סיפור נחמד
רק... שהוא פשוט מידיי. זה נראה כאילו בחיים הכל שחור ולבן ומישהו שכח את הצד האפור הגדול. בדרך כלל החלטות הם לא שחור ולבן, ביחוד החלטות גדולות. הם סגול ואדום, צהוב ירוק וכחול. ובקיצור כוונתי היא שהחלטה לא חייבת להיות מינוס או פלוס. החלטות חשובות וגדולות הן דברים כמו לאן אני רוצה ללכת ללמוד, איזה קורס לקחת באוניברסיטה- אז מה כאן מיכאל היה עושה? דבר נוסף הוא שזה נכון שלפעמים אדם פשוט יכול להחליט- טוב, אני אהיה במצב רוח טוב היום. אבל למעשה רגשות האדם מטעים, אדם יכול להשתדל מאוד אבל ליפול בגלל דבר או שניים. עוד דבר הוא שלדעתי זה לא הכי בריא לחייך כל היום. לא רק שהחיוך שלך יכול להתקע ויתפסו לך שרירי הלחיים אלא גם שזה לא נראה אמיתי, לא אנושי. כמו שאומרים שתינוק טוב זה תינוק שבוכה לפעמים, אחרת זה לא טבעי, אחרת אולי הוא חולה או משהו. לדעתי החיוך גם מביא תמימות. בעולם שלנו יש מספיק תחמנים ומרושעים שמחפשים את החייכנים שהכל טוב אצלם תמיד ועובדים עליהם בעיניים. אני בהחלט יכול לראות מצב בו מיכאל יתבקש ע"י איזה נוכל טובה, ואחרי שהלה יסיים לשדוד אותו הוא ישאר עם חיוך עגום על השפתיים. אני מניח שהסיפור הוא בדיה אבל הסוף ממש לא ריאלי.