משמעות החיים

[שדון כחול82]

משמעות החיים

אז עכשיו אחרי שבועיים די סוערים מבחינתי שהגיעו לקיצם (לפחות לעת עתה ) אני רוצה לומר כמה מילים על משמעות החיים בעיניי. בחיים שלנו אנו עוברים כל כך הרבה דברים טובים ורעים . ברוב המקרים אנו בוחנים את הרעים את כמה קשה לנו כל אחד במקום שבו הוא נמצא עם זה יחסים עם בני/בנות זוג ו/או במקום העבודה והצבא , המשפחה . מי מאיתנו לא מוצא את עצמו ברגעים שהוא הכי רוצה לרחם על עצמו ולהרגיש מסכן ולא משנה מה נגיד על זה שלמישהו אחר קשה יותר זה לא יעזור. היום אני מבין שכל הקשיים האלה בדרך הם שמעצבים לי את האישיות והופכים אותי להיות מי שאני . האנשים האלה שהכי מקשים עלינו אם נסתכל גם קצת אחורה הם שעושים לנו טוב והם היקרים לנו מכל. אז בסופו של דבר אחרי כל מכה יבוא ליטוף אחרי כל עליה ושיא יש ירידה. וכמו שמישהי צעירה ממני אמרה פעם: "בסוף הכל יהיה טוב ואם עדיין לא טוב אז כנראה שלא הגענו לסוף" אז שיהיה לנו אחלה שבוע והעיקר סעו בזהירות

 

[מורי לנצח]

וואו

מסכימה איתך על זה שקשייים האלה מעצבים אונו כי ברור לכל קושי כזה יש משמעות עצומה על החיים שלנו.. אבל יש דבר אחד שאני כל כך לא מסכימה איתו: הם שעושים לנו טוב והם היקרים לנו מכל.. זה לא שאני לא בן אדם שפוחד להתמודד עם הקשיים שלו , אבל בין זה לבין להגיד שזה מה שעושה לי טוב בחיים יש מרחק כל כך עצום!!!!!!!!! תחשוב רגע: אם הקשיים האלה היו עושים לנו טוב,הרי הם לא קשיים!! ואם הם קשיים, הם בטח לא עושים לנו טוב, אז אולי הם מחשלים אותנו ומכינים אותנו לדברים אחרים.. אבל טוב... ממש לא טוב לי איתם והייתי נפטרת מהם בהניף יד ובלי חרטות!!

 

[איש יקר בחולצת פסים]

מסכים איתך בהכול...

פרט לדבר אחד. "אנשים שהכי מקשים אלינו הם עושים לנו טוב והיקרים לנו מכל". אני כן חושב שהאנשים שמקשים אלינו, מעצבים את אישיותנו,ויכולים לגרום לשינויים מהותיים וחיוביים בחיינו. ועל כך אני אודה לגורל שהפגיש אותי איתם. אך אני ממש לא חושב שהם היקרים לנו מכול. יש לי מין נוהל כזה (מה לעשות, כבר חצי רגל בחוץ ועדיין מדבר כמו חייל). כל כמה חודשים אני סוקר את האנשים שממלאים לי את החיים וממלא לכל אחד מהם מאין תעודה אישית שלי אליהם. מה הם מלמדים אותי? האם תרומתם לחיי חיובית? או שלילית? האם אני נהנה איתם? ועוד. הנוהל הזה התחיל לפני 3 שנים שהגעתי לכל מיני מסקנות אישיות שלי, על החיים שלי ועל הרצון שלי בחברים. התוצאות של הנוהל הזה הם מאוד ברורות. ומאוד תלויות למצב שאני נמצא בו. יש אנשים שבתקופה מסויימת היו הכי תורמים/אהובים/מקסימים ובתקופה אחרת הרגשתי שאין לי צורך בהם יותר או שהימצאותם בחיי רק הורסת משהו בי. ומה שמצחיק בכל הסיפור זה, שהקיצוניות שתיארתי עכשיו יכולה לקרוא תוך חודשיים או כל תקופת זמן קצרה אחרת. מוזר אך אמיתי. אם מדובר בנסיבות, שאין לך ברירה מול מי אתה עומד, או עם מי תחיה את חייך (צבא או לימודים או משהו כזה) אז אני אתמודד עם אנשים שמקשים אליי. אך כשאני בוחר את האנשים שיסבבו אותי, אז באמת אני בוחר ולאנשים שיקשו אליי, לא יהיה מקום שם. אלא אם כן הם ישתנו. זו דעתי האישית. ואני אסיים במשפט של הגדולה מכולם שקצת הזכיר לי את המשפט שלך החיים, זה כמו אופניים, אם קל לך מידי, סימן שאתה בירידה. גל איש יקר

 

[אריהOfir]

וואי גל אני ממש בהלם

כשסיימתי לקרוא את ההודעה הראשית ישר חשבתי על המשפט הזה... באמת זה משפט ענק... ותודה לכולכם הודעותיכם מילאו אותי אופטימיות.

