משפט אוקלידס.

[דלסינאה]

משפט אוקלידס.

שלום, אשמח לקבל הוכחה מפורטת של המשפט הנ"ל. להלן תמונה מצורפת. תודה.

 

[טלמון סילבר]

משפט המכנסיים

מכיוון ששטח משולש שווה לחצי מכפלת גובה ובסיס, אז לשני משולשים עם אותו בסיס ואותו גובה יהיו שטחים שווים. אם לשני משולשים יש בסיס משותף, והישר, המחבר את שני קודקודיהם שמחוץ לאותו בסיס, מקביל לאותו בסיס, אז הגבהים שלהם שווים: המרחק בין המקבילים. את כל זה רואים בבירור בתמונה.

 

[1ca1]

שם נחמד מצאת לזה

 

[טלמון סילבר]

לא אני המצאתי את השם. כך קרא לו

המורֶה שלי בתיכון מר אבירי.

 

[איגור קרסיק]

חיים אבירי?

 

[טלמון סילבר]

אני חושב שכן.

הוא די מפורסם. בתיכון אוהל-שם לא היה מקובל לקרוא למורים בשמותיהם הפרטיים, רק: מר אבירי, ד"ר ראוכברגר, מר קצנלסון, ופנייה ישירה: "המורה". השיעורים של מר אבירי היו כיף לא נורמלי!

 

[איגור קרסיק]

.....

נראה לי שגם עכשיו לא מקובל לפנות למורים בשמותיהם הפרטיים... האם בתקופה שלך נהגו לפנות למורה בגוף נסתר?

 

[טלמון סילבר]

~ ~ ~

אם אתה מדבר על ישראל, אז בכל בתי הספר בהם למד הבן שלי פנו אל המורים רק באופן ישיר, בשמותיהם הפרטיים. בעידן שלי (בערך בימי הדינוזאורים) ביה"ס התיכון "אוהל-שם" ברמת גן היה מיוחד במינו. שם היו נהוגים גינונים אירופיים, והחבר'ה מבתי ספר אחרים היו צוחקים עלינו. אני לא זוכר בדיוק איך הם היו פונים למורים שלהם, ואיך אני פניתי ביסודי. אם אתה שואל על רוסיה, שם סיימתי את התיכון, אז הפנייה למורים היא כמו שמקובל ברוסית לפנות לאדם מבוגר זר: בגוף שני רבים, בשם הפרטי בצרוף שם האב, למשל: איגור איבנוביץ', או: איבן איגורביץ'. ועד כמה שידוע כך פונים שם גם היום. בשפות אחרות בברה"מ הפנייה היתה דומה, בהתאם לנהוג באותה שפה. למשל בליטאית התלמידים היו אומרים: "המורֶה", "המורָה", "אתם".

 

[DPunisher]

אגב ...

טומשין היה המורה שלי מכירים אותו ? מכללת טומשין .... כל הזמן ברדיו.

 

[דלסינאה]

שוב תודה !