משפט חכם ששמעתי פעם

[yossi_gu]

משפט חכם ששמעתי פעם

בהשתלמות מורים כלשהי בבית הספר (שיעמום, שלא תדעו) הציגו לנו סרט העוסק בבעיות של גיל העשרה. הסרט כלל הרצאה משעשעת למדי של אישיות כלשהי (מקור הסרט בארצות הברית) אני חושב שסרטים הם דרך מצויינת להעביר את הזמן ודרך גרוע מאוד ללמד אבל היה שם משפט אחד שקנה אותי. המרצה הציג לקהל שאלה מעניינת: "מה לדעתכם הדבר שמטריד ביותר את המתבגרים?" או "מה הדבר העיקרי שמעסיק אותם" עכשיו אני משתלט על אופי המורה שלי ולא מבקש לשמוע מה אתם חושבים. התשובה הפשוטה שלו הפילה לי הרבה אסימונים. לטענתו המתבגרים עסוקים בדבר אחד פשוט: לא להיות מושפלים. אני חושב שניתן לבחון גם חלק גדול מהארועים המוצגים כאן בפורום על רקע משפט זה ולהבין אותם טוב יותר. בינתיים זה עזר לי כמורה. כהורה אני אצטרך לחכות (חגגנו 7 לבת הגדולה שלי הערב

). שבת שלום יוסי

 

[AYELET1]

../images/Emo65.gif../images/Emo77.gifמזל טוב,יוסי../images/Emo65.gif../images/Emo77.gif../images/Emo13.gif

הצגת מוטו מסויים: לא ליהיות מושפלים. נשאלת השאלה אם הרגשת ההשפלה, שאין ספק , שיש לה גם צד סובייקטיבי, האם היא גם אובייקטיבית ברוב הפעמים. מתבגרים רבים (מאד

) חשים , שהם "יודעים כבר הכל", ולא תמיד נכונים לשמוע מה יש ל"זקנים"

לאמר. כאשר הם שומעים , הם לעיתים חשים מושפלים... ברור, עדיף לאמר את שיש לאמר, בשום שכל (אגב, בשום שכל תמיד כדאי לנהוג

)

 

[bimbo.]

ליוסי, המשפט הזה באמת../images/Emo122.gif

חשוב מאוד, ועשוי לפקוח עיניים רבות ולהביא להבנה רבה יותר את המתבגרים. הבעיה היא, שעם זה צריך לדבר אליהם בכפפות משי, משום שהם מרגישים מושפלים מכל דבר שלא נעשה כרצונם. לכן, אולי, לא ניתן להגיע לתוצאות מרשימות, אבל אם נתייחס למשפט זה כחלק מהאפשרות להתקרב אליהם, נוכל בכל זאת להגיע אתם להבנה כלשהי. מזל טוב לכם ולבת

 

[גליה13]

נראה לי שיש דברים שמעסיקים יותר

את המתבגרים...- אולי מי שחווה השפלה ידאג להגיד שהכי מעניין אותו לא להיות מושפל- אבל ילד רגיל מהשורה- .... ממש לא חושבת

 

[DizzyMissLizzy]

מסכימה עם גליה ../images/Emo45.gif

 

[yossi_gu]

למה התכוונתי

קודם כל בעיני המשפט מתייחס בעיקר למערכות יחסים עם הורים מורים וכד ולמה המשפט נראה לי חשוב: אני מניח שכולנו מסכימים שהעימותים של המתבגרים עם הורים, מורים ושאר העולם הם חלק בלתי נפרד מהגיל. כולנו עברנו את זה. מסיבה זו ברור לכולנו שהעימותים בלתי נמענים. השאלה שלדעתי צריך לשאול היא איך מצמצמים מצבים אילן גם מבחינת מספר העימותים וגם מבחינת "עצמתם". אין פתרון קסם אבל במקרים רבים אכן מרכיב הכבוד/השפלה תופס מקום מרכזי בעימות: אתם לא סומכים עלי, אתם לא מאמינים לי, למה אתה צועק עלי, למה אתה מדבר אלי ככה ועוד דוגמאות רבות מספור. באופן כללי, בלי להכנס לדוגמאות ספציפיות אני חושב שבחלק ממקרים אלו המודעות יכולה לסייע. אם נצליח לגרום למתבגרים (או לכל אחד אחר) לחוש פחות מושפל (אובייקטיבי או סובייקטיבי זה לא משנה, הוא מרגיש מושפל). כל הצדדים ירוויחו.

