משעמם לי...

[איריס קדם]

משעמם לי...

השעה 21:00, 22:00 ולילדה משעמם!! אחרי שהייתה עסוקה כל היום, נותרה הילדה מתוסכלת מעצם העובדה שנותרו שעה שעתיים "מתות". משגעת אותי ואת עצמה ב: "משעמם לי". לא רוצה לקחת ספר, לא רוצה לצפות בטלויזיה, וכו´ רוצה שאעניין אותה ושואלת מה לעשות. רוב הזמן אני מוצאת עצמי חסרת אונים מולה. יש רעיונות?!

 

[איריס קדם]

ואגב, מדובר בילדה בת 12!!!

 

[אiרית]

אין לי כל כך

נסיון בתחום הזה.. אבל ילדה בת 12 לא צריכה לישון בשעות כאלה? בכל מקרה לדעתי אולי כדאי שתנסי למצוא איתה ביחד תחביב כלשהו בשבילה.. משהו שמעניין אותה ושתוכל (ואפילו תרצה) להתעסק בו בשעות הפנאי.

 

[איריס קדם]

השאלה הופנתה לתרי! תודה.

 

[fortune]

יש תיבת מסרים אם אינך מעוניינת

בתגובות, חיזוקים, שאלות וכד´ מחברי הפורום! בלי העלבות!!!

 

[תרי קלינמן]

משעמם לי... תגובה

שלום רב, אני קוראת את תוכן דברייך ואני שמה לב לעובדה כי בתך הנה ילדה מאוד סקרנית, שכפי הנראה זקוקה להרבה גירויים ותעסוקה במשך כל שעות היום. מצד אחד סקרנות ורצון לעשייה הנן תכונות מאוד חשובות במיוחד כשהן מנותבות לאפיקים חיוביים. מצד שני, ילדה בגיל 12 בהחלט צריכה לדעת שהחל משעה מסוימת בערב עליה להעסיק את עצמה לבד ולאפשר זמן חופשי לאמא. חשוב לי ,במקרה זה, לדעת מה קורה באותן שעה שעתיים "מתות. כשהילדה חוזרת על המנטרה:"משעמם לי". מה היא בדיוק עושה? איך את מגיבה? מה את אומרת? ואיך האירוע נגמר? התנהגות "מפריעה" של ילד "נולדת " במקרה והיא מכוונת להשגת מטרה חיובית. תגובת ההורה מחזקת אותה לדפוס. אני מבינה שהנך מוצאת עצמך חסרת אונים מולה. האם מתפתח מאבק? . מטרת כל התנהגות של ילד היא להרגיש שייך- חלק מ... להרגיש בטוח בסביבה בה הוא נמצא. אחת הדרכים הנכונות לאפשר לילד לחוש בתחושה זו היא לאפשר לילד לתרום ולהועיל.אני סבורה, שככל שמאפשרים לילד לתרום ולהועיל בבית ובסביבה, הדבר גורם לו להרגיש שזקוקים לו, מרחיב את תחום האחריות שלו, הילד מתחיל לראות עצמו יותר כאדם שיכול ופחות כתלוי באחרים. כמו כן, יפחת הסיכוי שהילד יפתח דרך מוטעית-"מפריעה"- להרגיש את אותה תחושה. רעיונות: יתכן כי,"משעמם לי" הפכה לטכניקה מוטעית על מנת להעסיק אותך. ניתן ליזום מדי זמן " שעה טובה" עם הילדה ואז להקדיש לה מזמנך . להתייחס לילדה כאשר היא מועילה ותורמת בהתנהגויות יום יומיות ולעודד. לצד זה לקבוע גבולות ברורים ולשתף בהצהרת כוונות הנוגעות לשעת השינה,ולהיות עקביים. במידה וינתן לי תיאור מדוייק יותר של הסיטואציה אוכל למקד יותר.

 

[איריס קדם]

ובכן....

