Boscorelli
New member
משפחת רמון....
ערב טוב... כמעט וכבר שבוע עבר, שבוע שלם של זעם על למה זה קרה של תסכול למה דווקא זה קרה ושל עצב למה דווקא לבן אדם כזה טוב זה קרה. שבוע שבו ראיתי את הקלטת של אותו יום שוב ושוב צפיתי בשידורים צפיתי בחתיכות מתכת נופלות מהשמיים ולא הבנתי ואני עדיין לא מבין איך... איך דווקא בשיגור הזה? איך דווקא לנאס"א שיש להם תקיציבים שרק יכלנו לחלום עליהם? איך דווקא...? שבוע שבו שמרתי את כל גזרי העיתונים על הקולומביה, אפילו שולחים לי עוד כמה ימים עותק של הניו יורק טיימס. שבוע שבו הסתכלתי על התמונות של אילן ששמעתי את השיר "אל תשמע קולי" של רחל שבוע שבו הסתכלתי לשמיים וכל פעם זכרתי את אילן, קיבלתי צמרמורת, נכנס בי עצב, כל פעם שהסתכלתי לשמיים הייתה לי הרגשה שברגע זה אני צריך להצדיע כי אילן צופה בנו מלמעלה, משגיח עליינו. שבוע שבו היו וויכוחים והטלת אשמות על למה זה קרה ומי אשם במה שקרה, וזה לא צריך להיות כך, צריך לדאוג שזה לא יקרה שוב, שאילן לא מת לשווא, שישאפו שהמעבורות יהיו יותר בטוחות ולא להטיל האשמות. שבוע שבו היו דיונים בבתי ספר בטלוויזיה בכל מקום, שבוע של טקסים של אזכרות שבהם התייחדנו עם זכרו של אילן, שהרכנו ראש וזכרנו את אילן שהבטנו השמיימה ונזכרנו באילן. שבוע שבו... זכרנו את אילן, וכך גם נעשה כל שבוע... כבוד שמגיע לגיבור לזכור אותו ולא לשכוח ובשבוע הבא (מבחינתי לפחות זה יהיה אותו נוהל) שבוע של זיכרון של עצב ושוב... בעיקר של זיכרון שאילן שלנו... אילן ממדינה כ"כ קטנה אי-שם על הגלובוס הוא אותו אחד הוא הראשון שנבחר מכל ה6 מיליון שחיים פה לייצג אותנו בחלל.... תודה לך אילן, תודה לך רונה...
ערב טוב... כמעט וכבר שבוע עבר, שבוע שלם של זעם על למה זה קרה של תסכול למה דווקא זה קרה ושל עצב למה דווקא לבן אדם כזה טוב זה קרה. שבוע שבו ראיתי את הקלטת של אותו יום שוב ושוב צפיתי בשידורים צפיתי בחתיכות מתכת נופלות מהשמיים ולא הבנתי ואני עדיין לא מבין איך... איך דווקא בשיגור הזה? איך דווקא לנאס"א שיש להם תקיציבים שרק יכלנו לחלום עליהם? איך דווקא...? שבוע שבו שמרתי את כל גזרי העיתונים על הקולומביה, אפילו שולחים לי עוד כמה ימים עותק של הניו יורק טיימס. שבוע שבו הסתכלתי על התמונות של אילן ששמעתי את השיר "אל תשמע קולי" של רחל שבוע שבו הסתכלתי לשמיים וכל פעם זכרתי את אילן, קיבלתי צמרמורת, נכנס בי עצב, כל פעם שהסתכלתי לשמיים הייתה לי הרגשה שברגע זה אני צריך להצדיע כי אילן צופה בנו מלמעלה, משגיח עליינו. שבוע שבו היו וויכוחים והטלת אשמות על למה זה קרה ומי אשם במה שקרה, וזה לא צריך להיות כך, צריך לדאוג שזה לא יקרה שוב, שאילן לא מת לשווא, שישאפו שהמעבורות יהיו יותר בטוחות ולא להטיל האשמות. שבוע שבו היו דיונים בבתי ספר בטלוויזיה בכל מקום, שבוע של טקסים של אזכרות שבהם התייחדנו עם זכרו של אילן, שהרכנו ראש וזכרנו את אילן שהבטנו השמיימה ונזכרנו באילן. שבוע שבו... זכרנו את אילן, וכך גם נעשה כל שבוע... כבוד שמגיע לגיבור לזכור אותו ולא לשכוח ובשבוע הבא (מבחינתי לפחות זה יהיה אותו נוהל) שבוע של זיכרון של עצב ושוב... בעיקר של זיכרון שאילן שלנו... אילן ממדינה כ"כ קטנה אי-שם על הגלובוס הוא אותו אחד הוא הראשון שנבחר מכל ה6 מיליון שחיים פה לייצג אותנו בחלל.... תודה לך אילן, תודה לך רונה...