משפחת Fuchs
בהקשר לתמונתו המעניינת של עמרי, גם אני מצאתי בתמונות המשפחה תמונה בלי כיתוב עליה (אוהו, יש הרבה כאלה בלי כיתוב!!) ובדרכים של נסיון וטעיה הגעתי לבסוף להבנה מי הם האנשים שבתמונה... (מסר לעמרי - זה לקח זמן אבל פתאום נפל האסימון ולכן יש תקוה). והדרך לתגלית: אבי סיפר לי שככל הידוע לו בני המשפחה אשר בתמונה הם בני דודים של סבתי בקבוץ חפציבה. הוא לא פקפק בזה כלל ולכן בתחילה גם אני לא אבל משהו בתמונה הטריד אותי. לכן "רשמתי לפני" את העניין אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה. במקביל מצאתי תמונת אדם מבוגר, ששמתי לב שהוא הילד הבכור בתמונת המשפחה. תווי פניו לא השתנו. אבי אמר לי כי הגבר מבוגר הינו אחיה של סבתי. לקחתי את זה קצת בערבון מוגבל. מאחר והתעסקתי בהמון תמונות הדברים לא התחברו לי אבל פתאום נפל האסימון. החזקתי את שתי התמונות לוודא שמדובר באותו אדם ולדעתי הדמיון ברור. אם כך, הסקתי, אח סבתי כילד הצטלפ עם משפחתו - לא נראית לי אפשרות אחרת. זה עדיין לא הספיק לוידו ממשי. הסתכלתי בתמונה של סבתי עם אחותה בגיל בגרות וראיתי שהאף של אחותה הוא תו פנים מאוד דומיננטי ולכן הסקתי שהילדה הצעירה יותר בתמונה המשפחתית היא ככל הנראה אחותה הצעירה של סבתי. מאחר ויש שם חמישה ילדים שנראים בסדר גילאים בן, בן, בת, בת ובן (התינוק) ומאחר ואחיה של סבתי הם לפי אותו סדר מבחינת הגיל - גם אלה דברים ששכנעו אותי שהמסקנות אליהן הגעתי נכונות. מה שמנע ממני להגיע למסקנה הזו קודם הוא רק הבטחון של אבי שמדובר בבני דודים רחוקים. כשהוא נתן לי את התמונה הוא העיר כלאחר יד, "אה, אלה בני הדודים מהקבוץ" ולא השאיר כלל מקום לתהיות. מה שאני רוצה לומר - מלבד השמחה בתגלית כי אלה הם סבתי ואחיה, שמיד אחזור לשם... הוא שה"עובדות" כביכול, המידע שישנו אצל ההורים והסבים וכו' לפעמים הוא באמת כביכול, ולפעמים הבטחון (המדומה בעצם) הוא מכשלה רצינית. כך שיש לקחת כל עובדה משפחתית בערבון מוגבל... לגבי הסבתה ומשפחתה - זו פעם ראשונה מאז השואה - בה נספו כמעט כל בני המשפחה - שיש לנו פרט כלשהו למזכרת מאותם אנשים. סבתי לא דברה עליהם, מלבד האח שבארה"ב, איתו שמרה על קשר עד מותה (ואיתו חדשתי הקשר לפני כחודשיים) אין לנו פרטים על בני משפחתה. אני תמיד מצרה על כך שאפילו לא ברור באיזה מחנה הם היו ובאיזה מקום נפטרו. עכשיו לפחות יש תמונה שלהם , אין קבר או מצבת זכרון אבל תמונה שאפשר לשים על השולחן או על הקיר עכשיו יש!! אני ממש מאושרת מכך. ואני מרגישה שברמה מסויימת יש תיקון. יעל
בהקשר לתמונתו המעניינת של עמרי, גם אני מצאתי בתמונות המשפחה תמונה בלי כיתוב עליה (אוהו, יש הרבה כאלה בלי כיתוב!!) ובדרכים של נסיון וטעיה הגעתי לבסוף להבנה מי הם האנשים שבתמונה... (מסר לעמרי - זה לקח זמן אבל פתאום נפל האסימון ולכן יש תקוה). והדרך לתגלית: אבי סיפר לי שככל הידוע לו בני המשפחה אשר בתמונה הם בני דודים של סבתי בקבוץ חפציבה. הוא לא פקפק בזה כלל ולכן בתחילה גם אני לא אבל משהו בתמונה הטריד אותי. לכן "רשמתי לפני" את העניין אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה. במקביל מצאתי תמונת אדם מבוגר, ששמתי לב שהוא הילד הבכור בתמונת המשפחה. תווי פניו לא השתנו. אבי אמר לי כי הגבר מבוגר הינו אחיה של סבתי. לקחתי את זה קצת בערבון מוגבל. מאחר והתעסקתי בהמון תמונות הדברים לא התחברו לי אבל פתאום נפל האסימון. החזקתי את שתי התמונות לוודא שמדובר באותו אדם ולדעתי הדמיון ברור. אם כך, הסקתי, אח סבתי כילד הצטלפ עם משפחתו - לא נראית לי אפשרות אחרת. זה עדיין לא הספיק לוידו ממשי. הסתכלתי בתמונה של סבתי עם אחותה בגיל בגרות וראיתי שהאף של אחותה הוא תו פנים מאוד דומיננטי ולכן הסקתי שהילדה הצעירה יותר בתמונה המשפחתית היא ככל הנראה אחותה הצעירה של סבתי. מאחר ויש שם חמישה ילדים שנראים בסדר גילאים בן, בן, בת, בת ובן (התינוק) ומאחר ואחיה של סבתי הם לפי אותו סדר מבחינת הגיל - גם אלה דברים ששכנעו אותי שהמסקנות אליהן הגעתי נכונות. מה שמנע ממני להגיע למסקנה הזו קודם הוא רק הבטחון של אבי שמדובר בבני דודים רחוקים. כשהוא נתן לי את התמונה הוא העיר כלאחר יד, "אה, אלה בני הדודים מהקבוץ" ולא השאיר כלל מקום לתהיות. מה שאני רוצה לומר - מלבד השמחה בתגלית כי אלה הם סבתי ואחיה, שמיד אחזור לשם... הוא שה"עובדות" כביכול, המידע שישנו אצל ההורים והסבים וכו' לפעמים הוא באמת כביכול, ולפעמים הבטחון (המדומה בעצם) הוא מכשלה רצינית. כך שיש לקחת כל עובדה משפחתית בערבון מוגבל... לגבי הסבתה ומשפחתה - זו פעם ראשונה מאז השואה - בה נספו כמעט כל בני המשפחה - שיש לנו פרט כלשהו למזכרת מאותם אנשים. סבתי לא דברה עליהם, מלבד האח שבארה"ב, איתו שמרה על קשר עד מותה (ואיתו חדשתי הקשר לפני כחודשיים) אין לנו פרטים על בני משפחתה. אני תמיד מצרה על כך שאפילו לא ברור באיזה מחנה הם היו ובאיזה מקום נפטרו. עכשיו לפחות יש תמונה שלהם , אין קבר או מצבת זכרון אבל תמונה שאפשר לשים על השולחן או על הקיר עכשיו יש!! אני ממש מאושרת מכך. ואני מרגישה שברמה מסויימת יש תיקון. יעל