 

[AYELET1]

המשפט האחרון אכן נכון לכל המצבים

מתבגרים ואחרים. אבל כפי שכתבתי לפני כמה דקות בשרשור אחר בפורום זה, לפעמים הרגשת ההשפלה או ההעלבות היא בחירה של האדם המרגיש כך. בחירה שנותנת לו כוח - מין פרובוקציה כזו...

 

[vered4]

לדעתי המילה השפלה לא מגדירה

נכון את המצב, וכשלא מגדירים נכון, מטפלים לא נכון. הבעיה של המתבגר, היא שמצד אחד הוא (כמו שציינה גם איילת) מרגיש שהוא יודע הכל. מצד שני הוא "שייך" לכל מיני גורמים- הורים, מערכת החינוך, ואין לו עצמאות תפעולית. הסיבה לכך ברורה, הוא לא יכול לפרנס ולקיים את עצמו ולכן נתמך. מכאן באה אותה תחושה של כביכול השפלה.

 

[דליה.ד]

ואני הייתי בהרצאה על מתבגרים

והטענה הייתה שהם חייבים למרוד (כדי לעצב אישיות, כדי להיפרד, כדי להיות שונים וכו´). העצה הייתה, תנו להם למרוד בקטן, כדי שלא תתעסקו בגדול. לדוגמה, תאסרו סיגריות, כך שהם יהיו עסוקים בלעשן בלי שתדעו ולא יתעסקו עם סמים.... בעיני זו עיצה טובה ואני די משתמשת בה. למזלי, או שלא, החבר´ה שלי חושבים שסיגריות זה מגעיל, מסריח ומסרטן...(וכאילו שאפשר להסתיר עישון סיגריות!). בינתיים הם דיי טובים! או שאני לא יודעת!!!!! גווועלט

דרך אגב...יוסי גו אתה הבעל של איה גו?

 

[NasTy GirL]

ולדעתי...../images/Emo108.gif

הכי מעסיק "אותם" [אותנו...

] זה החברה וההורים, והמוזיקה [בד"כ]. מבחינת רוב החברות שלי אין דבר כזה השפלה! הנה כל הדברים ה"משפילים" שקרו לי השבוע- מצאו אצלי טמפונים וכו´ בתיק, נקרע לי המכנס [בטיול, היום], נהרס לי השיער [כנ"ל], נפלתי על המורה שלי, קפצתי על המורה שלי [עזבו, לא מצ´נה...]. ולמה אף אחד לא ראה בזה השפלה? כי אני לא ראיתי בזה שום דבר משפיל! וככה גם כולם, אם מישהו ירגיש משהו [תחושת השפלה, למשל]-זה מה שייראו אצלו! [השפלה...] ותחשבו על זה!

 

[AYELET1]

אני גם שמעתי על חשיבות המרד

בגיל ההתבגרות, ועל כך שאם לא מתקיים המרד, ההתבגרות אינה שלמה. חשיבותו, כנראה, בניתוק הנוצר בין המתבגר להורין , ניתוק שהוא חשוב. אבל עם כל החשיבות למרד, איך שורדים ?

 

[yossi_gu]

לכן

משלימים עם זה זה לא כי הם רעים או כי המבוגרים לא מספיק מבינים אותם זה קשור לגיל, הורמונים.................. מה שלא נעשה לא נשנה את זה ולא נמנע את זה אסור להאשים אותנו או אותם, צריך לזכור שגם אנחנו עברנו את זה ושזה טבעי וזמני. כל אחד ואחת יכול לזכור את הימים שהוא עצמו משחזר ומבין שגם הוא היה בלתי נסבל (שוב הורמונים??????). מה לעשות, אצל המתבגרים זה נמשך כמה שנים. צריך גם להבין שזה שהמצב עולה לנו הזקנים על העצבים ואנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים זה גם טבעי. הדבר היחיד שאפשר (אולי) לעשות מופיע לדעתי בתחילת שרשור זה. לנסות לחשוב כיצד ניתן "להנמיך את הלהבות" אני מקווה שאני אצליח להתייחס כך לדברים כשגם לי יהיו מתבגרים בבית ולא רק בעבודה. ולשאלה שנשאלתי: גו זה קיצור של שם משפחה הרבה יותר ארוך. אין לי כל קשר לאיה. יוסי

 

[AYELET1]

יוסי

מה אתה מתכוון "להשלים " עם זה? קל לאמר... אז נכון, שישנםן דברים שעדיף להתעלם מהם, וכל נוהג חלק גדול מהמשתתפים כאןף, ממה שהבנתי. לא מכל דבר אתה יכול להתעלם!!! ודוגמה קיצונית: תגלה שהמתבגר שלך משתש בסמים, מה תעשה? תבליג במנוד ראש סלחני? או אפילו דברים פחות מסוכנים, אבל עדיין קשה להתייחס בשוויון נפש אליהם. ולפעמים פשוט הדברים מוציאים מהדעת, וכן, גם הורים הם בני אדגם, מה לעשות, ולא תמיד ניתן להבליג בקור רוח כאשר הדברים מתרחשים "בזמן אמת" ולא רק בתיאוריה.

