משמעת

[shtokman]

משמעת

לפי 11 חודשים ילדתי בן כשבבית יש לי בן נוסף בן 5 בתקופה האחרונה הבן מתחיל להתנהג בצורה שלא היתי רגילה זה מתבטא בחוסר הקשבה אפשר לקרוא לו אין ספור פעמים אבל הוא לא עונה בחזרה . אני מאוד סבלנית אבל לפעמים אני מרגישה שאין עם מי לדבר

 

[נעה גל]

גם לנו היתה תקופה כזו עם אורן

אחרי שאיתמר נולד, עברנו תקופה מאוד מאוד קשה. עברנו דירה, הבית שאליו היינו אמורים לעבור היה באמצע שיפוצים, אז גרנו אצל חמי וחמותי במשך 3 חודשים, אורן נכנסה לגן חדש, דני התחיל עבודה חדשה, ואני הייתי רק אחרי לידה. בסוף אותה תקופה אני עמדתי לאבד את שפיות דעתי... אבל זה כבר סיפור לדיון אחר... בתקופה הזו, אורן הפסיקה לענות לחמי וחמותי. הם היו מדברים אליה והיא פשוט לא היתה מתיחסת, כאילו היא לא שומעת. מיותר לציין שהם כעסו עליה מאוד (ולא נדיר היה לשמוע משפטים כמו "ילדה לא טובה" וכו´). אבל אורן היתה בשלה - היא לא עונה ולא שומעת. אני מניחה שזה קרה אצלנו (אני לא יודעת מה קורה אצלכם), בגלל לחץ מסיבי שהסבא והסבתא הפעילו על אורן בכל הנוגע לאוכל. הם פשוט שיגעו אותה לגבי זה וכך היא הגיבה. אני לא נלחמתי איתה על זה (כנראה בגלל שהזדהתי עם המאבק הזה

). וביקשתי גם מחמי וחמותי לא לכעוס עליה - לא עונה פעם פעמיים, שיעזבו אותה. אני לא יודעת להגיד לך מתי ואיך הענין הזה נעלם מחיינו כי אני ממש לא זוכרת (למרות שזה היה רק לפני שנה). יום אחד, כשנגמר הלחץ על אורן (עברנו לבית שלנו) נעלמה השמיעה הסלקטיבית. אני רק רוצה להגיד שאי אפשר לנתק את המצב הנפשי של אורן באותה תקופה, מהמצב הנפשי שלי. הייתי בלחץ עצום, עצבנית, וכמו שאמרתי למעלה על סף התמוטטות עצבים כללית. אני משערת שחלק גדול מזה עבר לאורן וגם היווה את אחת הסיבות לכך שהיא הפסיקה לענות לקריאות.

 

[לאה_מ]

משהו לגבי משמעת... ../images/Emo69.gif

אני שונאת משמעת. אני שונאת אפילו את המלה "משמעת". וזה לא שאני בנאדם פורק כל עול. ממש לא. אני מאד "בתלם" מבחינת מסלול החיים (בי"ס - צבא - חו"ל - אוניברסיטה - עבודה - חתונה - ילדים...). אני יודעת היטב להסתגל למסגרות ולמצוא את מקומי בתוכן. אבל ל"משמעת" יש בעיני פירוש של משהו מאד חד, מאד מצווה, מאד נוקשה, מאד דורש, של משהו שמבטל את האישיות של ה"ממושמע" לטובת הדרישה של ה"ממשמֵע". אני לא מתכוונת אליך באופן אישי. אבל אני יודעת שהורים רבים רוצים שהילדים שלהם יהיו ממושמעים. אוי לי ואבוי לי מילדים כאלה. מילדים שאין להם דעה עצמאית, מילדים שהם "מכונות ביצוע" קטנות של הציוויים שלנו. מילדים שעושים את מה שאומרים להם גם אם יש דרך טובה בהרבה להגיע לאותה מטרה או גם אם המטרה היא שלילית. אני רוצה ילדים חושבים, ילדים עצמאיים, ילדים דעתניים. ו-כן, אני בכל זאת רוצה שהם ייענו לבקשותי, אבל בהחלט לא במחיר של ציות עיוור. וזה ממש לא מתנגש. יש לי ילדים מאד חושבים ומאד עצמאיים, אבל גם נוטים מאד להענות לבקשות שלי. אולי בגלל שאני משתדלת מאד לא לבקש הרבה. לפעמים, כאשר דורשים מאתנו יותר מדי, יש לנו תחושה שהדורש "הולך אחרינו" כל היום בדרישות בלתי פוסקות. בשלב מסויים, אנחנו מתמרדים נגד עצם הדרישה, אפילו אם יבקש דבר הגיוני, שקל לעשותו, לא נעשה אותו רק משום שדרש את עשייתו מאיתנו. אז אם השעות שלנו עם הילדים נראות כמו שרשרת של טענות ובקשות ודרישות (תנמיכו קצת את הטלויזיה אני לא יכולה לשמוע את עצמי חושבת - תביא לי בבקשה כוס מים - למה הקלמר שלך על השולחן, תכניס אותו לתיק לפני שהוא ילך לאיבוד - תראו איך החדר שלכם נראה, תאספו את כל הפזלים שמפוזרים כאן - אוף! למה יש במבה על הספה! - בואו לערוך את השולחן - אחרי ארוחת הערב אתם נכנסים ישר לאמבטיה - אין יותר מחשב! תכבי אותו מיד! - אני מבקשת לצחצח שיניים עכשיו - מי שהשאיר את משחת השינים פתוחה על השיש מתבקש ללכת ולשים אותה במקום - אין עכשיו זמן לסיפור ארוך - תבחרי סיפור קצר יותר - נא לכבות את האור ולא לקרוא עכשיו....), אולי אנחנו צריכים לחשוב פעם נוספת אם כך היינו רוצים שיראו החיים שלנו, ואם לא - פשוט לחשוב פעמיים לפני שאנו מבקשים או דורשים מהם דברים. בעיקר דברים שלא היינו רוצים שידרשו מאיתנו...

 

[חנה גונן]

בקטע של משמעת

פה אני מה זה מסכימה עם לאה ציות עיור זאת ממש לא הדרך.למדתי שאם אתה מראה לילד יחס של כבוד ואוזן קשבת הוא יענה לבקשותיך+חיוך+תודהובבקשה.כמו שאנו רוצים שיתיחסו אלינו הבה נתיחס לילדינו. שלך חנה גונן