משפט שאהבתי...

[Pink Marshmallow]

משפט שאהבתי...

השבוע ביקרתי אצל איזה רופא שאינו קשור לפיברו.
הוא שאל על מחלות רקע וכך הגענו לדבר על הפיברומיאלגיה.
הוא התעניין בטיפול האפשרי ואז אמר משפט: "הרי בעצם הטיפול העיקרי הוא להתכונן למרתון, לא?"

המשפט הזה מבחינתי תימצת את הניסיון הארוך שלי להסביר לאנשים סביבי שאני לא סתם מתאמנת כמו אדם ששומר על אורח חיים בריא, אלא אשכרה מרגישה כאילו אני מנסה לשבור איזה שיא בדרך לאיזו מטרה ספורטיבית בלתי ידועה.

מכיוון שכל כך אהבתי את ההגדרה הזו, הרגשתי צורך לחלוק עמכם וגם לשאול, מה התחושה שלכם בנוגע להתעמלות ומקומה בחייכם?
מתעמלים יותר מלפני גילוי הפיברו? פחות? מרגישים שזה משמעותית עזר עם הכאבים או התופעות האחרות?

 

[כלנית חיננית]

אני התחלתי בחודשים האחרונים להתאמן בחדר כושר

בעבר בכלל לא הייתי עושה ספורט. מקסימום הליכות. אבל זה נובע מהרבה סיבות, לא רק הפיברו, אלא גם פריצת דיסק ועוד אי-אלו..
עכשיו התחלתי ספורט בעיקר במטרה להוריד במשקל, אבל גם כדי להרגיש טוב יותר (בכל זאת, לא נראה לי שסתם כל הרופאים אומרים שכדי להרגיש טוב יותר עם פיברו יש לעשות ספורט).
נכון לכרגע זה עובד, ואני בהחלט לא מתאמנת כמו אדם בריא, אלא דברים שמאוד מותאמים לי אישית.

באופן כללי אני כן יכולה לומר שלזוז מרגיש לי יותר טוב מאשר לשכב/ לשבת כל היום. אבל זה גם העבודה שלי (שלשמחתי היא כבר מזמן לא משרדית מול שולחן אלא כוללת המון התרוצצות) וגם בכלל איזה נסיון להפסיק להיות בטטת כורסא.

 

[Pink Marshmallow]

זה נהדר שיש לך עבודה כזאת

בעבודה הקודמת שלי ביליתי מידי יום 9 שעות מול מחשב ולאחר תקופה הגיעה נפילה חדה במצבי.
המסקנות שלי מהעניין היו שממש כדאי שאמצא עבודה מגוונת שמאפשרת גם עמידה וגם ישיבה. האתגר עכשיו הוא גם למצוא משרה כזו, כי מעטים התפקידים שמאפשרים גיוון שכזה.

רק שתמשיך ההרגשה הטובה שלך

 

[חיה קרן]

כשיכלתי- הלכתי |כפל משמעות במקור

|

התחלתי כמו שאנחנו תמיד ממליצות כאן- כמה דקות בודדות לשבוע,
ואז עברתי למישור החוף וגיליתי שהחוף במרחק עשר דקות אוטובוסיות, והתחלתי צעידות, שלאט לאט רבו והתארכו.

אני מאמינה בפעילות גופנית גם כמשפרת מצב פיברואי וכאוב וגם כמש]רת מצב רוח- מהבחינות הפיסיות המדעיות וגם כי תחושת ההצלחה, והעשייה, והחיוניות, והמפגש עם העולם החיצון- כולם טובים לנו כל כך לנפש.

אז כבר שלוש שנים שלא צעדתי, וגם לא מצאתי לי מסגרת אחרת, עדיין.
מקווה שלקראת החורף תזוז קצת החומה הבירוקרטית ואוכל להתחיל. משהו. כל דבר.
אהבתי את מליון המשמעויות של המשפט שציטטת

 

[Pink Marshmallow]

מזל שאמרת מיליון משמעויות

כי גרמת לי פתאום לחשוב גם על המשמעויות הנוספות שלו.
מדהים איך הכמה מילים האלה גרמו לי להרגיש יותר טוב פתאום, כאילו משהו התיישב במקום. אני לא חושבת שהרופא הזה אפילו ידע כמה זה ישפיע עליי

הלוואי שבאמת החומה תנוע, הבירוקרטיה תתקדם ואת תשובי לתנועה כלשהי. מחזיקה לך אצבעות שזה יקרה בהקדם.

