הנה אחת...
בישיבה אחת היה משגיח קפדן מאד, שאפי' פתח את כל המכתבים כדי לדאוג שלא יכנסו דברים זרים לישיבה. יום אחד קיבל אחד האברכים, שקדן גדול, מכתב מאישתו... פתח המשגיח את המכתב והנה האשה מספרת כי במזל"ט נולד להם בנם בכורם ובעוד שבוע תתקיים הברית ושיגיע בבקשה לביתו לארגן את ההכנות. המשגיח בגלל הדחיפות הלך להודיע לאברך על המכתב ואמר לו שהגיע מכתב מאשתו, ענה לו האברך, טוב, תשאיר בצד ובעז"ה בלנ"ד עוד כ-3 ימים אתפנה ואפתח אותו... רמז לו המשגיח- "ואולי זה חשוב?" "מה כבר יכול להיות כ"כ חשוב, כשאתפנה...", "לא, נו, אשתך ילדה, בן זכר ב"ה- יש ברית...", "טוב נו, איזו אשה שלחה את המכתב?", "מה איזו אשה?!... שתי נשים?!... חרם דרבינו גרשום!..." "ענה לו האברך "ולפתוח מכתבים, זה לא חרם דרבינו גרשום?...". מסופר שפעם הלכו כמה חבר'ה לטבול בים, ואחד הבחורים חמד לו לצון, ובזמן שנכנסו חבריו לתוך המים- לקח את בגדיהם והלך... החבר'ה בגלל הבושה הגדולה חשבו וחיכו ליום הנקם... והנה הגיע היום, ובשעת קריאת התורה והנה הוא מתנמנם קלות, נים ולא נים תיר ולא תיר. ניגש אחד הבחורים לגבאי ומבקש ממנו להעלות את אותו אחד לשלישי, ובעת הישמע השם- קפץ ממקומו ועמד לגשת לתיבה. לפתע שמע- 'פסססט, תיזהר, הספר כבד"....