נכון...
עם כל העצב שבדבר, לדעתי כל המה שאמרת- אלכוהול, בגדים 'חופשיים', צומי פתאטי מבני המין השני רק בשל היותם בני המין השני (למרות שזה חי ובועט מאוד דווקא בחברה של בני עקיבא אז עזבי את זה), ממ כל החרא הזה בקיצור אלה פרסי ניחומים קטנים ונחמדים........ רמת הנחמדות שלהם נקבעת ע"פ הרמה שאת מתחברת אליהם. אני יכולה להגיד אישית שנפשי נקעה לחלוטין מחצאיות כשעוד הייתי לומדת באולפנא, והשחרור הזה עכשיו עושה לי ממש ממש טוב. מצד שני כמובן יוכלו ליות בנות שירגישו לא בנוח, כי הן לא מתחברות לזה, ויותר מידיי קשורות למה שהורגלו: חברה שלי אמרה לי פעם 'אני מרגישה ערומה עם מכנסיים'... ועוד כשזה כולה מכנסיים, וצנוע בהחלט! אני (שוב, אישית) (שונאת להגיד אני אישית!!! איכסס) גם ממש אוהבת לרקוד..... אני מתחברת לריקודים חופשיים הרבה יותר מלריקודי הורה עם טינאנאיניי ברקע. אני קוראת לזה ריקודים חופשיים כי... ממש לא כל ריקוד "חילוני" הוא חופשי לדעתי......... את רואה הרבה מאוד בנות שממש מתמסדות לקטע הזה- רוקדות כאילו הכתיבו להן מספר ישן ומתפורר איך צריך להיות, שהשיער יותר יפה כשהוא על חצי פרצוף, חצי בלונדיני, חצי ג'ל, חצי תוספת שיער וחצי פן (הרבה חצאים!). שזה גם סוג של ללכת עם.... עם משהו. עם תורה שהיא אולי לא מוגדרת ולא כתובה בשום משהו שצריך לנשק מהרצפה או שמתיימרים להציב לו נוכחות בעלת כמה אלפי שנים.... אבל תורה קיימת. בקיצור אני חושבת שהאושר נמצא לא שם ולא שם... הוא נמצא בך, ורק בך, הוא נמצא במקום בו את מרגישה חופשיה עם עצמך ועם מה שאת, עם מה שאת עושה, או חושבת............. בקשר לקודם שאמרתי שזה פרס ניחומים: זה ממש ככה, כי כאשר את מגלה שאיבדת משמעות אלוהית נפער לך חור גדול מאוד.. ובתמורה מציעים לך על מגש מצופה פלסטיק את כל מה שהיה אסור ועכשיו מותר, מתירנות שקורצת לך (או פחות קורצת) ויכולה להתיימר להוות לך תחליף. חילונות מבחינתי היא החופש להיות, ולכן גם טיפשי להתמסר לצד שני, או לכל צד אחר.................