 

[ויויאן טאץווד]

כל יום זה מרתון

אני עוד לכודה בפער הזה של למצוא את מינון הפעילות שהיא לא יותר מדי. וחבל שאין עם מי להתייעץ בעניין הזה.
כשיש איזה זמן שאני אומרת לעצמי אולי עכשיו אני אלך את ה-10 דקות המומלצות, אז אני חושבת אז אני כבר אלך למכולת. ואז זה לא נחשב הליכה למטרה טיפולית. אבל אני לא מצליחה להגיע למכולת. ואם כבר יש לי את הכוח ללכת את זה, אז אני מעדיפה לעשות משהו פונקציונלי, שלא נאמר קיומי.

אני החלטתי לשים את יהבי דווקא על שחייה. כי זה הספורט שלא מזיעים בו. כי זה אירובי (וזה מה שהוכח כעוזר), וגם חשבתי שזה משהו שהוא ממש יכול להפוך לשגרה ולשנות את החיים. אני מכירה כמה אנשים שמיום שהתחילו לשחות על בסיס קבוע, החיים שלהם השתנו (אחד מהם פיברו).
אבל אני עדיין בפלונטר עם זה. ניסיתי לחפש מדריך מתאים (כי אני צריכה שיפור סגנון אני האו) ועברתי כל מיני מדריכים לא מתאימים (אחד שכשעשיתי הפסקה למנוחה, אמר לי יאללא. אחרי שהסברתי לו בהרבה מילים שהוא צריך לעזור לי לעשות פחות ולא יותר).
אז זה בתהליכים (מעצבנים) ובינתיים הבנתי שסגנון חזה, שזה הסגנון היחיד שאי פעם הצלחתי לשלוט בו, הוא הכי פחות טוב לאנשים מבוגרים, ובוודאי אנשים עם ענייני גב.

מקווה מתישהו שהדבר הזה ייכנס לרוטינה. עכשיו גם קצת פוחדת לגבי החום-קור.

אשרי כל מי שעושה ספורט, או כושר או פעילות גופנית. ושמצא את הענף ואת הקצב שמתאים לו.
מקנאה

 

[Pink Marshmallow]

אני גם עם השחייה בימים אלה

וגם טובה בעיקר בסגנון חזה, שהבנתי שלא שהוא הכי פחות טוב, אבל חתירה למשל או גב יהיו לי טובים יותר עבור הגב ושרירי הליבה התומכים בו.
אני ביינתים מעדיפה לחשוב שעדיף לשחות חזה מלא לשחות בכלל, וזה מה שאני עושה.

אולי שווה למצוא בריכה טיפולית ושם לבקש סיוע בלימוד שחייה? יכול להיות ששם אנשים יהיו קצת יותר מבינים ונגישים בנוגע לקצב הדרוש לך ולצרכייך הספציפיים.
כשאני התחלתי עם השחייה לפני כמה חודשים, הגעתי לאיזו בריכה וקהל השוחים בה היה פשוט נוראי.
הם צעקו עליי שאני מאטה את המסלול, התנהגו אליי כאילו אני איזו מוזרה כי רציתי לעשות גם הליכה בבריכה, ובאופן כללי הרגשתי נורא ואחרי השחייה הראשונה חזרתי בוכה.
אז עברתי לבריכה אחרת, קצת יותר ריקה מאנשים מעצבנים ושיפוטיים והתחלתי ממש ממש לאט.
היום אני מתמידה כבר כמה חודשים על פעמיים בשבוע ומידי שבוע מעלה עוד חצי בריכה למספר.

אני חושבת שאם 10 דקות הליכה למכולת קשות לך, תתחילי בדקה סיבוב למטה. כשתרגישי שתוכלי תעברי לשתי דקות ומשם תמשיכי בהדרגה.
זה אולי נשמע משונה, אבל לי לפחות זה עזר. בהתחלה, לפני שהרגשתי שיש מצב לשחות או אפילו ללכת עם הכלב, הייתי הולכת מהסלון למטבח כמה פעמים כדי להרגיש שאני עושה איזו תזוזה. אין ברירה, צריך להתחיל מאיפשהו...

אני מניחה שחייבים להתחיל ולגלות מה מתאים לנו ואיך עובד לנו כל סגנון וכל ענף ספורט ובאיזה קצב. אם לא תנסי, לא תדעי...