משפחה שכזאת ועוד איך, "כזאת"!!.
שנה טובה יותר מקודמתה!
*דיעה אישית בלבד. לא לציטוט ולא לייחוס*
זוגתי ואני, בקשר די טוב, עם שתי המשפחות שלנו. משפחות "ברוכות" אחים והורים, שיהיו בריאים לעולמים. (איני מונה את מספר האחים, מחמת "עינא בישא", רחמנא ליצלן).
מי, מהאחים והאחיות שלי ושלה, המתעניינים בנו, אנו מתעניינות בהם, כפל כפליים. היתרון במשפחות מרובות אחים ואחיות, תמיד ניתן למצוא את האח או את האחות, אף יותר, אשר יתמכו בנו, על אף השונות שלנו. עם אלה, אנו מחוברות היטב, על אף הבדלי "אורח החיים", עם כל המשתמע מכך, מעצם היות שתי משפחותינו, חרדיות למהדרין. ואילו זוגתי ואני, חצינו את "הגדר". אנו צועדות בין "הטיפין", לא להרגיז ולא להשקיט.
"עקב אכילס" המשפחתי עולה וצץ במלוא חריפותו, בעיקר "בשבתות וחגים". כאשר אנו נפגשים בחבורה גדולה. זה עולה בכל המשפחות של העם היהודי שבעולם. אפילו במשפחות "ההרמוניות" ביותר, לכאורה ולמעשה.
די לזוגתי ולי, כי נולדנו שתי בנות בכורות, בשתי משפחות חרדיות. בזוגתי ובי, התקיימה אימרתם של חז"ל, במלוא חריפותה, אימרה האומרת: "בת ראשונה, סימן לבנים".
הפירוש האישי שלי, לאמרתם הנ"ל של חז"ל, הוא: כדי שהבת הנולדת, תשמש עוד חצי "אישה", לתא המשפחתי הדתי..... (אני מעדיפה, לא להרחיב בנושא, המבינה תבין..)
בכל זאת ואעפ"י, כאשר שתינו מוזמנות ע"י אחת המשפחות שלנו, בחגים ובשבתות, אנו רצות בשמחה, מחיפה לירושלים. זאת משום, שאנו מרגישות וחשות, "כשתי גבירות", הדורות, משוחררות, מוצלחות, נאמנות זו לזו. לעתים מאוד קרובות, אנו פותרות בעיות, בעיקר כלכליות.
לזוגתי ולי, עדיין יש לנו חברות רבות, מהימים ההם. תמיד אנו מוצאות את אחד הבתים שלהן, ריק ופנוי בשבתות וחגים. כך, אין לנו בעיה, היכן לישון במנוחה, לאחר הארוחה, במרחק של הליכה. מה טוב יותר, אחרי סעודה מפטמת, ללכת רגלי, עקב בצד אגודל, זו ליד ולצד זו, בשתי השכונות בהן גדלנו, נזכרות ומעוררות את השדים האפלים, לו לא חצינו את "הגדר". חצינו אל הגדר הטובה, המטיבה. מטיבה לי ולזוגתי.
לעולם, שתינו לא הולכות, לא בשבתות ולא בחגים, אם לא הזמינו אותנו, בתוך שתי משפחותינו. כן, אני מקפידות על ההזמנה, שתבוא מצידם. כדי ששתי המשפחות, לא יאמרו: לא ידענו, לא ראינו.
הסבלנות והסובלנות, תמיד משתלמות. אם לא לטווח הקצר, לבטח בטווח הארוך. היות והמשפחה כפויה עלינו, ניתן לנצל את "הכפייה" לשחרור.
