משמעות בחיים

[ChicoAnimado]

משמעות בחיים

כאחד שמסתכל על עצמו בתפארת גדולה (וזה בצורה פאראדוקסלית למדי כאשר אני רואה שבאותה נשימה אני רוחש לעצמי המון שנאה), תמיד חשבתי שאני אעסוק במשהו גדול, ענק, שעוד ישמעו עליי וחיפשתי את המשמעות בחיי בהתאם, שהמשמעות והגרנדיוזיות ילכו ביחד. אז עכשיו יצא לי לדבר עם אחותי לקראת גיוסה ההולך ובא, וכאשר נזכרתי בצבא נזכרתי בדברים הקטנים שאהבתי. פתאום נזכרתי איך שאהבתי לקום ב 5:00 בבוקר, איך אהבתי את הנעליים הצבאיות, המדים וכו'. יותר מזה, נזכרתי איך אהבתי תמיד להשקיע הכי הרבה שיכולתי בכל מקום שהייתי בו, דבר שליווה אותי לאורך כל הגיוס. עכשיו לקחתי את המחשבה הזאת אל החיים. לא יודע אם זה חלום או ייעוד, אבל גיליתי שלתפוס פיקוד על 'ממלכות קטנות', איפה שיש סדר וחוקים ותמיד אפשר לעשות טוב יותר, זה מקום שבו אני יכול להרגיש מסופק. המינוס הגדול הוא שתמיד רוצים לעשות יותר טוב, ואז עלולים להגיע למצב - דבר שקרה המון בצבא - שרואים שההשקעה כבר לא באמת משנה, לא עושה את המקום לטוב יותר. עבורי זה יכול להיות מפח נפש גדול.

כשאני שם לב לזה עכשיו, זאת בדיוק הדרך שאני מתייחס לעצמי, וכאשר הבנתי לפני ארבעה חודשים שאני לא יכול להיות הטוב ביותר, הגעתי לחדר-מיון

למזלי אין לי בעיה לאתר את הקול השפוי שלי ולהכניס היגיון לאיפה שצריך, אחרת לא הייתי עובר את התקופה הזאת. דבר אחד בטוח, החיים מכריחים אותי לא להפסיק לחפש פתרונות, דבר המנוגד לגמרי לאופי שלי.. אבל היי.. מי אמר שהחיים קלים..

מחר אני יוצא לטיול בכנרת

.. קצת נחת ושלווה.. יאללה הלכתי להתקפל לשינה

לילה טוב לכולם

 

[hilabarak]

הסכמתי עם כל הדיון למעט עם המשפט

"המינוס הגדול הוא שתמיד רוצים לעשות יותר טוב, ואז עלולים להגיע למצב - דבר שקרה המון בצבא - שרואים שההשקעה כבר לא באמת משנה, לא עושה את המקום לטוב יותר". אין השקעה שלא נושאת פרי ביקום. יש השקעות שצריך לחכות זמן רב מאוד עד שישאו פרי - לכן צריך סבלנות. ויש השקעות שנותנות רבע מהפרי שרצית - לכן צריך לא להיות שחצן, ולהבין שאנחנו אחראים רק על ההשקעה. טיב האדמה וטיב היבול, כבר נתון גם בידי היקום ולא רק בידים שלנו (לפעמים יש עונות עם מזג אויר נהדר ליבול ולפעמים לא - על אותה השקעה בדיוק לפעמים יש בציר ענבים מדהים ולפעמים קצת מחורבן). לכן לאדם שרואה בסבלנות וענווה ערכים בפני עצמם, המשפט ההוא לא תקף. כל השקעה נושאת פרי לעולם. לא תמיד מה שרצינו ובקצב שרצינו, אבל בשביל זה מתבגרים לאורך החיים ומבינים שאפשר לעשות רק את המיטב, אף אחד מאיתנו לא אלוהים.

 

[ChicoAnimado]

תגיד את זה להיגיון שאצלי

כל הטירוף שמתרחש לא מקשיב להיגיון. אנשים עם אגו גדול כמו שלי, יש להם עיניים גדולות. הם מחפשים מתנות לא מציאותיות, מאבדים קשר עם מה שאמיתי והולכים לאיבוד בפנטזיות.

