משפחה מארחת

משפחה מארחת

שלום לכולם. לפני כמה ימים היה ראיון בטלוויזיה עם ראש עמותת הילל שסיפרה על יוצאת בשאלה שהיא מארחת ("מאמצת") אצלה בבית. בעקבות הראיון איתה, עלה לי הרעיון להציע להורים שלי להיות משפחה מארחת. אבל לפני שאני אעלה את הנושא בפני ההורים שלי, רציתי לשמוע מהניסיון שלכם (מאלה שנמצאים עכשיו או שהיו אצל משפחות כאלה) איך זה היה, מה היו הקשיים, ואיך הסתדרתם עם המשפחה? תודה רבה
 
היי "כמעיין..."

יש סוגים שונים של משפחות מארחות. יש כאלו שהנער או הנערה גרים אצלם ויש כאלו שהנער מגיע אליהם רק לסופי שבוע או סתם כך, מידי פעם... לי יש משפחה מארחת כזו. אמנם לא הגעתי אליהם דרך ה.ל.ל. אבל הקשיים והבעיות הן דומות בהחלט. תחשוב על כך שפתאום, לכל הדינמיקה שבינך לבין ההורים ושאר המשפחה שלך, נכנס מישהו זר. כשמקבלים מישהו לתוך המשפחה אי אפשר להסתיר ממנו את הצדדים הפחות נעימים (הקיימים אצל כל משפחה), כפי שמסתירים זאת מפני אורחים. את המריבות, הצעקות לפעמים, אי הנעימויות... וגם את הדברים הנעימים והמשפחתיים יותר: אירועים משפחתיים וכו´... אתה מוזמן לשאול אותי שאלות ואני אשמח לענות לך ובכל מקרה, יהיה מה שיהיה עם הרעיון שלך, כל הכבוד על עצם המחשבה.
 
אתה יכול לקרוא לי מעיין,

ובפעם האחרונה שבדקתי הייתי בחורה
אני הייתי רוצה לשמוע קצת על איך הייתה ההתאקלמות שלך במשפחה - כמה זמן זה לקח עד שהרגשת בנוח, מה היו הבעיות, אלו בעיות יש עכשיו, ומצד שני - גם מה טוב בזה, אם אתה מרגיש מספיק פתוח עם המשפחה כדי, נניח, לצאת עם הצעירים לבלות, כל מיני דברים כאלה... דיברתי עם אמא שלי והיא הראתה התעניינות "לאמץ" חייל/ת בודד/ה לסופי שבוע.
 
היי שוב - מעיין. סורי על הטעות...

