משעמם בגן?

[ליאת +]

משעמם בגן?

בימים האחרונים אני חושבת על שיגרת יומו של אביתר בגן, ועולה בי החשש שהגן הוא לא המקום האטרקטיבי ביותר לילדים. סדר היום בגן הוא רגיל. בבוקר שני שולחנות עם פעילות יצירה למי שרוצה ("הגן הזורם" סטייל) ובמקביל ארוחת בוקר. אח"כ מפגש (שבגילאים האלה הוא די קצר ולעיתים "מתפרק" מחוסר הענות/יכולת של הילדים לשבת). אח"כ (זה אולי החלק שהכי נראה לי בעייתי) ה מ ו ן זמן בחצר (שעה וחצי, בימים שבהם אין חוג). ואז ארוחת צהריים וכו'. מכיוון שמדובר בגן גדול (22 ילדים) אז גם כל התארגנות כרוכה בזמן רב . למשל אוכלים צהריים בשתי משמרות ואז לילדים שלא אוכלים שוב יש זמן פנוי. אני יודעת שמקובל להגיד שילדים צריכים גם זמן לעצמם, זמן לא לעשות כלום. שהם מוצאים את הגירויים בעצמם וכן הלאה. אבל- מכיוון שאני נמצאת בגן לא מעט (הרבה פעמים אני נשארת עם אביתר חצי שעה ואפילו יותר), נראה לי שהילדים כן צריכים שמישהו מבוגר יוצר "יפעיל" אותם (מילה מאוסה, אני יודעת), או אולי מוטב- יכוון אותם. אם אני משחקת עם אביתר בגן אז מייד מצטרפים עוד חמישה שישה ילדים שרוצים גם (סתם דוגמה טיפשית- ביום שישי ישבתי איתו בארגז חול וכיסינו את כפות הרגלים. זה מאוד שיעשע אותו ועוד כמה ילדים. באותו זמן המטפלות ישבו במרחק על הכסאות שלהן, משמשות רק לצרכי ניגוב אף, הפרדה בין ילדים רבים וחלוקת שתיה, הגננת נמצאת בתוך הגן, מסדרת ענינים). אני תוהה עד כמה פספוסים כאלה (כולם בסביבות גיל שנתיים, פלוס מינוס) יכולים להעסיק את עצמם וכמה "חופש" הם צריכים. צריך לזכור גם שהם בגיל שבו המשחק החברתי אחד עם השני , קיים אומנם, אך באופן מוגבל. תהיה שניה, קשורה לראשונה, היא עד כמה חצר הגן (או הגן עצמו) הם אכן גירוי (כמה אפשר לשחק בחול-לסוע על בימבה-לשלוף כף מיד של ילד אחר וחוזר חלילה).

 

[עירית ל]

את די תיארת את הגן שלנו

מבחינתי - כמה שיותר חצר ומשחק חופשי יותר טוב. לפעמים נחה המוזה על הגננות או המטפלות ומישהי נכנסת לארגז החול עם הילדים. לפעמים יש פעילות יזומה כמו הפיכת חלק החצר לבוצית ביום חם. לפעמים הגננת מזמינה ילדים לעזור לה לנכש עשבים או להאכיל את האוגרים והגרבילים. אבל רב הזמן - הילדים משחקים והגננת משגיחה. היא תציע משחק לילד ש"מתעניין" יותר מדי במשחק של ילד אחר, או לילד שנראה משתעמם, אך לא יותר מכך. וזה אחלה. האמת שאם כל הילדים בגן שלכם סביב גיל שנתיים זה קצת קשה לראות, אבל בגן של יונתן שבו יש גם ילדים גדולים יותר, רואים איך הפעילות הזו הופכת עם הזמן ליותר ויותר חברתית, איך החצר מגרה משחקי דמיון וסתם משחקים בצוותא. ולא - עוד לא ראיתי את יונתן משועמם בחצר. להפך - אם הם יוצאים לחצר אחרי שנת הצהרים, אני יודעת שהוא לא יסכים ללכת הביתה ואני אצטרך להשאר בגן (לפעמים עד שאין ברירה וסוגרים).

