משעמם לי ועצוב:S

[מאורי6]

משעמם לי ועצוב:S

מכירות את התחושה של החוסר אונים הזה כשהוא שם מדוכדך ואין לך באמת איך לעזור לו?? אני לא יודעת עד כמה אני יכולה לדבר על השירות שלו וכאלה אבל אני יודעת שזה משאיר בו לא מעט צלקות... ואני מתכוונת נפשיות. לא הייתי במקומות ובמצבים שהוא נמצא בהם, אני לא אהיה ואני גם לא רוצה להיות ולכן כמה שאני אטען שאני מבינה אותו.. זה אף פעם לא יוכל להיות הבנה של מאה אחוז. כבר כמה ימים שהוא מדבר בקרירות ולא מספר כלום... הרגשה שהוא מתקשר רק כדי שלא יהיה מצב שלא דיברנו יום שלם.. סמסים של בוקר טוב ולילה טוב כמו תמיד וזה אולי נשמע דבילי אבל אפילו בהודעות בין המילים אני יודעת שהוא לא חייך כששלח את ההודעה... אני וחברה שלי.. שהיא כמו אחותו והיא זו שהכירה ביננו.. הפכנו, טחנו ולעסנו את הנושא מכל זווית אפשרית בניסיון להבין מה זה הגל קרירות הזה והגענו למסקנה שהאפשרות היחידה בעצם היא משהו שקרה שם...בשטח כנראה. אני אוהבת אותו באמת כמו שהוא אבל שנינו יודעים שהשירות הזה... קצת... לא מצאתי מילה עדינה יותר אז נגיד שהוא דפק לו קצת את הראש [ניסוח דפוק אבל נסתפק בזה]. אני יודעת שהוא מרחיק אותי רק מתוך אהבה ורצון שאני לא אפגע ואהיה חלק מהדברים הקשים שהוא עובר ורואה אבל.... לא יודעת..זה מבלבל.. אתה רוצה להיות עם בחורה ואתה אוהב אותה אבל כשאתה הכי צריך אותה אתה מרחיק אותה ממך? אתמול בלילה הוא שלח לי סמס "לילה טוב"... לרגע רציתי לענות לו חזרה סתם לילה טוב אבל אז חשבתי קצת ושלחתי לו "לילה טוב אהובי... אני תמיד אוהבת אותך אתה יודע את זה. תן לי להיות קרובה גם מרחוק". נקווה לטוב...

 

[אני מורן 123]

תתחזקי.. וככה תחזקי אותו

להיות בשטח, לראות זוועות זה קטן לעיניים של חבר'ה בני 18, 19, 20 ולפעמים אפילו נורא גם לבני 40 אנחנו נופלים לצבא לשרת ממש כילדים בני 18 שיומיים לפני הגיוס היינו בטח באיי נאפה או משהו כזה, הכל מתהפך, מקבלים כל כך הרבה פרופורציות... ואחד הקשיים שלנו כחברות זה שאנחנו לא נמצאות איתן בסיטואציה שמזעזעת אותם, וגורמת להם להיבהל וכתוצאה מזה אנחנו לא יודעות מה באמת עובר עליו, במיוחד המון מהבנות כאן הן בנות לפני צבא וכשאתה לא נמצא בתוך המערכת לא משנה כמה סיפורים תשמע עדיין, יהיו חסרים כמה דברים בהבנה ובהרגשה...ולפעמים זה גם קצת יוצר פער התמיכה היחידה שאת יכולה לתת לו כשהוא שם זה לשלוח לו אולי SMS כאלה של 'אוהבת אותך..חושבת עליך... ניזכרתי במה שעשינו כש...' כאלה שיתנו לו את נקודות האור ביום, כי לפעמים שבוזים ממיליון סיבות ויותר קל לשקוע בעצב מאשר לעלות לשימחה... אולי תנסי לשלוח לו חבילה עם דברים שהוא אוהב שתגיע אליו לבסיס תחכה לו... תבקרי אותו בבסיס (אם אפשר) כשהוא סוגר שבת... ואם יוצא לך להיות איתו, את תשבו יחד תחבקי אותו הרבה, תני לו קצת זמן ואת תבהירי לו (כמובן שוב ובעדינות...) שהוא יכול לבטוח בך ושאת תמיד שם בשבילו לא שנה מה וכו' וכו'.. אני מאמינה שיהיה טוב בהצלחה

 

[McBlack]

שמעי... יכול להיות שהוא פשוט שבוז.

שהוא רוצה בית. שנמאס לו... ואז זה כבר מצב פשוט יותר משבאמת קרה לו שם משהו בשטח. אני חושבת שעדיף לך להניח לזה, לא לתחקר אותו יותר מדי, כי אם קרה זה בטח יכאיב... ופשוט תסמכי עליו שהוא יספר לך מה קרה ברגע שהוא ירגיש שהוא מוכן. ואני מסכימה איתך... עד אז, תהיי בגישה של "אני תמיד פה בשבילך". אני בטוחה שהוא לא לוקח את זה כמובן מאליו. כמה זמן אתם ביחד, אגב? לא ציינת בהודעה למטה...