בכל פעם כאשר זה קורה (ולא בכל ערב), אני דואגת להבהיר לה : א שיש לא מעט דברים שהיא יכולה לעשות עם עצמה בכדי לא להשתעמים ו ב זהו זמן שבו אני יכולה לשבת בשקט מכל היום, לצפות בטלויזיה או לעשות כל דבר אחר למען עצמי, העניין הוא שהיא ככל הנראה דורשת זמן של יחד ואז כאן אני נתקלת בבעיה, מרגישה חסרת אונים שאין לי במה לעניין אותה, שאין לי במה להעסיק אותה ומצד שני מרגישה שלא ממש בא לי לותר על הזמן "שלי"! כמובן שיש שעה שבה הולכים לישון והיא לא חורגת, כמעט בכלל. כן, טל היא ילדה שאוהבת לעשות דברים, ובעיקר בשיתוף החברות והסובבים אותה ולכן קצת קשה לה עם שעה שעתיים של לבד. לעתים טל מבינה את טיעוני ומפסיקה לקטר, אבל נשארת באויר תחושת אשם שאולי לא עשיתי למענה מספיק, אולי הייתי נוקשה, אולי אני לא מצליחה לרצות ולספק את בתי וחבל! בדיוק בימים אלו אני מנסה לחשוב על אלטרנטיבות בעניין התעסוקה המשותפת, מחפשת תעסוקות משותפות לשעות הערב. ככל הנראה, מלבד השעמום היא צריכה זמן איתי! שווה בדיקה. תודה

 

[תרי קלינמן]

המשך תגובה../images/Emo24.gif

איריס ובכן... יתכן, שבתך, התרגלה להמון הסברים. בכל פעם הנך מסבירה ומסבירה ובדרך זו בטעות היא משיגה ממך תשומת לב יתרה.בנוסף, מדברייך עולה כי הנך מרגישה חסרת אונים מעצם העובדה שאין ביכולתך לספק לה גם עיניין ולהעסיק אותה באותן שעה שעתיים לפני השינה. כניראה, שתפיסתך היא שעלייך לדאוג שלבתך היקרה יהיה טוב ולכן חשוב לך להיענות לצרכיה, בקשותיה ודרישותיה. הילדה, בטעות, דרך" ההטרדה", דרך הנדנוד משיגה ממך המון התייחסות ומקבלת משמעות וזה הרווח שלה בהתנהגות. הילדה עושה זאת לא באופן מודע אלא מתוך מטרה לחוש את תחושת הערך והמשמעות. מה לעשות??? לשנות את התפיסה לגבי התפקיד ההורי- מותר לך שיהיה לך זמן פנוי לעצמך. לתתלבתך התייחסות ומשמעות כאשר היא מועילה ותורמת. לעשות את הבילתי צפוי- מספיק עם הסברים, להצהיר על כוונות החל משעה זו... אני מבקשת זמן לעצמי ולהיות עקביים. ליזום שעה טובה עם בתך מידי פעם. תרי.

 

[דסי אשר]

היא קולטת ממך כמה דברים

ולכן היא ממשיכה. כמו שמציעה טרי, משום שהיא קולטת אותך- את מחזקת בה את הדפוסים שאינם רצויים לך- אבל גם לא לה. למה הכוונה. כתבת, שהיא מאד סקרנית. כל הילדים נולדים סקרנים, עם הצורך לגדול. חלקם נולדים סקרנים באופן מיוחד. הטעות הנפוצה של רוב ההורים, הנה המחשבה שהם צריכים לספק לילדים שלהם כל הזמן גרויים. ואז, קונים הרבה צעצועים, כל הזמםן משחקים אתם, שולחים להרבה חוגים וכו´. ילד שצומח באווירה שמאפשרת לו לפתח את הסקרנות הטבעית שלו, שמאםשרת לו לגדול, לא זקוק שכל הזמן יהיה לוקצין בידור. אין בדברי משום השלילה של המשחקים המשותפים. אבל למשחקים המשותפים יש מטרה עיקרית, לפי תפישתי- הרגשת החוויה החברתית, הבין-אישת= הביחד, ולא מטרת סיפוק צורך הסקרנות והגרוי. כתבת בהודעתך:מרגישה חסרת אונים שאין לי במה לעניין אותה כתבת גם:אבל נשארת באוויר תחושת אשם שלא עשיתי למענה מספיק וכו´. את הרגשות והמחשבות האלה שלך- טל קולטת. היא יוצאת נפסדת מכך שהיא תלויה בך, לשם עיסוקיה. אני מפעילה משפחתון, אני אם לבוגרים מאד(31 + 25), עובדת סוציאלית עם ´הבנה´ בגיל הרך הנורמאלי. אצלי במשפחתון אין חוגים. אצלי אני לא ´עובדת עם הילדים´. הגישה שלי- הם נולדו סקרנים, הם רוצים לגדול- אני מעודדת את הסקרנות, במשובים התכופים על מעשיהם השונים. אני גם משחקת אתם, אני גם עובדת אתם בחימר- אבל זאת במטרה של חוויה משותפת, וחשיפה נוספת לגרוי- איתי. דסי

 

[דסי אשר]

שכחתי להפסיק את ההדגשה

וגם הקישור לא הצליח. לא נורא. דסי