משתגע מדכאון
אני גבר עוד חודש בן 27 איש צבא קבע בארון אף אחד לא יודע עלי.מרגיש סוג של דכאון ומפחד שיחמיר.לא מתרכז בעבודה ולא בדברים אחרים.כולם מצפים ממני להתחתן ולהכיר בחורות.כבר המון זמן שאני מתרחק מכל החברים שלי למרות שאני מסתדר איתם טוב,הם סטרייטים גמורים כל הזמן שואלים מתי חתונה איפה החברה?אני מרגיש מאוד בודד כי בשורה תחתונה אף אחד לא יודע עליי במשפחה ולא חברים.אני לא יכול לספר להם כי הם לא יאמינו ולא יקבלו את זה שאני בעצם הומו.אני חי בשני עולמות שאני רק משחק אותה סטרייט אבל עמוק ביפנים אני הומו.אני לא נמשך בכלל לבחורות רק לבחורים בעלי מראה נערי. גם בגלל שאני גבר דתי הציפייה יותר גדולה אני מרגיש שקר ועצבות כשאני עושה סקס וסטוצים אפילו שבזמן האחרון אני לא מעונין בסטוצים.במיוחד אחרי שחברה שלי גילתה שאני הומו והגיל שמתקדם אני מרגיש שאני רוצה מישהו.החלק היותר קשה הגעגוע לאהבה רצינית שהיתה לי שזה הקשר הרציני שהיה לי הכרתי בחור לפני שלש וחצי שנים היינו זוג תקופה של חצי שנה,בידיוק הטעם שלי מבחינת אופי ומבחינה חיצונית.אני יודע שזה מעט אבל הקשר המשמעותי ביותר ועד היום אני אוהב אותו.נפרדנו באשמתי אני יזמתי מאז שנפרדנו הבנתי כמה אני משקר לעצמי,בקושי מכיר אנשים,בקושי יוצר קשרים חברתיים לא בגלל שאני לא רוצה להכיר, כי כשאני יוצר את הקשרים האלו תמיד החברים שואלים שאלות אישיות בקשר לבחורות כמו שכל החברים שואלים מה עם חתונה,יש לי לסדר לך מישהי ואתם בטח מכירים את השאלות האלו.אני מתרחק מהם וזו הדרך שלי להתחמק מהם.הם לא יאמינו ולא יקבלו את זה שאני הומו אני מאוד גברי בכלל לא ניראה הומו אני קצין אבל אוהב בנים בלבד.ולא מתכוון לצאת מהארון. לפני שבוע בתחנה מרכזית ראיתי את החבר לשעבר עם מישהו לדעתי בן זוג שלו ולא דברנו למרות שרציתי לאמר לו כמה שאני מתגעגע ושכל מי שהכרתי אחריו רחוקים מלהיות כמוהו ושאני רוצה להחזיר את הגלגל אחורה.המצב מבולבל מבחינת הכל ולא יודע מה לעשות.דווקא כשאני מתגעגע לבן זוג הנערי הדתי שהיה לי ניסיתי להדחיק שאני מתגבר או שאני ימצא מישהו אחר.אבל אני חושב ומתגעגע רק אליו.אני מרגיש שרק הוא מבין אותי.כשאני מסתכל קדימה אני רואה רק לבד וחושך שהולך ומתגבר עם הזמן.אני מוכן לעשות הכל כדי להשיב אותו אלי אבל בגלל שאני זה שיזמתי את הפרידה והתנהגתי לא בסדר הוא לא מרגיש אליי כלום. אתם גם חווים קושי או דכאון בגלל המשיכה לגברים? איך אתם עם החברים הסטרייטים? מה אתם עונים ששואלים אתכם על חתונה וחברות? איך אני יכול להחזיר את האהבה בחור שלי אליי?אני לא מתרכז בכלום אני חייב אותו בחזרה בתוך החיים שלי? האם יש כאן עוד גברים בצבא שמתמודדים עם כל הקשיים הנלווים? מצטער אם כתבתי יותר מידי אני אובד עצות.