 

[אדמה טובה]

אני מזדהה ומסכימה עם ליאת+, בהבדל

אולי בכך שאצל פיצי כמה שיותר בחוץ - יותר טוב. בגן שלו הרבה זמן הילדים מסתובבים בחוסר מעש כשאין מטפלת או גננת פנויה שתפעיל אותם או תגרה לפעילות. הם בגילאים שנה וחצי עד שנתיים וקצת. מאוד תלוי בטמפרמנט של המטפלת. כשהיא נמרצת ושופעת רעיונות, הילדים מתלהבים. כשהיא משגיחה בצד, הם מרביצים, חוטפים ובוכים. אני מאוד בעד פעילות מונחית ומגוונת, שמשאירה מקום לילדים גם לא להשתתף ולעסוק במשהו אחר. בין אם בחצר ובין אם בתוך הגן. חוץ מזה שאצלנו באופן מרגיז ביותר ובלי ליידע את ההורים, העבירו בחודש האחרון שלושה מהילדים היותר גדולים לקבוצה אחרת, וצירפו שלושה בני שנה וחודשיים (מתוך תשעה), כך שפיצי בן השנתיים מוצא עצמו בקרב חבורת תינוקות שעדיין לא הולכים, כשהוא עסוק בהתפתחות חברתית, לשונית ומוטרית. כעת אין גן אחר מתאים בסביבה. ואין טעם לדבר עם בעלי הגן, הם עושים מה שהם רוצים והם לחלוטין בלתי אמינים.

 

[נעה גל]

יש הבדל בין מה שאת וליאת+ מתארות

לבין מה שעירית ל מתארת. בדיוק היום ביקרתי בשני גנים. על שניהם יש את התוית "גן זורם". האחד באופן מוצהר ובשני באופן לא מוצהר. בגן אחד הילדים היו עסוקים ופעילים כל הזמן כאשר כל פינות הגן, כולל החצר, היו פתוחות בפניהן ובשני, הילדים הסתובבו בחוסר מעש. אלה, הבדלים עקרוניים מאוד בין הגנים והם בדרך כלל מעידים על היכולות של הצוות. ולא מדובר על היכולות להפעלת ילדים יזומה - כאשר יש סביבה עשירה, מזמינה המתוכננת נכון, לא צריך להפעיל את הילדים הם עסוקים מכאן ועד הודעה חדשה.

 

[ליאת +]

אז מה עשה את ההבדל?

 

[ריניני]

היי, הילדים שלנו באותו גן?

לא באמת, אצלנו רק חתולה ולא אוגרים, אבל כל השאר נשמע ממש ממש דומה. וזה חלק ממה שאני אוהבת בגן של שירי (וגם היא) - הרבה חצר, מעט הכוונה. טווח הגילאים קצת גדול יותר מאשר בגן של הבן של ליאת+: הקטנות עוד לא שנתיים, הגדולים כבר שלוש וחצי, ורואים המון משחק חברתי ודמיוני משותף שהתפתח במשך השנה. בחודשים הראשונים היה צורך ביותר ארגון והצעות של הגננות, ועכשיו הילדים יוזמים וממציאים והתערבות מבוגר נחוצה הרבה פחות. הם עושים עוגות ובונים ארמונות בחול, מוכרים, קונים ומבשלים במכולת (שזה בית קטן שנטוע שם), חופרים תעלות ומזרימים בהם מים, חובשים סלי פלסטיק על הראש וצינורות בידיים והופכים לכבאים ועוד, ועוד, ועוד. לעיתים קרובות פותחים לצד המשחק החופשי בחצר גם שולחן יצירה עם חימר, הדבקות או צבע, ומי שמעדיף מבלה שם. מבחינתי, חצר זה לא העברת זמן עד החוגים (שאין..). חצר היא מרכז הפעילות בגן.

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif מסכימה איתך מאד.

 

[ליאת +]

סיכום (זמני...)