 

[yossi_gu]

לא אמרתי (תגובה ארוכה)

אתחיל מהסוף, בפירוש התכוונתי שגם ההורים בני אדם. לא אמרתי להתעלם לא אמרתי להבליג מה שאמרתי (לפחות ניסיתי לומר) זה שכל הדינמיקה של מאבקי המתבגרים בעולם הבוגר היא משהו בלתי נמנע וככזה צריך להתייחס אליו. והכוונה: לא למהר להסיק שאנחנו הורים גרועים, שנכשלנו בחינוך וכד´. מצד שני לא להסיק מסקנות כאלו לגבי הילדים. מאבקי גיל ההתבגרות הם חלק בלתי נפרד מגידול ילדים (עבור ההורים) ומן ההתבגרות עבור המתבגרים. בתוך הפרק הזה יש לכל אחד מה"צדדים" תפקיד. התפקיד הזה אינו מוגדר מראש ובכל משפחה (או מדוייק יותר לומר בין כל אחד מההורים לבין כל אחד מהילדים) התפקידים מוגדרים "תוך כדי תנועה". לדעתי תפקיד ההורים (והמורים) מורכב משני מרכיבים עיקריים: המרכיב הראשון בעיני הוא המודעות. בחלק הזה נופלים רבים וטובים. עלינו להיות ערניים ככל הניתן ולנסות לאסוף את מירב האינפורמציה לגבי מה שעובר עליהם. אני מתייחס כאן גם לדברים הבנאליים לכעורה כמו לימודים, חברים וכדומה וגם לדברים הרבה יותר משמעותיים כמו למשל לדעת לזהות אם העיניים נראות כך רק מעייפות או גם מסמים. כמובן שהחלק הזה של "איסוף האינפורמציה" צריך להתבצע בחוכמה ומבלי לפגוע בפרטיות. כאן חייבים שיתוף פעולה כאשר נתקלים בסימנים שנראים בעייתיים במיוחד. כבר נעזרתי בתלמידים לקבלת מידע על חבר במצוקה. לצערי במקרים מסויימים נתקלתי בהורים שאינם משתפים פעולה ומתעלמים מבעיות קשות של ילדם. החלק השני הוא התגובה: לא אמרתי להבליג אבל אין ספק שלא צריך להגיב על הכל. עלתה הדוגמה של התעלמות מעישון. אפשר לחשוב על עוד דוגמאות רבות של מעשים שאפשר להתעלם מהם. במקרים מסויימים חשוב לדעתי, גם כשמחליטים להבליג, לרמוז בצורה עדינה ש"אנחנו יודעים". אין ספק שיקל עלינו מאוד להחליט ממה להתעלם אם תהיה לנו תמונה מלאה ככל הניתן. כדוגמא אפשר לחשוב על עימות בנושא ציונים עם ילד שיש לו בעית סמים. זו דוגמא קלאסית לטיפול בסימפטום ולא בבעיה. מקרים כאלו נובעים לעיתים מחוסר מודעות. במצבים כאלו צריך לזכור שוב שגם ההורים הם בני אדם ויתכן שקרה משהו חמור אצלם בבית והם לא הבחינו. המקרים הברורים בהם לדעתי אסור להבליג הם מקרים של סיכון עצמי או מישהו אחר ומעשים בלתי חוקיים. נששמע טריוויאלי אבל כאן אנחנו הגדולים ואנחנו מחליטים. לדעתי כאשר קיים חשש שאחד ממקרים אלו מתרחש צריך לשקול גם "חיטוט" תוך פגיעה בפרטיות. אמרתי שיהיה ארוך, אבל, מקווה שמובן יותר. יוסי

 

[AYELET1]

נון מסכימה עם הדברים

ובנושא הסמים, הרי בחודש ינואר או פברואר התקיים ארוח של ורדה בר בנושא זה. מכאן ואילך, תמצא מס´ שרשורים ארוכים בנושא ומה שרציתי לאמר בכך, שגם האורחת עמדה על הצורך במעקב , למרות שהיו שלא הסכימו, כי מעקב, פרושו מעילה באמון. באופן כללי - מסכימה עם דבריך.