משפחת אומנה
שלום לכולם! אני חדשה פה אך מעריצה ותיקה..
אני מתנצלת מראש אם הפנייה שלי פוגעת שמי מכן/ם. אני מודעת להבדל העצום בין אימוץ לאומנה אך לא מצאתי את הפלטפורמה המתאימה (אולי אין כזו?) לתהיותיי. ובכל זאת יש כמה נקודות בהן תוכלו לעזור לי מנסיונכם. אז שוב- סליחה מעומק הלב!
קצת עליי: בת 28 נשואה כ-3 שנים לבעל מקסים. 3 שנים של ניסיונות להרות ללא הצלחה... עוד לא איבדנו תקווה ומקווים שב"ה נצליח להביא לעולם ילדים ביולוגיים, אך תמיד בעומק הלב נמצא הרצון להעניק ולאמץ. גם מתוך הרצון העז לחוות הורות אך גם כדי לתת. (עוד כילדה חלמתי על בית מלא ילדים כשחלקם לא ביולוגיים, והנה החלק הביולוגי מתעכב אבל החלום על אימוץ עוד ישנו ועומד). אני חושבת ברצינות על משפחת אומנה, והרעיון צף ועולה ולעיתים נדחק. החששות שלנו כבדים. הפחד שלא נעמוד בזה, שהילד סבל הרבה לפני שהגיע ולא מגיע לו לסבול אכזבה מאיתנו (אם תהיה כזאת, חלילה)- פחד משתק! העניין שהבית שלנו ריק מילדים ולא ערוך לזה פיזית עדיין (צעצועים חפצים לילדים, רהיטים..) וגם חברתית- אולי לילדים כאלו עדיף לחיות עם "אחים" של בני הזוג? אולי אנחנו עצמנו נהיה הורים טובים יותר כשיהיה לנו ניסיון? החשש מהפרידה הצפויה מהילד (שכן משפחת אומנה מלכתחילה רק אומנה זמנית עד שיקום ההורים)- מטרידה אך פחות. למרות שאני מאוד רגישה וברור לי שיהיה קשה.. איך ילדים משלבים בבית? איך מתכוננים לזה? עליי לציין כי אנחנו לפני כל ההכנות מטעם העמותה לאומנה, בוודאי שתהיה סדנה והדרכה להוריי אומנה, אבל בכל זאת, התהיות האלו מקפיאות ויקל עליי להגיע לשם מוכנה עד כמה שניתן. תודה מראש ושוב סליחה, שני.
שלום לכולם! אני חדשה פה אך מעריצה ותיקה..