אם הבנתי נכון אז גורם הגיל כנראה די משמעותי. ברור לי שעוד חצי שנה-שנה הם כבר "יעסיקו" יותר אחד את השני. השאלה היא האם צריך לתת לבני שנתיים וחצי מה שמתאים לבני שלוש ארבע. בנוסף, שמעתי גם מאמהות לילדים גדולים יותר- בני ארבע וחמש- שבגנים המונח "הגן הזורם" הוא אכן הרבה פעמים פשוט כיסוי לשוטטות של הילדים בחוסר מעש. דבר נוסף שרלוואנטי לגילאים הצעירים הוא משך הזמן: שעה וחצי או שעתיים הם המון זמן עבור ילדים קטנים. הרי את המפגש או החוג תוחמים בזמן- לדעתי גם זמן החצר צרך להיות קצר יותר (אולי, אני יודעת שזה לא ראלי, אבל מספר זמני חצר קצרים ביום, ולא בלוק של המון זמן בחצר). ההרגשה שלי היא, שבלי קשר לגירויים שיש או אין בחצר, ילדים בגילאים האלה צריכים איזה "תיווך"- רעיונות למשחק, מה הם יכולים לעשות יחד, "המצאות" וכו'.

 

[ריניני]

הסיכום דומה להפליא לפתיחה ../images/Emo13.gif

 

[ריניני]

ואני גם רוצה להבהיר משהו -

הצורך ביותר תיווך ויוזמה מצד המבוגרים בגן בתחילת השנה לא היה דווקא בגלל שהילדים היו צעירים יותר, אלא כי עוד פחות הכירו זה את זה והמשחק ביניהם פחות זרם (אם מותר להשתמש במילה הזאת בלי להסתכן..). מבחינת הגילאים: אני בכל זאת לא רואה הבדל ממשי בין הגן של שירי, שם רב הילדים בני שנתיים-שלוש עם מעט גדולים וקטנות יותר, לבין הגן של אביתר. בעניין הזמן: במפגש הילדים נדרשים להרבה יותר קשב, ריכוז וויסות מאשר בחצר, ואלו קשים יותר לאורך זמן. החצר, לתפיסתי, היא (וסליחה על הפומפוזיות) החיים עצמם, הזמן הרגיל, ושם נחוץ פחות לִתחום ויותר לאפשר.

 

[חנה גונן]

זה מאוד תלוי במפעילי הגן

אם הם יודעים לאזן בין מישחק חופשי ופעילות יזומה הרי שהתוצאה תהיה בהתאם אצלנו הגענו לשלב שדי נותנים לילדים לשחק בכוחות עצמם ומתערבים רק במיקרים של מריבה או שיעמום יש להם חצר גרוטאות שני בתי בובות,נדנדות מגלשה, משאיות ומכונית צמודת קרקע עם תיקים וכובעים כך שהילדים והילדות ממש לא משתעממים,הם אוהבים לנסוע(הצעות שלי: לעבודה,למכולת,לירושלים,לים, לגן החיות)לבשל בארגז החול(יבשלו לכם גחנון,אורז ופשטידה),לטפל בבובות,לטלפן וכו.פעילות יזומה בדכ נעשית ברחבה המגודרת שלנו ששם יש לנו עולם המים(קופסה לפעילויות מים מתאים לקיץ) ועולם החי(קופסה עם חול וחיות)שהם מאוד אוהבים אבל עיקר הפעילות היזומה היא בתוך החדר מפני שבחצר יש באמת שפע גדול של מישחקים ואנחנו לא רואות טעם להכביד על הילדים והילדות יותר מדי אלא דוקא בחצר לתת יותר חופש. שלך חנה גונן

 

[דסי אשר]