אני גבר עוד חודש בן 27 איש צבא קבע בארון אף אחד לא יודע עלי.מרגיש סוג של דכאון ומפחד שיחמיר.לא מתרכז בעבודה ולא בדברים אחרים.כולם מצפים ממני להתחתן ולהכיר בחורות.כבר המון זמן שאני מתרחק מכל החברים שלי למרות שאני מסתדר איתם טוב,הם סטרייטים גמורים כל הזמן שואלים מתי חתונה איפה החברה?אני מרגיש מאוד בודד כי בשורה תחתונה אף אחד לא יודע עליי במשפחה ולא חברים.אני לא יכול לספר להם כי הם לא יאמינו ולא יקבלו את זה שאני בעצם הומו.אני חי בשני עולמות שאני רק משחק אותה סטרייט אבל עמוק ביפנים אני הומו.אני לא נמשך בכלל לבחורות רק לבחורים בעלי מראה נערי. גם בגלל שאני גבר דתי הציפייה יותר גדולה אני מרגיש שקר ועצבות כשאני עושה סקס וסטוצים אפילו שבזמן האחרון אני לא מעונין בסטוצים.במיוחד אחרי שחברה שלי גילתה שאני הומו והגיל שמתקדם אני מרגיש שאני רוצה מישהו.החלק היותר קשה הגעגוע לאהבה רצינית שהיתה לי שזה הקשר הרציני שהיה לי הכרתי בחור לפני שלש וחצי שנים היינו זוג תקופה של חצי שנה,בידיוק הטעם שלי מבחינת אופי ומבחינה חיצונית.אני יודע שזה מעט אבל הקשר המשמעותי ביותר ועד היום אני אוהב אותו.נפרדנו באשמתי אני יזמתי מאז שנפרדנו הבנתי כמה אני משקר לעצמי,בקושי מכיר אנשים,בקושי יוצר קשרים חברתיים לא בגלל שאני לא רוצה להכיר, כי כשאני יוצר את הקשרים האלו תמיד החברים שואלים שאלות אישיות בקשר לבחורות כמו שכל החברים שואלים מה עם חתונה,יש לי לסדר לך מישהי ואתם בטח מכירים את השאלות האלו.אני מתרחק מהם וזו הדרך שלי להתחמק מהם.הם לא יאמינו ולא יקבלו את זה שאני הומו אני מאוד גברי בכלל לא ניראה הומו אני קצין אבל אוהב בנים בלבד.ולא מתכוון לצאת מהארון. לפני שבוע בתחנה מרכזית ראיתי את החבר לשעבר עם מישהו לדעתי בן זוג שלו ולא דברנו למרות שרציתי לאמר לו כמה שאני מתגעגע ושכל מי שהכרתי אחריו רחוקים מלהיות כמוהו ושאני רוצה להחזיר את הגלגל אחורה.המצב מבולבל מבחינת הכל ולא יודע מה לעשות.דווקא כשאני מתגעגע לבן זוג הנערי הדתי שהיה לי ניסיתי להדחיק שאני מתגבר או שאני ימצא מישהו אחר.אבל אני חושב ומתגעגע רק אליו.אני מרגיש שרק הוא מבין אותי.כשאני מסתכל קדימה אני רואה רק לבד וחושך שהולך ומתגבר עם הזמן.אני מוכן לעשות הכל כדי להשיב אותו אלי אבל בגלל שאני זה שיזמתי את הפרידה והתנהגתי לא בסדר הוא לא מרגיש אליי כלום. אתם גם חווים קושי או דכאון בגלל המשיכה לגברים? איך אתם עם החברים הסטרייטים? מה אתם עונים ששואלים אתכם על חתונה וחברות? איך אני יכול להחזיר את האהבה בחור שלי אליי?אני לא מתרכז בכלום אני חייב אותו בחזרה בתוך החיים שלי? האם יש כאן עוד גברים בצבא שמתמודדים עם כל הקשיים הנלווים? מצטער אם כתבתי יותר מידי אני אובד עצות.
