משפחות יקרות שלום,

יוליה113

New member
משפחות יקרות שלום,

שמי יוליה ואני סטודנטית לריפוי בעיסוק באוניברסיטת ת"א. במסגרת אחד הקורסים אני מכינה עבודה על הספקטרום האוטיסטי. אני אודה לכם מאוד אם תסכימו לשתף אותי, ולו רק במשפט, על ההתמודדות של התא המשפחתי ועל ההתנהלות של שגרת היומיום. תודה מראש לכל מי שיסכים לחלוק איתי את סיפורו.
 
במשפט?

תקראי פה, יש פה הרבה, אבל הרבה משפטים על התמודדות ושיגרת היום-יום. אם את באמת רוצה עזרה, אז תציגי את עצמך: לאיזה קורס, מה הנושא, מי המנכה.
 

AutismTimesTwo

New member
אי אפשר במשפט

לא בטוח שגם בספר אני יכול להבהיר מהי ההתמודדות הזו. כן אני יכול להגיד שההתנהלות של שגרת היומיום לא קיימת. יש מאבק יומיומי לקיום שגרה ולקידום השגרה.
 

dina199

New member
אם את מכינה עבודה שלמה

אל תבקשי משפט אחד
. תכיני שאלון מפורט עם שאלות קונקרטיות ( כל מה שעולה על דעתך , אבל את יכולה לקרוא קצת בפורום ולהתרשם) ואז יש סיכוי יותר גבוה שאנשים יענו.וכתוצאה יהיה לך בסיס טוב יותר לעבודה.
 

MAG14

New member
במשפט אחד: אין שגרה

עליות ומורדות, התפתחויות לא צפויות (גם לטובה וגם לשלילה). יש המון הצלחות אבל אי אפשר לישון בשקט כי אתה לא יודע מה יהיה הלאה.
 

יוליה113

New member
בראש ובראשונה אני רוצה להודות לכל מי שהגיב

אני אשמח לספר קצת על עצמי- שמי יוליה רוזנטל דמארי, בת 27, סטודנטית שנה ב' לתואר בריפוי בעיסוק באוניברסיטת ת"א. במסגרת קורס (PBT (Problem Based Learnin, אני לומדת על PDD בהתבסס על תיאור מקרה של ילד בן ארבע שאובחן כאוטיסט. המנחה שלי, המרפאה בעיסוק ויטי פינקלמן רוז, ביקשה מאיתנו להתייחס להקשר המשפחתי והחברתי. קראתי בפורום פרסומים קודמים על ההתמודדות, ואני מבינה שלא ניתן לסכם את המציאות היומית במשפט. כל תא משפחתי הוא עולם שלם של רגשות וחוויות. אני מצטערת אם זה התפרש בצורה מזלזלת, לא לזה התכוונתי.. אין לי שאלות ספציפיות, היה לי חשוב להבין את הפן הרגשי וההתמודדות של המשפחה, וזאת לאחר שלמדתי את כל ההיבטים הפיזיולוגיים וה"רפואיים" של הלקות. השיר מאוד ריגש אותי.. תודה על התייחסותכם!
 
אני לא חושבת שתמצאי שתי משפחות

שמתמודדות אותו דבר. כל בן אדם מגיב בצורה שונה ומתמודד בצורה שונה. יש משפחות שקורסות ויש משפחות שמתעצמות. מאוד אישי ותלוי במשפחה דבר אחד בטוח זה שלא תמיד אנשי מקצוע ומערכות שונות (בריאות, חינוך) עוזרות למשפחות, לפעמים הם רק מוסיפים התמודדויות נוספות.
 
גם אני חושבת

שכל משפחה וכל אדם בעצם מגיב בצורה שונה ומתמודד בצורה שונה, ואפילו אותו אדם תלוי באיזה יום את תופסת אותו... יש לי ימים קשים שאני לא מבינה מאיפה כל הדבר הזה נחת עלי ואם אני לא חולמת כי לא יתכן שאני ירגיש את מה שאני מרגישה במציאות ולא יתכן שהילד המושלם שלי יהיה לו קשה בחיים, ויש ימים שאני שלמה עם החיים שטוב לי שהכל נראה כרגיל ולא כזה נורא.
 
למעלה