משפט ייחוד

[mucool2]

יש יוצא מן הכלל אחד

"זלמן יש לו מכנסיים"

 

[uriozmor]

ייחוד

כללי האקדמיה קובעים בפירוש שאפשר לא להעמיד שום סימן ניקוד בין חלק הייחוד למשפט, ומניסיוני יש משפטים שעומדים יפה מאוד בלי סימן פיסוק שם. בעיני אנשים שממעטים בפיסוק כמוני זה אפילו עדיף, כל עוד זה לא פוגם בפענוח כמובן. הנה הדוגמה שהאקדמיה הביאה: "הדברים האלה כוחם יפה לכל סוגי המאמרים". במשפטים ובפסקאות שניסוחם יפה ותוכנם בהיר נדרשים בדרך כלל מעט מאוד סימני פיסוק. תחביר תקין מודיע לקורא מה הפסק ומה הקשר. ומותר לייחד נושא, גם אם בעברית כתובה זה לא כל כך יפה ובדרך כלל לא נחוץ. הרי הייחוד נועד למקד את הנושא הלוגי של המשפט, וקורה שהנושא התחבירי הוא הנושא הלוגי ושהוא ראוי למיקוד מיוחד. במקרים כאלה נראה לי שמותר להשתמש במבנה הייחוד. אני לא יודע אם יש כלל של האקדמיה בנושא הזה.

 

[uriozmor]

אני רואה שיש פה מחלוקת

את מה שאמרתי ביססתי על החוברת של כללי הפיסוק וכללי הכתיב חסר הניקוד מטבת התשס"ב.

 

[dorgad]

יש לפחות סוג ייחוד אחד שאין בו

הפרדה, אבל זה כבר שייך לפורום אחר...

 

[אִיתַי]

מעניין...

כשאני למדתי בתחביר את משפט הייחוד, הודגש כי לא ניתן לייחד את נושא המשפט. אתה יכול לתת דוגמה למשפט בעל חלק ייחוד נושא?

 

[407]

משהו שלי נראה כמו ייחוד של הנושא זה

"דגם" של משפט להלן שיוצא לי לדבר כך לפעמים (עם תוספת של המילה "נכון" בתחילת המשפט לצורך ייחוד): נכון יוסי - הוא שבר את הרגל.

 

[uriozmor]

נכון

כך מלמדים, וההיגיון הוא שהנושא התחבירי מקבל פוקוס ממילא ולכן אין טעם להעניק לו פוקוס-יתר באמצעות ייחודו. ובכל זאת ייחוד הנושא קיים וכנראה גם נחוץ. שלוש דוגמאות: המושיקו הזה - רק הוא יציל אותנו. לימור לבנת - היא יכולה להיכנס לי תחת (גם יאיר לפיד אגב, יש מספיק מקום). הסוברו - יש לי אותה כבר הרבה שנים. חוץ מזה יש חוקרים הרואים במשפטי משוואה כמו "משה הוא הנביא" בעברית המקראית משפטי ייחוד בבסיסם, עם חלק ייחוד נושא, כך שאין כאן כאלה חדשות מרעישות.

 

[אִיתַי]

בקשר למשפט האחרון שכתבת...

"הסוברו - יש לי אותה כבר הרבה שנים". השתמשת במילה 'אותה' בתוך המשפט, כלומר אם רוצים לשחזר את המשפט המקורי (כמו בתרגילי שחבור ממשפט ייחוד למשפט פשוט) מקבלים: "יש לי את הסוברו...". ה'את' כאן כמובן מיותר, שהרי הסוברו היא נושא המשפט. מה שאני בעצם מנסה לומר זה שבניגוד לשני המשפטים הראשונים, המשפט האחרון מכיל שגיאה תחבירית.

 

[uriozmor]

פותחים פתח

טוב, עניין "את" לפני נושא תחבירי במשפטי יש (וגם במשפטי חג"ם, למשל "כדאי/צריך/מותר/אפשר את זה") הוא עסק מורכב למדי, ולא זה המקום. או אולי כן זה המקום, אם למישהו בא להתחיל. אני מבטיח להצטרף. לגופו של עניין, "את" כאן אינה מיותרת (ולדעת רבים גם אינה שגיאה תחבירית; זו תופעה תחבירית שיש מקום להסביר, אבל לא שגיאה). בעברית המדוברת ובמשלבים מסוימים בעברית הכתובה היא הכרחית במשפטים כגון זה. ובלי קשר, הבאתי את המשפטים לשם המחשה, כדי להראות שייחוד הנושא אפשרי. עניין תקניותם נראה לי משני כאן, מה גם שבשפה כתובה, כאמור, ייחוד הנושא נדיר. והא בהא תליא קצת.

 

[mucool2]

בא לי להתחיל.

אתה מצטרף?

 

[mucool2]

(פתחתי שרשור מיוחד לנושא)

 

[RonenYi]

אולי אוכל לענות על כך

גם בחוברת הלימוד של 'אנקורי', שלומד באמצעותה, נכתב שמורים מדלגים על האפשרות הזו, מאחר שזה די מוזר כשלעצמו, משום שהנושא באופן טבעי מובלט. אבל, זה לא אומר שזו אפשרות לא נכונה, הביא קיימת דווקא, הכל בהתאם לצורך הסגנוני או הרעיוני שבוחר הכותב, כפי שגם אורי ציין.

 

[RonenYi]

תודה רבה, אורי

תשובתך פתרה לי את הספקות בעניין.

 

[RonenYi]

אגב, אורי

יש לי את החוברת הזו שממנה הסתמכת, אך לא התעמקתי בפרק הנ"ל כדי למצוא שם תשובה לשאלתי הזו. זו כנראה טעות שלי שלא חשבתי על כך

 

[uriozmor]

בבקשה

בכל ענייני הפיסוק כדאי להיעזר גם בחוברת הזו. ואמנם מיותר לציין זאת שוב, אבל אני עושה את זה בלי בושה: הייתי מעיין בחוברת של האקדמיה ובעוד כמה מקומות לפני שהייתי פותח את הספר של אנקורי.