הרקע ליצירת הקשר: הייתי בסופשבוע כלשהו אצל משפחה-חברים שלי. במוצאי השבת הם הלכו לבקר משפחת חברים שלהם והזמינו אותי להצטרף. אחרי קצת "לא נעים" שלי, הצטרפתי אליהם. הגענו למשפחה (זוג הורים בשנות ה-40 לחייהם, ילדה בת 17, ילד בן 14 וילדה נוספת בת 10) ושם ישבנו בסלון ופטפטנו. דיברנו עלי, הראיתי תמונות שלי שבמקרה היו עלי, דיברנו על החיים ושם, לראשונה בחיי, טעמתי בייקון. ביום רביעי באותו השבוע עברתי תאונת דרכים. התאשפזתי בבית חולים בירושלים (עיר הקודש בירת הנצח שתחולק) ואז קיבלתי טלפון מהאמא במשפחה אותה ביקרנו במוצ"ש. "היי אלי" היא אמרה, "זו ענת". לקח לי זמן להבין מי הענת שמתקשרת אלי וכשהבנתי היא אמרה "שמעתי שעברת תאונת דרכים. אני ודפנה (הבת הגדולה) בדרך לבקר אותך"... הן הגיעו. אחרי כמה ימים השתחררתי וקצת אחרי שהשתחררתי, מייד כשסיימתי לטפס את ארבעת הקומות עד לדירתי, קיבלתי שוב טלפון מענת. "שמעתי שהשתחררת. אנחנו מזמינים אותך להיות אצלנו עד שתבריא". אני: "מה פתאום? לא נעים לי..." היא: "מי שואל אותך בכלל?" אני: "אממ..." היא: "טוב, נדבר אח"כ". אחרי חצי שעה הטלפון מצלצל ועל הקו היה בעלה. "ענת ודפנה בדרך לאסוף אותך". אני: "מה?? אבל אמרנו שנדבר על זה" הוא: "לא יודע. זה מה שביקשו ממני למסור לך" אני: "אממ...." בקיצור, הן הגיעו ואספו אותי. אחרי כמה ימים התאשפזתי שוב וכשהשתחררתי (לאחר כמה שבועות), כבר היה ברור שאני מגיע להחלים אצלם. ההחלמה הייתה ארוכה. חמשה חודשים גרתי אצלם ואז חזרתי לדירתי. מאז, כמעט כל סופ"ש אני מגיע אליהם. הבעיות: מידי כמה ימים (בעיקר כשהתעורר וויכוח כלשהו בין בני הבית) אני הרגשתי שלא בנוח. כאילו דחפתי את עצמי לתוך החיים הפרטיים מאוד שלהם. גם כשצפיתי בטלוויזיה, כל פעם מחדש חשתי כאילו אני תופס מקום של מישהו מבני הבית. הרגשתי כאילו אני בא על חשבון אחד הילדים שלהם וכאילו הם מקבלים עכשיו פחות יחס - בגללי. היו לי הרבה שיחות עם הילדה הגדולה (קטנה ממני בשנה). היא עודדה אותי וסיפרה לי "רכילויות" משיחות שיש להם, עלי, בלעדיי. היו לי גם שיחות עם האמא וגם שם קיבלתי טפיחות על האגו. מתי התחלתי להרגיש בנוח? בערך חודשיים אחרי שהגעתי אליהם, הם עשו לי מסיבת הפתעה ליום ההולדת. זה מה שנתן לי הרגשה שאני רצוי ושהם לא "מרחמים עלי ועושים לי טובה". אז גם הרגשתי שהם נהנים בחברתי. היום אני מרגיש בנוח עם המשפחה. עם הבת הגדולה אני בקשר טוב, אנחנו מתייעצים, אנחנו מדברים בינינו בחופשיות (היא הייתה הראשונה מבני הבית שהעזתי לספר לה שאני הומו). גם עם האמא אני מרגיש די חופשי וגם עם הילדה הקטנה (לא כל כך קטנה. כבר בת 12).. עם האבא אני לא מרגיש כל כך חופשי אבל זו כבר בעיה שלי ולא שלו... עוד שאלות
אה - עוד דבר. כשאני מדבר עליהם היום (בעיקר שלא בפניהם אבל לפעמים זה נפלט לי גם לידם), אני מתייחס אליהם כאל אבא, אמא, אח ואחיות... ועוד דבר קטן: אני מאוד מאוד מאוד מאוד אוהב אותם. זו בעצם המשפחה שלי...
 
וואו...

איזה יופי
זה סיפור כל כך יפה ומרגש... תודה רבה ששיתפת אותי במה שעברת עם המשפחה, ואני מקווה שההורים שלי יחליטו בסופו של דבר כן לארח מישהו או מישהי.
 
שוב תודה ותיקון...

אחותי הקטנה היא אמנם לא כל כך קטנה אבל היא לא בת 12. היא כבר בת 13...(ועוד לא הבאתי לה מתנה ליומולדת! אני מתבייש לי...)
 

רינהא

New member
קראתי והתרגשתי../images/Emo24.gif

התרגשתי מהפתיחות שלך, וגם לדעת שיש עוד אנשים שעושים דברים מהבטן בלי חשבון...... לחיצת יד וחיבוק לך ולמשפחה שלך.
 

רחל קהת

New member
כאן נמחקה הודעה

על ידי הנהלת הפורומים משום שלא עמדה בתקנון הפורום
 
כבוד הוא לנו לראות אותך כאן

אולי את לא מזהה אותי בשם-העט שלי, אבל אני נועם, יוצא מירושלים. מקווה שתכתבי כאן מדי פעם ואולי אף תספרי חוויות של משפחות וכו´. שבת שלום <גובה גלים בים-המלח - 5 ס"מ> <טמפרטורת המים - לא יודע אבל נעים מאוד>
 
למעלה