 

[hilabarak]

אני לא אגיד זאת להגיון שלך, אלא לך

כל עוד "אתה" מאמין שבסוף תצליח, אז "אתה" תמשיך. ברגע ש"אתה" תבין שהפנטזיות והמתנות הלא מציאותיות, ואיבוד הקשר עם מה שלא אמיתי - עולים מאוד ביוקר, אז ההגיון יקשיב לך. הבעייה שבשביל להבין את כל זה צריך ניסיון חיים. הבעייה שהמבוגרים צוברים את הניסיון והצעירים חוזרים שוב על אותה התנסות ואוכלים את אותו "חרא" או כפול. אלא אם כן הם מאמינים במבוגר. בחברה המערבית איבדנו את האמון במבוגרים, לדעתי גם די בצדק, רוב רובם עוסקים ברדיפה אחרי הישגים חומריים במקום בלימוד הצעירים. אבל אולי חס וחלילה תמצא יכולת לתת אמון חלקי במילותיי, זה יחסוך לך הרבה בעיות (גם לי כפי ששמת לב יש אגו מאוד גדול, אבל בדרך כלל הוא מציאותי, כל מי שהקשיב לי דיווח על שיפור).

 

[ChicoAnimado]

לא..

איני סבור כי האגו שלך גדול. אולי פשוט אתה זקוק לאישורם של אחרים על דבריך? אין אגו גדול, רק פגוע. ככזה יהיה דעתן.. דבר איתי בפרטי.

 

[יעל עיני]

ואני דווקא חושבת קצת אחרת...

כשאנחנו צעירים אנחנו מקשיבים "לבטן שלנו" ואז אנחנו יודעים באמת מה אמיתי ומה לא. באים המבוגרים "למודי הנסיון" ומלמדים אותנו להקשיב להגיון ולא לבטן שלנו, ואז אנחנו מאבדים את תחושת האמיתי וחיים את המציאות. אבל המציאות היא לא תמיד האמיתי. אני לא חושבת שתפקידם של המבוגרים ללמד צעירים. תפקידם של המבוגרים הוא ללמוד, ולהוות דוגמא אישית. מתוך זה הצעירים לומדים.

 

[hilabarak]

אני מאמין באיזון, למבוגר יש ניסיון

חיים ושכל (בהנחה שהוא טורח להשתמש בהם - יש כאלו שמגיעים לגיל מבוגר ולא החכימו הרבה). לצעיר יש תמימות ותשוקה. המבוגר לא איבד סתם ככה את התמימות והתשוקה כי הוא הפך להיות טיפש לאורך השנים. הוא גילה פשוט גילה את המגבלות של התשוקה והתמימות. אם המבוגר מאוזן, אז הוא למד לאזן תמימות ותשוקה ואהבה עם שכל וניסיון. אם המבוגר לא מאוזן, אז הוא הפך מצעיר נלהב מידי למבוגר כבוי מידי. אין ספק שכדי לחדש צריך את החלק הצעיר של החיים. אך בעיני אין ספק שליציבות ולמציאות יש ערך ולכן צריכים מבוגרים עם ניסיון. אבל החוכמה היא להיות מאוזן. בדרך כלל כל אלו שהטיפו בעד חומריות נטו או אהבה נטו נפלו. למשל העידן החדש לא המציא את האהבה נטו. קרל מרקס כבר כתב על זה לפני שנים רבות מאוד. על שיוויון לכל. אבל הוא דיבר על משהו קיצוני קצת מחוץ למציאות. וכשנמצאו החברה הצעירים שרצו ליישם זאת (רוסיה הקומוניסטית) הם הרסו הרבה יותר מאשר בנו. הסינים אותו הדבר ועל החמר רו'ז של קמבודיה אינני רוצה לדבר, על הזוועות. אז הניסיון שלי לפחות מלמד אותי ש"קיצון" זה לא בריא כמעט אף פעם, אפילו אם הוא קיצון של "טוב". בשם ה"איזון" גם אמרתי לו להקשיב לי רק חלקית ולא באופן מלא. הוא צעיר ולכן עליו למצוא את דרכו כצעיר, אך לא יזיק לו ל"טבל" את הדרך ול"אזן" אותה עם דיעות של הגיון וניסיון (בהנחה שם נשמעות לו כמובן). ובעניין האישי, אינני מתנצל על דבריי או על האגו שלי, אלא מנסה להביע עמדה מאוזנת. מצד אחד אגו מצד שני כבוד להבנה שאינני יודע הכל.