 

[מאורי6]

מוזר להודות... קצת מפדח יחסית

לקילומטרז' הארוך של כמה מהזוגות פה אבל אם כבר התחלתי אז אני אספר את כל סיפור ההכרות וזהו

אז היה לי חבר אחר במשך שנתיים... ובאותו זמן הכרתי את החברה הכי טובה שלי, גל באיזה פורום או צ'אט משו כזה. פעם ראשונה שנפגשנו אני והיא היא באה אליי כמה ימים אחרי היומולדת שלי לסופשבוע ובערב התקשרה לכמה ידידים שלה שיבואו לפגוש אותה סתם כי הם גרים ממש קרוב... ירדנו לפגוש אותם (ליד התחנת משטרה מוהאהאהאהא!) ושם ראיתי אותו בפעם הראשונה. בתכל'ס בקושי פזלתי לכיוון שלו... הוא ישב באוטו אני לא זוכרת אם הוא אמר לי בכלל שלום או לא ואני כל הזמן רק חשבתי על זה שאנחנו צריכות לחזור כמה שיותר מהר הבייתה כי החבר שלי צריך להגיע.. וגם פזלתי כל הזמן לצדדים כדי שחלילה לא נפגוש מישהו מוכר שירוץ לספר שאני יושבת עם כמה בחורים לא מוכרים. והשנה לפני כמה חודשים.. בדיוק עשיתי לפני כמה ימים חישוב וגיליתי שזה קרה בפברואר, גיליתי שהחבר שהיה לי בגד בי תקופה מאוד ארוכה עם לא אחרת מאשר בחורה שהייתה במשך הרבה מאוד זמן החברה הכי טובה שלי (לא זאת ממקודם-ממש לא!).. הייתה פרידה מגעילה וממושכת. אני וגל באמת אחיות בנשמה והרגשתי כל התקופה הזאת שאני צריכה אותה לידי והיא באה באמת לחזק ולהתחזק בגליל היפייפה. יצא שהיא דיברה במסנג'ר עם אותו הידיד שלה ולא התאהבתי מיד אבל הרגשתי שאני חייבת להכיר אותו יותר הוא הרשים אותי בכמה הוא עמוק.. בחיים שלי לא היו לי שיחות כאלה עם בחור, לא חשבתי שזה אפשרי בכלל. הוא סיפר לי על החיים שלו, על האקסית שלו שבגדה בו.. הרגשתי שהוא מבין ויודע בדיוק על מה אני מדברת. אולי זה קצת עצוב שיוצא שבגלל זה נוצר חיבור כזה. התאהבתי קשות והרגשתי רע עם זה כי ידעתי שאם זה לא יעבוד חברה שלי תהיה זו שתיקרע בין הידיד הכי טוב שלה לחברה הכי טובה שלה. היא לעומת זאת כמעט התפוצצה מרוב נחת. ואז התחילה המסורת של סמס בבוקר ובלילה.. וטלפונים כשהוא בבסיס... ושיחות ארוכות במסנג'ר כשהוא בבית.... יום אחד גל אמרה לי... שהוא לא יודע מה לעשות.. אם לעשות את הצעד ואם כן אז איך לעשות אותו. חברתכם החדשה מהפורום היא לא אדם בעל סבלנות כשמדובר בכאלה דברים וקצת [הרבה] לחצתי עליו בשיחת טלפון להוציא את הכל בתאריך [הקדוש!!] 17.5.07 אגב, הפגישה הראשונה שלנו (כי כמה דקות כשאפילו לא הסתכלתי לו בעיניים לפני יותר מחצי שנה לא יכולות להיחשב) היתה בכלל ב25.5 לפי חישוב שעשיתי... שזה בעצם יותר משבוע אחרי שכבר החלטנו שאנחנו זוג. אז כן כן, אנחנו רק חודש ביחד אבל זה מרגיש טוב ונכון... או כמו שגל אמרה כשהיא ראתה אותנו במצלמה בפעם הראשונה שהוא היה פה בבית (שזו הפעם הראשונה שנפגשנו בכלל-ישר הבאתי אותו הבייתה) "הוא כל כך יפה ואת היית כל כך יפה וזה היה כל כך יפה

"

 

[OgaliO]

חמודים ../images/Emo23.gif כל זוג מתחיל בפז"מ של חודש ../images/Emo3.gif

לאט לאט זה מתחיל לתפוס תעוצה וזמן

 

[devilz]

../images/Emo99.gif אוי את מתוקה../images/Emo9.gif

 

[אני מורן 123]

חח.. סיפור יפה

אני בכלל בהתחלה זאת שרצתה אותו והוא לא ייחס לי חשיבות בכלל... עכשיו כל כמה זמן הוא חוזר על הפיזמון של ---- 'אוי איך זה שלא שמתי עליך אז...' ואנחנו שנה ו-4 עוד שבוע בערך... חודש זה בהחלט פז"מ לכל דבר...פחח את החודש הראשון שלנו חגגנו יחד רק כי עשיתי סלטות באויר כדי להיות בבסיס שלו לגיבוש טיס..... ולקח לו זמן להיפתח אליי ברמות של עד הסוף, גברים הם יותר קשים בלהיפתח ולספר הכל, תמיד תזכרי את זה... זה אופי שונה אנשים שונים שרובם לא היו להם כאלה חבריי נפש להישפך בפניהם.. שישמח שעכשיו יש לו אותך...

