עצמו...עד 120....אני אוהב אותך