ליאת, כאן ההבדל בין הגישה של למידה

מתווכת 0פרופ' פויירשטיין, פרופ' פנינה קליין), לבין הגישה של גדעון לוין- הגן הזורם. לתפיסתי ועל פי נסיוני, גם בגילאים קטנים יותר- ילדים חוקרים כל הזמן את סביבתם. אם הסביבה מאורגנת נכון, ואם ישנו אדם בוגר בסביבה שמגיב אל מעעשיהם כל העת- יכולת החקירה ורמת הענין שלהם רק גוברים. נכון, שכאשר ישנה היכולת למשחק החברתי הדמיוני- יש תכנים נוספים. אבל גם לפני זה, בגילאי שנה, שנה וחצי ושנתיים, ילדים עסוקים מאד אם הסביבה מאורגנת נכון, והצוות עובד נכון. דוגמא- השבוע הוצאתי לחצר דלי עם מי סבון וספוגים. הילדים - בני שנתיים = ,-, החלו לנקות את שולחנות העבודה, בעזרתי ועל פי הצעתי. אחר כך עברו לנקות את הגדר.עודדתי להמשיך ולנקות כל מה שירצו. אחר כך ביקשו מגבות... את המגבות החליטו להפוך לשמיכות- פרשו אותן על החול. תוך כמה דקות המגבות שינו תפקיד, והוו מקום התחבאות מפני האחרים. אני בהחלט מרגישה, שקבוצה שעסוקה בחקירה, ולא במאבק על המקום החברתי- אכן עסוקה יותר מקבוצה אחרת, שנצמדת אלי, או לכאורה פחות עסוקה. דסי

 

[ליאת +]

דסי-תיארת בדיוק את מה שהתכוונתי

אליו. כלומר- מה שחסר לי בגן. אנחנו מרבים להלל את היכולת של הילד לחקירה עצמאית, אבל ושכחים שחלק מהגירוי שדרוש לו זו גם נוכחות של מבוגרים פעילים בסביבה. אני חושבת שמטפלת שיושבת בחצר הגן אינה מהווה גירוי כזה. מטפלת או גננת שמסתובבת ופעילה- גם אם לא במישרין כלפי הילדים- מהווה גירוי לעשיה של הילדים (נניח: משקה את הצמחים בגן, מוציאה משהו מהמחסן). שוב, (וסליחה שאני חוזרת על עצמי, כפי שכבר הוער לי, אבל הרגשתי שאני לא מקבלת תשובה לשאלה שלי) נראה לי שהם קטנים מידי מכדי להפעיל את עצמם באופן בלעדי, וכן שהגירוי האנושי (ובזה התשובה של דסי עזרה לי מאוד) הינו מאוד חשוב.

 

[נעה גל]

אני מסכימה עם מה שדסי אומרת ועדין

אני לא בטוחה שזה ההבדל היחידי - כלומר, גם כשהמטפלת יושבת בצד ולא יוזמת היא עדין יכולה להיות מאוד ערנית למה שהילדים עושים ואני חושבת שהערנות הזו והפניות היא חלק ממה שמבדיל בין מקום שבו הילדים מסתובבים בחוסר מעש למקום "עסוק". אני אסביר למה אני לא בטוחה שזה ההבדל היחידי - ראיתי גן שבו המטפלת כן עושה משהו (ויורשה לי לומר שמטפלת הספציפית הזו, כבן אדם, היא מקסימה ביותר) ואולי אפילו מארגנת את הילדים לפעילות ובכל זאת, יש משהו באוירה שגורם לילדים להסתובב בחוסר מעש. יש חשיבות גדולה גם לארגון סביבת הגן הפיזית, על מנת לגרות ילדים לפעילות. אני ממש לא יודעת להצביע בדיוק למה בגן אחד זה עובד ובאחר זה לא עובד - אני רק יודעת שילדים המסתובבים בחוסר מעש זה אחד המדדים לאיכות טיפול בגן.

 

[דמעות של מלאכים]

מהשאלה והתשובות למדתי שגם הגן של

סיון הוא כנראה "גן זורם" בהבדל אחד - החצר (אחורית עם ארגז חול או קדמית) לרשותם בשעות מסויימות (בד"כ אחרי ארוחת בוקר). סיון מבקרת בגן עירייה ואח"כ בגן מועדון. היא מגיעה הביתה כל כך מלאה מהפעילויות שם, שלפעמים אני מרחמת עליה ולא מפעילה אותה יותר מידי. אנחנו מתרכזים בפעילויות שקטות - קריאת ספר, האזנה לדיסק, צפיה בקלטת ולפעמים דברים "מיוחדים" יותר - ציור, בצק יצירה, פלסטלינה, גזירות והדבקות. ליאת + - חצר הגן היא אכן גירוי ולדעתי, אם היית נותנת לילדי הגן בחירה, הם היו בוחרים להעביר את רוב היום בחצר.