 

[מאורי6]

מוזר לחגוג חודש

חחחח אצלנו ביום שהיינו חודש.... סיימנו לדבר בטלפון בשתיים בלילה ככה ופתאום שמתי לב לתאריך.. שלחתי לו SMS "מאמי שים לב לתאריך.. אנחנו חודש ביחד... שלם!!!" אז מה עונה לי המפלצת הזה? "חודש זה כבר טוב"

 

[אני מורן 123]

חחחחחחחחח

נו ככה זה גברים... אל תתרגשי... אנחנו חגגנו חודש בצורה מוזרה כי אני הייתי כל היום בשטח עם המתגבשים והוא היה במרפאת שדה ובבוקר (באיזה 5) הוא אמר לי 'כן וזה אני אנסה לארגן משו' לקח לי זמן לקלוט בכלל על מה הוא מדבר... בסוף לא יצא כלום האמת חחח היינו כל כך עסוקים ובנפרד כל היום עד הערב... הצ'ופר היה אני חושבת שפשוט ישנו יחד בחדר שלו בבסיס, משהו מעבר?.. אני באמת לא זוכרת שעשינו... אני אשאל אותו באמת... אגב עד היום הוא זה שזוכר הרבה יותר טוב ממני את התאריך שלנו...דואג לצאת אפטרים ולתזכר כזה בעקיפין...חחח

 

[השם הזה תפוס]

איזה חמודים../images/Emo9.gif../images/Emo23.gif

 

[השם הזה תפוס]

מכירה את זה, זה מתסכל לאללה...

רוב הבנות פה כבר אמרו הכל בערך. תזכירי לו שאת בשבילו אם הוא רוצה לספר, ושיזכור שיש בבית מישהי חמודה שאוהבת אותו ומחכה רק לו... שיזכור שאוהבים אותו! הם שוכחים את זה לפעמים. יהיה בסדר.

 

[Little Bit]

לגיטימי לגמרי.

הרבה בחורים מתנהגים ככה כשהפ לא רוצים להדאיג ולא רוצים לשתף כי הם מרגישים שזה לא יועיל להם וגם את לא תביני. תמיד אנחנו מרגישות שאם הוא רק היה מספר הכל היה נפתר והיינו מוצאות מה להגיד במקום שהוא ישמור בבטן. כשהאקס היה בהתנתקות הוא לא הרים טלפון אחד במשך חודש או אולי יותר בגלל מה שהוא עבר שם. הוא לא רצה להדאיג אותי וחשב שאני לא אבין ופשוט התרחק. היום כשאנחנו כבר לא ביחד אין ול בעיה להתקשר ולספר על הדברים שקורים לו בעזה והוא אפילו מרשה לעצמו לתת לי להבין שקשה לו. כשהיינו ביחד הוא היה משדר חוזק ולא היה נותן לי להבין שעובר עליו איזשהוא משהו, הוא הכחיש את זה בכל תוקף, גם כי הוא חשב שאני לא אבין וגם כי הוא לא רצה שאני אדאג. עכשיו כשאנחנו לא זוג הוא מרגיש הרבה יותר חופשי "להדאיג אותי" כביכול. אבל זה משהו שגם לוקח המון המון זמן. אני מכירה אותו מאז שהוא התגייס, שזה כבר שנתיים, ורק עכשיו הוא מסוגל לספר לי דברים שעוברים עליו בשירות. אסור , למרות שזה בלתי אפשרי, לקחת את זה ללב. אני לא מקרה ספציפית את המקרה שלך, אבל את יכולה לנסות ולהבהיר לו שהוא יכול לספר לך דברים בלי לחשוב שהוא מדאיג אותך לחינם וגורם לך איזושהיא עוגמת נפש. נסי בעדינות לדבר איתו על זה [אני מציעה לא בטלפון, אלא כשהוא יגיע הביתה] ותראי מה תהיה התגובה. אני כותבת במיוחד "בעדינות" כדי שלא תהיה לו התחושה שאת באה באיזושהיא טענה. יש להם נטיה לחשוב ככה כי לפעמים הם מרגישים קצת רגשות אשמה על הריחוק שנוצר. [זה מה שאני יודעת מניסיון שלי לפחות] והשאלה היא גם כמה זמן אתם ביחד בכללי, וכמה זמן הוא בצבא... זה משהו שלוקח זמן לעשות, להפתח ברמה כזו, וזה קשה מאוד מאוד. הצבא גם מלמד לא לעשות עניין מהדברים שהם רואים ועושים. תנסי לא לקחת ללב, ולהשתמש בכל "אנטואיציה נשית" שקיימת אצלך