 

[Ez sLeeP]

אני מסכים איתך בכלליות..

אם כי זה עניין של הגדרה לקויה. לא בהכרח האנשים היקרים האלו, שעושים לנו טוב, מקשים עלינו. אלו שמאתגרים אותנו, אלו שיודעים שאנחנו מסוגלים ליותר, ולא מוכנים להתפשר, אלא שיודעים מה אנחנו באמת שווים ולא יפסיקו עד שגם אנחנו נדע ונודה בזה. הם האנשים היקרים באמת. תודה לכל מי שאהב אותי, ברגעים הכי קשים.

 

[not myself anymore]

משמעות החיים

החיים מורכבים מקשיים כל פעם שהחיים חושבים שאתה מוכן להתקדם הלאה הם יביאו קושי נוסף דבר אחד שלמדתי בחיי (הקצרים?) החיים לעולם גם לא יביאו קושי שאתה לא יכול להתמודד איתו, לכ דבר יש סיבה היתה תקופה ארוכה בחיים שלי שהצטערתי על כלמה שעשיתי וכל הטעויות שלי... ואז בשניה של תובנה (טוב זה היה יותר אפל משניה של תובנה - מי שיודע במה מדובר מבין , כל האחרים נקרא לזה שניה של תובנה) הבנתי שאילולי כל מה שקרה בחיי לולא הקיים לולא האירועים שאינם בשליטתי לולא כל זה לא הייתי מי שאני היום ובחרתי בחירה די קשה לביצוע אך אפשרית : אני לא מצטער על כלום ופתאום כשבחרתי לא לבכות על החיים שלי אלא פשוט להסתכל עליהם מבחוץ כשהפסקתי להיות המסכן פתאום ראיתי את התמונה הגדולה.. יש לי המון, כבר הספקתי ללמוד המון לקחים מהחיים שלי אני כבר הרבה יותר חזק ממה שדמיינתי שאהיה וכל האנשים שהקשו על חיי , אני אומר להם תודה, הם בין היתר לימדו אותי יותר טוב מי אני... וברשותכם אני אביא משל שכתוב אצלי בכרטיס האישי: "איש אחד שהיה נוהג לטייל על חוף הים, שאל את אלוהים: "אלוהים מדוע תמיד כשהרגשתי טוב ראיתי על החול ארבעה כפות רגליים גם שלי וגם שלך, אבל ברגעים הקשים כשכל כך הייתי צריך אותך והייתי במשבר - ראיתי על החול רק את שתי כפות הרגליים שלי. איפה היית כל הזמן הזה כשעמדתי ליפול???" אז אלוהים ענה לו: "הכפות רגליים שראית בזמנך הקשים היו שלי. אני פשוט הרמתי אותך בכדי שלא תיפול".. תבחרו לאהוב, תבחרו לסלוח שלכם אוהב תמיד תומר

 

[not myself anymore]

הקיים=הקשיים ../images/Emo163.gif

 

[נשר בלי כנפיים]

מה שלא הורג

יכול להשאיר אותך נכה. אנשים שמפתחים אדישות\אפאתיה, כתוצאה מחוויות קשות אלו ואחרות, יכולים להרגיש פחות, ויהיו אנשים יותר סגורים ומופנמים. זאת נכות רגשית לפי הבנתי. לא כולנו מסתכלים על מי שאנחנו היום ואוהבים את זה. כשאתה לא יכול לאהוב את עצמך, אתה לא אוהב אחרים, לא סולח לעצמך ולא לאחרים. וזה בלי לדבר על דפוסי מחשבה, כמו אנשים שהתעללו בהם, פיזית ורגשית, או אפילו מילולית בצעקות וגרמו להם להערכה עצמית נמוכה עד שנאה עצמית ופגיעה עצמית. נניח שבאלה פסיכולוג יכול לטפל. אני יכול להמשיך לפרט, לא חושב שיש סיבה.

 

[Ez sLeeP]

משל מקסים.

צובט את הלב. אבל אני עם אהרון בנכות הרגשית. אדם הוא בסה"כ אדם, אין לי מושג מזה אומר. לא יודע מי קבע שאנושות זה דבר פגיע, אבל הוא צדק. בשלב מסויים, הופכים להיות נכים רגשית.

 

[חווווופית]

תומריקו

את כבר יודע את זה. אני יכולה רק להזדהות. לי במשל שלך למזלי יש יותר מ-2 זוגות רגליים בדרכי. זה מה שמנע ממני ליפול.